לדבריה, בית החולים ערוך ומוכן לכל תרחיש גם בשגרה וגם בחירום ומשרת אוכלוסייה של יותר מ-1.5 מיליון אזרחים. היערכות החירום כוללת מתחם תת-קרקעי בחניון, עם יותר מ-300 מיטות אשפוז ושלושה חדרי ניתוח מאובזרים, המאפשרים ניתוחים במקביל ושמירה על רצף טיפולי גם בתנאי לחימה.
"מעבר לכך יש לנו עוד שני חדרים ממוגנים במתחם חדרי הניתוח ועוד חדר ניתוח ממוגן בבניין יולדות. כל זאת כדי לשמור על רצף טיפולי מקצועי וראוי", מדגישה לבציון קורח. "השהות בתת-קרקע מיועדת בעיקר למחלקות טיפול נמרץ כללי ולב, פנימיות, אורתופדיות וכירורגיה, מחלקות שבהן מאושפזים מטופלים עם קשיי ניידות, כדי שיוכלו להגיע למרחב מוגן תוך פרק זמן סביר. שאר המטופלים נמצאים במחלקות שיש בהן מרחב מוגן סמוך, ובלבד שהן לא נמצאות בקומות הגבוהות".
המלר"ד בחציו נשאר במקומו הרגיל, עם מתחם ממוגן צמוד, וחציו השני ירד לקומה מינוס 1 במבנה. הנהלת המרכז הרפואי ערכה גם במבנה זה שיפוץ נרחב והתאמות ייחודיות לעיתות חירום. יחד עם מיטות המלר"ד הכללי, מלר"ד ילדים ומיון עיניים, גם מחלקת הדיאליזה ירדה למתחם הממוגן שם, כדי להבטיח למטופלים הבאים במסגרת אשפוז יום בטיחות מרבית ורצף טיפולי.
גם הפעם מחלקת היולדות של בית החולים הועברה לקומה מינוס 4 - אל תוך מתחם חדר הכושר, שהוסב למחלקת יולדות תת-קרקעית. "המעבר למתחם התת-קרקעי - שהוא במקרה הזה חדר הכושר - נועד להבטיח שהיולדות ירגישו בטוחות ובידיים הכי טובות", אומרת המנכ"לית. "דאגנו שכל יולדת ויילוד יקבלו טיפול מלא, מקצועי ומכבד, בלי להתפשר. רגע הלידה הוא עוצמתי ומכונן, ולכן היה לנו חשוב לשמר את התחושה הזאת גם בתנאים האלה. השקענו מחשבה בכל פרט - גם באופן השינוע לתת-הקרקע - כדי לאפשר לאמהות לעבור עם התינוק על ידיהן, בבטחה ובחיבוק.
"המרכז הרפואי שמיר ערוך ומוכן לכל תרחיש", היא מוסיפה, "הן בשל מיקומו הגיאוגרפי והן בשל היקף השירותים שהוא מעניק. אנחנו בכוננות מתמדת, כדי להבטיח שכל מטופל יזכה לטיפול מקצועי, מכבד ובטוח בכל מצב".
מיגון זה הבסיס
מאז 7 באוקטובר מערכת הבריאות הישראלית פועלת במצב חירום מתמשך שאינו מאפשר התאוששות אמיתית. "זה מצב חירום על מצב חירום", מסבירה לבציון קורח. "יש שחיקה, יש התאוששות, ושוב שינוי עומק". היא עצמה ביטלה נסיעה לגיוס תרומות בארה"ב ברגע שהמצב הביטחוני הסלים. "אף אחד לא ידע מה יהיה. הרגשנו שאנחנו צריכים להיות מוכנים".
בניגוד לביקורת הציבורית על מוסדות המדינה, לבציון קורח משוכנעת כי בתי החולים עמדו במבחן הראשוני. "מערכת הבריאות תפקדה למופת בתקופה הזאת, אבל אנחנו לא במקום טוב", היא אומרת ומסבירה: "ב-7 באוקטובר קלטנו 180 פצועים בתוך 48 שעות, ובהצלחה. באמת. מערכת הבריאות תפקדה מההתחלה בצורה מצוינת. תמיד יש הפקת לקחים, אבל מועטה מאוד. התפקוד היה למופת".
כמו הרבה הנחות בסיס אחרות, המלחמה שינתה גם את הקונספציה הזאת, שיש אזורים בטוחים. השיחה עם פרופ' לבציון קורח מבהירה כי מבחינתה בית חולים איננו רק ספק שירות רפואי, אלא מרכיב ביטחוני. "אחת ההחלטות האסטרטגיות היא הטמעת מיגון כחלק אינהרנטי מכל פרויקט חדש. אין יותר בנייה בלי מיגון. זה לא תוספת, זה הבסיס. החניונים התת-קרקעיים שהוסבו לאשפוז חירום הם רק שלב ראשון. התכנון העתידי כולל מרחבים מוגנים כחלק אינטגרלי ממבני האשפוז עצמם. התפיסה לגמרי השתנתה. בתי חולים הם תשתית לאומית. אבל שוב - אנחנו עדיין רחוקים מהמקום שבו צריך להיות".
מאחורי הדיון הארצי על מיגון, תקציבים וחוק הקאפ (שנועד להסדיר את ההתחשבנות בין בתי החולים לקופות החולים בישראל) מתרחשת בשטח מהפכה שקטה. המרכז הרפואי שמיר לא רק מתמודד עם עומסים, הוא משנה את קנה המידה שלו. "אנחנו בעיצומה של תנופת פיתוח היסטורית", מכריזה פרופ’ לבציון קורח. "שמיר עומד להפוך למוקד האשפוז המרכזי של אזור המרכז והשפלה - לא רק עוד בית חולים, אלא קמפוס בריאות רחב היקף. האזור שמסביב לבית החולים עובר בעשור האחרון שינוי דרמטי. פינוי מחנה צריפין והבנייה המסיבית של עשרות אלפי יחידות דיור בבאר יעקב, ראשון לציון, רמלה ונס ציונה יוצרים גידול אוכלוסייה מהיר עם ביקוש ישיר לשירותי אשפוז. זה אזור שמתפוצץ דמוגרפית. אם לא ניערך עכשיו, נמצא את עצמנו בעוד חמש שנים עומדים בפני פער שאי אפשר לסגור".
כולם בגירעון
אם התוכניות יתממשו במלואן שמיר יהפוך בשנים הקרובות לאחד הקמפוסים הרפואיים הגדולים בישראל. שילוב של רפואה כללית, פסיכיאטריה, חירום, אונקולוגיה ומרכז-על. בית החולים, שכבר כיום נמנה עם הגדולים בארץ ומשמש אוכלוסייה של יותר ממיליון תושבים מאזור המרכז והשפלה, עובר הרחבה מסיבית שנועדה להפוך אותו לעוגן האשפוז המרכזי מחוץ לגוש דן.
בין המהלכים הבולטים שצפויים: הקמת מלר"ד חדש וממוגן בסטנדרטים עדכניים לאירועי חירום; בניית מרכז אונקולוגי מתקדם שירכז תחת קורת גג אחת אבחון, טיפול והקרנות; הרחבת מערך האשפוז והטיפול הנמרץ; וחנוכת מחלקת יולדות חדשה המבוססת על חדרים פרטיים לכל יולדת.
לצד הבינוי הפיזי מתבצעים גם חיזוק של כוח האדם, הכנסת טכנולוגיות רפואיות חדשות ופיתוח תחומי מצוינות, מתוך שאיפה למצב את שמיר כחלופה מלאה לבתי החולים העמוסים במטרופולין תל אביב וכמרכז רפואי מוביל ברמה לאומית.
"בסופו של דבר שמיר ממוצב כעתודת הקרקע המשמעותית ביותר של מערכת הבריאות במרכז הארץ. יש לנו מרחב להתרחב, וזה עניין נדיר במרכז, לכן האחריות שלנו גדולה במיוחד", מדגישה פרופ' לבציון קורח, אך היא אינה נוטה לחגיגיות: "בסוף הכל חוזר לאותה נקודה - אפשר לבנות, אפשר ליזום, אבל בלי החלטה לאומית אמיתית להגדיל את ההשקעה בבריאות נמשיך לרוץ אחרי עצמנו".
כיו"ר פורום בתי החולים הממשלתיים היא מצויה בלב הוויכוח התקציבי על חוק הקאפ, והיא אינה מנסה לייפות את המציאות. "בסוף זה שיח של עניים. גם לקופות אין כסף, גם לבתי החולים אין כסף. כולם בגירעון. זה מכוון. המדינה מוציאה מעט מאוד על בריאות".
רצף טיפולי אחד
כאמור, במסגרת תוכנית ההתרחבות של המרכז הרפואי עתידים לעבור לשטח המתחם גם מרכזים נוספים, בהם באר יעקב - נפש, המכון לרפואה משפטית באבו כביר ומרכז שמואל הרופא. המשמעות היא ריכוז של רפואה כללית, פסיכיאטרית ופורנזית בקמפוס אחד. "זה מהלך אסטרטגי. אנחנו לא רק גדלים במספר המיטות, אנחנו מייצרים אינטגרציה. בריאות הגוף והנפש יחד, רפואת חירום לצד מומחיות".
המודל שהיא מתארת קרוב יותר לקמפוסים רפואיים גדולים באירופה - פחות פיצול מוסדי, יותר רצף טיפולי, כשאחד מפרויקטי הדגל הוא הקמת מרכז מתקדם רב-מקצועי לטיפול בסרטן. "היום חולה אונקולוגי נע בין בניינים, בין שירותים, בין תורים", היא מתארת. "אנחנו רוצים לייצר לו בית אחד. רצף. צוות רב-תחומי במקום אחד".
מבחינה כלכלית מדובר במהלך משמעותי: תחום האונקולוגיה הוא מהיקרים והמורכבים במערכת הבריאות, אך גם כזה שמייצר ביקוש מתמשך. "אנחנו רואים עלייה מתמדת במספר החולים", היא אומרת. "האוכלוסייה גדלה ומזדקנת. אין פה ירידה באופק. חשוב להבין שפיתוח ותשתיות לא פותרים את בעיית התפעול. אפשר לבנות בניין חדש, אבל אם אין תקנים ואין תקציב לפעילות זה לא מספיק".
לבציון קורח מדגישה כי הרופאים המובילים ממשיכים לבצע את הניתוחים המורכבים בבתי החולים הציבוריים, בעוד המקרים הפשוטים יותר עוברים למערכת הפרטית. לדבריה היתרון המהותי של המערכת הציבורית הוא בזמינות הצוותים המנוסים והמתמחים ובשליטה על איכות הטיפול, בעוד המערכת הפרטית מציעה לעיתים תנאי אשפוז נוחים יותר אך פחות רציפות טיפולית ומעקב מקצועי.
בלב העומס והעשייה וגם במצבי החירום פרופ׳ לבציון קורח לא מסתפקת בניהול המרכז הרפואי, הספורט הוא חלק בלתי נפרד מחייה ומשקף את האנרגיה שבה היא מנהלת את בית החולים. "עשיתי את חצי איש הברזל, והאתגר הבא הוא המכבייה". כשאני מתפעלת היא מרגיעה: "זה לא כזה קיצוני, אני לא אעשה איש ברזל שלם".
התרעות פיקוד העורף