האמת הביולוגית מתחילה בהסבר של הצליל. במפרקים יש נוזל סינוביאלי, וכאשר מותחים במהירות את המפרק, נוצרת ירידת לחץ שקשורה להיווצרות בועות גז והתנהגות של הנוזל. הצליל אינו "עצם נשברת", אלא תופעה פיזיקלית בנוזל המפרקי.
עם זאת, המדע גם לא אומר שההרגל "חינמי לחלוטין". יש מחקרים שמצאו הבדלים מסוימים אצל מפצחים כבדים לאורך שנים, למשל יותר נפיחות בכף היד או כוח אחיזה מעט נמוך יותר, אם כי הממצאים אינם תמיד אחידים, והם לא מתורגמים באופן ברור למחלה ניוונית מוכחת.
אז מה להגיד לאדם שמפצח? אם זה לא כואב, לא גורם נפיחות משמעותית, ולא מלווה בתחושת אי יציבות, הסיכוי שזה יוביל לארתריטיס נראה נמוך. אם יש כאב, תפיחות חוזרת, נוקשות ממושכת, או קושי תפקודי, זו כבר שיחה רפואית על המפרק עצמו, לא על הצליל.
פיצוח מפרקים הוא בעיקר עניין חברתי ועצבני, לא אבחנה ראומטולוגית. אפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו, אבל להפחיד ממנו כגורם ודאי לדלקת מפרקים או לרעד - זה לא עומד בראיות.
התרעות פיקוד העורף