"ניקוי רעלים" הוא רעיון שמרגיש הגיוני, החיים המודרניים מלאים זיהום, אוכל מעובד, אלכוהול, מתח, אז למה לא לשתות כמה ימים רק מיצים ולתת לגוף "להתנקות". המיתוס הזה שורד כי הוא מציע פתרון קצר ומובן. אבל מבחינה רפואית, צריך לשאול שאלה פשוטה, אילו רעלים בדיוק, ואיפה הם נמדדים, ומה משתנה אחרי הדיאטה. ברוב המקרים אין תשובה בדוקה.
המיתוס נשען על שפה שמערבבת מדע עם תחושה. "רעלים" היא מילה שמצליחה להסביר עייפות, נפיחות, כאבי ראש, ועור בעייתי, בלי להגדיר שום דבר. לתוך הוואקום הזה נכנסים מתכונים, אבקות, וצומות מיצים. השיווק משתמש במונחים רפואיים, אבל לא תמיד מספק ראיות רפואיות.
האמת העדכנית היא שמחקרים וסקירות מצאו שאין מחקר משכנע שתומך בדיאטות "דיטוקס" כמנגנון להוצאת רעלים מהגוף או כטיפול מבוסס למחלות. לעתים אנשים חווים ירידה במשקל בתחילת התהליך, אבל הסיבה המרכזית היא לרוב גרעון קלורי גדול מאוד, פחות מזון מוצק, ולעתים גם איבוד נוזלים. ברגע שחוזרים לאכילה רגילה, המשקל נוטה לחזור, במיוחד אם לא בונים הרגלים ארוכי טווח.
דיאטות מיצים עלולות להיות דלות בחלבון, בשומן חיוני ובסיבים, מה שעלול להוביל רעב, חולשה, עצירות או שלשול, וסחרחורת. אצל אנשים עם סוכרת, שינוי חד בקלוריות ובפחמימות עלול להפר איזון. אצל מי עם מחלת כליות או כבד, "דיטוקס" לא מפוקח יכול להיות מסוכן.
זה לא אומר שמיצים הם "רע". מיץ יכול להיות חלק מתפריט, למרות שברוב המקרים עדיף פרי שלם בגלל הסיבים והשובע. הבעיה מתחילה כשהמיץ מוצג כטיפול שמחליף תזונה מאוזנת, או כדרך לתקן שבועות של הרגלים ביום אחד.
פחות אלכוהול, משקל תקין, פעילות גופנית, תזונה שמפחיתה עומס של מזון אולטרה מעובד ושומן רווי, וחיסונים לפי הצורך נגד הפטיטיס. אלו צעדים עם היגיון ביולוגי וראיות. ניקוי רעלים במיצים הוא סיפור יפה, אבל ברפואה, סיפור לא מספיק. הכבד לא צריך שינקו אותו, הוא צריך שלא נעמיס עליו לאורך זמן.
התרעות פיקוד העורף