השנה האחרונה תיזכר בהיסטוריה המטאורולוגית כאחת השנים שבהן הטבע החליט להסיר את הכפפות, כשאירועי קיצון שהיו אמורים להתרחש פעם בשישים שנה הפכו לשגרה כמעט שבועית. יום המטאורולוגיה העולמי, שמצוין בכל שנה כדי להעלות את המודעות לחשיבות הניטור וההבנה של האטמוספירה, מקבל הפעם משמעות דחופה וקריטית הרבה יותר.
המגמות הגלובליות מראות שהאקלים לא רק מתחמם, הוא פשוט משתגע, והמושג התחממות גלובלית כבר לא מספיק כדי לתאר את המציאות המורכבת שאנו פוגשים בשטח. אנחנו עדים לתופעה של הקצנה שבה כל מערכת חורפית הופכת לסערה עוצמתית, וכל גל חום הופך לאיום קיומי על אוכלוסיות שלמות.
המדענים מסבירים ששיבוש במאזן האנרגטי של כדור הארץ גורם לכך שהאטמוספירה אוגרת יותר לחות ואנרגיה, מה שמוביל להתפרצויות אלימות של מזג אוויר. בזירה הגלובלית, ראינו השנה סופות שלגים במקומות שבהם השלג הוא מחזה נדיר, כשהקור הקיצוני חדר דרומה לאזורים שבדרך כלל נהנים מאקלים ממוזג.
השינוי הזה לא מקרי, הוא תוצאה ישירה של החלשות זרם הסילון, אותו נהר של רוח בגובה רב שאמור לשמור על המערכות הקרות באזור הקטבים. כשהוא נחלש, האוויר הקר נשפך דרומה, והאוויר החם מטפס צפונה, מה שיוצר ערבוב קטלני של מערכות מזג אוויר שמתנגשות זו בזו בעוצמה רבה.
בישראל, התמונה האקלימית הפכה למאתגרת לא פחות, כשהחורף האחרון מוגדר על ידי המומחים כאחד הקרים ביותר שחווינו בשנים האחרונות, עם רצפים ארוכים של טמפרטורות נמוכות באופן חריג שלא הורגלנו אליהן. למרות שהתרגלנו לחשוב על ישראל כמדינה שמתחממת, הקור הקיצוני השנה הוכיח שמשבר האקלים מתבטא גם בנפילות טמפרטורה חדות ופתאומיות.
בתוך כך, חזינו בתופעה מוזרה שבה המשקעים משנים את מיקומם המסורתי. בעוד שהכינרת, המאגר הלאומי שלנו, סבלה מיובש יחסי בחלקים מהעונה, אזור המרכז והדרום חטפו כמויות אדירות של גשם בפרקי זמן קצרים מאוד. הגשם שלא ירד מעל אגן ההיקוות של הכינרת אלא התרכז בערים הגדולות גרם להצפות ענק, כשתשתיות הניקוז לא עמדו בעומס המים שהגיע בבת אחת.
בתוך כך, סופות האבק והרוחות העזות מעלות את ריכוז המזהמים באוויר, מה שמוביל להתקפי אסתמה קשים ולבעיות לבביות שנובעות מהמאמץ של הגוף להתמודד עם זיהום האוויר הכבד. חלקיקי האבק הקטנים, המכונים חלקיקי פי אם 2.5, מצליחים לחדור לעומק הריאות ואפילו לזרם הדם, שם הם מעוררים תגובות דלקתיות שעלולות לגרום לאירועי לב ושבץ מוחי.
מערכת הבריאות מדווחת גם על שינויים במפת המחלות המדבקות. החום הממושך והלחות הגבוהה מאפשרים למזיקים כמו יתושים להתרבות באזורים חדשים, מה שמוביל להתפרצויות של קדחת מערב הנילוס ושושנת היריחו במקומות שלא הכירו את המחלות הללו בעבר. גם איכות המים נפגעת כתוצאה מהצפות בזק, שעלולות להזרים שפכים וחומרי הדברה אל תוך מאגרי המים וליצור התפרצויות של מחלות מעיים ודלקות עיכול קשות.
היבט נוסף ומדאיג הוא הפגיעה בבריאות הנפש. המושג חרדת אקלים הפך למציאות קלינית, כשאנשים רבים חווים לחץ נפשי כבד, חרדה ודיכאון כתוצאה מהפגיעה ברכושם או מהפחד מפני אירועי מזג אוויר עתידיים שיערערו את ביטחונם האישי. המציאות הזו היא שהובילה את משרד הבריאות להחלטה היסטורית על הקמת תחום רפואת האקלים.
המטרה של המהלך הזה היא להפוך את מערכת הבריאות הישראלית לחלוצה בניטור והתמודדות עם נזקי האקלים. בכל מוסד רפואי ובתי חולים יפעלו כעת מערכות שינטרו בזמן אמת תחלואה שקשורה ישירות לאירועי מזג אוויר. כשפורצת סופת אבק, המערכת תדע לזהות מיד עלייה בפניות של חולי ריאות באזור מסוים ולהזרים משאבים ותרופות בהתאם.
כשמגיע גל קור קיצוני, המערכות ינטרו מקרים של היפותרמיה וסיבוכים של שפעת כדי לתת מענה מהיר ומדויק. רפואת האקלים היא כבר לא מושג תיאורטי של העתיד, היא הכרח קיומי במציאות שבה האקלים הפך לגורם סיכון מרכזי לבריאות הציבור. המערכת תאסוף נתונים אפידמיולוגיים ותצליב אותם עם נתוני השירות המטאורולוגי, כך שניתן יהיה לחזות מראש גלי תחלואה ולהוציא הנחיות ממוקדות לאוכלוסיות בסיכון.
בתוך כך, המערך יתמקד גם בהגנה על העובדים שנמצאים בחוץ וחשופים לתנאי הקיצון, כשהמטרה היא למנוע פגיעות עוד לפני שהן מגיעות לחדר המיון. שיתוף הפעולה בין מטאורולוגים, רופאים ואנשי בריאות הציבור הוא המפתח לבניית חברה חסונה שיכולה לעמוד מול הטלטלות של עולם משתנה. הסיבה לכך שהאקלים הופך לקיצוני כל כך נעוצה בעובדה שהמערכת האקולוגית איבדה את יכולת הריסון שלה.
כשהאוקיינוסים מתחממים בשיעור של 1.5% או יותר מהממוצע, הם פולטים כמויות אדירות של אדי מים לאטמוספירה. המים האלו חייבים לרדת איפשהו, וכשהם יורדים, הם עושים זאת בעוצמה שלא הכרנו. ישראל, שנמצאת באזור רגיש במיוחד מבחינה גאוגרפית, חווה את השינויים האלו בעוצמה כפולה.
מצד אחד אנחנו במגמת התייבשות מדברית, ומצד שני אנחנו חוטפים מכות גשם וקור מהים התיכון שהופך לחם וסוער יותר. השילוב הזה יוצר מזג אוויר עצבני שבו קשה מאוד לחזות מה יקרה בעוד שבוע, מה שמקשה על ההיערכות הלאומית אבל מחייב אותנו להיות דרוכים ומוכנים לכל תרחיש.
למרות שהמצב נראה מדאיג והמגמות העולמיות מצביעות על המשך ההקצנה, יש לנו את היכולת להשפיע ולצמצם את הנזקים גם ברמה האישית. המאבק במשבר האקלים הוא לא רק נחלתן של ממשלות, אלא מתחיל בבחירות היומיומיות של כל אחד מאיתנו. צמצום צריכת הבשר, הפחתת השימוש בפלסטיק חד פעמי ומעבר לשימוש מושכל באנרגיה בבית הם צעדים משמעותיים שיכולים להוריד את פליטת גזי החממה.
בתוך כך, תמיכה בכלכלה מקומית וצמצום רכישות מיותרות עוזרים להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלנו בצורה ניכרת. כשאנחנו דואגים לסביבה שלנו, אנחנו למעשה דואגים לבריאות שלנו ושל הדורות הבאים. יום המטאורולוגיה העולמי צריך לשמש לנו תזכורת לכך שהטבע הוא הבית שלנו, וכשהבית הזה יוצא מאיזון, גם הגוף שלנו מרגיש את הזעזוע.
הבנה של הקשר ההדוק בין מצב השמיים למצב הלב היא הצעד הראשון בדרך ליצירת עולם בטוח ובריא יותר לכולנו. המדע ברור והשטח מדבר בעד עצמו, והשנה האחרונה הייתה רק קריאת השכמה למה שעוד צפוי לנו אם לא נלמד לנהל את הבריאות שלנו בתוך עולם של אקלים משתגע שמציב בפנינו אתגרים חדשים בכל יום מחדש.
המעקב אחר נתוני התחלואה בכל מוסד רפואי יאפשר לנו לא רק להגיב למשברים, אלא גם ללמוד את הדפוסים החדשים של המחלות ולפתח שיטות טיפול ומניעה שמתאימות לעידן של חוסר יציבות סביבתית. זהו מאבק על איכות החיים שלנו, ועל היכולת של המערכת הציבורית להמשיך ולהעניק טיפול ראוי גם כשהטבע מסביב יוצא מאיזון.
התרעות פיקוד העורף