המחקר בחן נתונים של כ-2,000 מבוגרים שלא סבלו מאי ספיקת לב בתחילת המעקב, כחלק ממחקר רחב היקף שנמשך קרוב לשבע שנים. החוקרים בדקו כמה מדדים להרכב הגוף, ובהם משקל, BMI, היקף מותניים ויחס מותן לגובה. במקביל נמדדו רמות של חלבון דלקתי ששמו CRP ברגישות גבוהה, המשמש מדד לדלקת מערכתית בגוף.
הממצאים העלו תמונה ברורה: בעוד BMI לא נמצא קשור באופן מובהק להתפתחות אי ספיקת לב, מדדים של השמנה מרכזית, כלומר היקף מותניים ויחס מותן לגובה, כן ניבאו סיכון מוגבר למחלה. במילים אחרות, אדם יכול להיות בעל BMI תקין, אך עדיין לשאת סיכון לבבי משמעותי אם יש לו הצטברות שומן באזור הבטן.
הסבר אפשרי לקשר הזה נמצא במנגנון הדלקתי. החוקרים מצאו שרמות גבוהות של CRP נקשרו לירידה בהישרדות ללא אי ספיקת לב. עוד נמצא כי הדלקת מסבירה חלק ניכר מהקשר בין השומן הבטני למחלה, כ-25% עד 30% מההשפעה הכוללת. המשמעות היא שהשומן הוויסצרלי לא רק מצטבר סביב האיברים הפנימיים, אלא גם פועל כרקמה פעילה שמפרישה חומרים דלקתיים הפוגעים בכלי הדם ובלב.
השומן הוויסצרלי, בניגוד לשומן התת עורי הנמצא מתחת לעור, ממוקם עמוק יותר ומקיף איברים חיוניים כמו הכבד והמעיים. פעילותו המטבולית הגבוהה הופכת אותו למסוכן יותר מבחינה קרדיו-וסקולרית. לאורך זמן הוא תורם להתפתחות תהליכים כמו עמידות לאינסולין, יתר לחץ דם ושינויים בכלי הדם, המגבירים את הסיכון לאי ספיקת לב.
המשמעות הקלינית ברורה: יש מקום להרחיב את ההערכה של סיכון לבבי מעבר ל-BMI בלבד. מדידת היקף מותניים או חישוב יחס מותן לגובה יכולים לספק מידע נוסף על הסיכון הקרדיו מטבולי, בייחוד באנשים שנראים רזים יחסית.
הממצאים מחזקים גישה הולכת ומתרחבת ברפואה שלפיה לא רק המשקל חשוב, אלא גם היכן השומן מצטבר. עבור רופאים ומטופלים, מדובר בשינוי תפיסתי שעשוי להשפיע על האופן שבו מעריכים סיכון ומקדימים טיפול מונע במחלות לב.
התרעות פיקוד העורף