המחקר התמקד בשני מדדים עיקריים, מדד דופק לחץ דם ומהירות גל הדופק המוערכת. שני המדדים הללו חושבו באמצעות נתונים שנאספו במהלך ביקורים סטנדרטיים אצל הרופא, כגון קצב לב, גיל ולחץ דם. החוקרים בחנו דפוסי נתונים שנאספו במשך חמש שנים מיותר מ 8,500 אנשים שהשתתפו בניסוי רחב היקף של מבוגרים בני 50 ומעלה הסובלים מיתר לחץ דם. במהלך המעקב, 323 מהמשתתפים פיתחו שיטיון סביר. במחקר הראשון, הצוות מצא שמדד דופק לחץ הדם היה מנבא עצמאי חזק לסיכון לשיטיון אצל מבוגרים מעל גיל 50. עבור משתתפים מתחת לגיל 65, כל עלייה של יחידה אחת במדד הייתה קשורה לסיכון גבוה ב 76% לפתח שיטיון.
המחקר השני מצא שמבוגרים עם מהירות גל דופק גבוהה באופן עקבי, או כזו שעולה במהירות, היו בסבירות גבוהה יותר לפתח שיטיון בהשוואה לאלו עם מהירות יציבה. הממצאים נותרו מובהקים גם לאחר התחשבות בגורמים משפיעים אחרים כמו עישון, מגדר והיסטוריה של מחלות לב וכלי דם. ניירנדה הסביר שהממצאים שלהם מצביעים על כך שדפוסי הזדקנות כלי דם עשויים לספק תובנה משמעותית לגבי הסיכון העתידי לשיטיון. הדבר מחזק את התפיסה שניהול בריאות כלי הדם בשלב מוקדם יותר בחיים עשוי להשפיע על בריאות המוח לטווח ארוך.
צוות החוקרים הדגיש שעל הקלינאים להתאים את הערכות הסיכון ואת אסטרטגיות הטיפול לכל מטופל באופן אישי. המטרה היא לא לחכות עד שהמטופל יתחיל להפגין ירידה קוגניטיבית לפני שפועלים. סולה מזימבה, פרופסור באוניברסיטת וירג'יניה וכותב בכיר במחקר, אמר שחשוב לפעול בשלבים המוקדמים ביותר של זיהוי יתר לחץ דם. למרות שהמחקר לא יכול היה לקבוע קשר סיבתי ישיר, הוא מצביע על מתאם חזק מאוד שמעלה שאלות חשובות לגבי אופן הטיפול המונע כיום במערכות הבריאות.
מגבלות נוספות של המחקר כוללות את העובדה שהמשתתפים כבר סבלו מיתר לחץ דם ומסיכון קרדיווסקולרי מוגבר מלכתחילה, מה שאומר שהממצאים אולי לא חלים באותו אופן על אנשים ללא מצבים אלו. עם זאת, עבור מיליוני אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה, המידע הזה עשוי להיות מציל חיים מבחינה קוגניטיבית. נדרשים מחקרים נוספים כדי לאשר את המדדים הללו ולקבוע אם שינוי מסלולי הזדקנות כלי הדם אכן מפחית את הסיכון לשיטיון בפועל.
החוקרים מקווים שבעתיד, רופאי המשפחה ישתמשו במדדים הללו כחלק מהערכה השגרתית של המטופל המבוגר. כיום, בדיקת לחץ דם נתפסת כבדיקה פשוטה וטכנית, אבל הנתונים החדשים מראים שהיא טומנת בחובה מידע גורלי על עתידו של המוח. כשמסתכלים על הנתונים, מבינים שהיכולת לחזות ירידה קוגניטיבית עשרות שנים מראש מעניקה לרופאים ולמטופלים חלון הזדמנומיוות יקר מפז לביצוע שינויים באורח החיים ובטיפול התרופתי.
הקהילה המדעית בוחנת כעת כיצד ניתן לשלב את האלגוריתמים הללו במערכות המידע הרפואיות הממוחשבות. אם המחשב יוכל להתריע בפני הרופא כשמטופל צעיר יחסית מציג דפוס מסוים של הזדקנות כלי דם, ניתן יהיה להתחיל בטיפול אגרסיבי יותר עוד לפני שהנזק למוח הופך לבלתי הפיך. הקשר בין קשיחות העורקים לבין זרימת דם מוחית לקויה ידוע כבר זמן מה, אבל המחקר הזה הוא מהראשונים לכמת את הסיכון בצורה כה מדויקת ופשוטה לביצוע במרפאה הקהילתית.
למרות שהדרך לאימוץ מלא של המדדים הללו בפרקטיקה היומיומית עוד ארוכה, החוקרים אופטימיים. הם מאמינים שהמודעות הגוברת לקשר שבין הלב למוח תוביל לשינוי תפיסתי עמוק. נראה שבעתיד הקרוב, כשנלך לרופא לבדוק לחץ דם, לא נשאל רק על הסיכון להתקף לב, אלא גם על הסיכון לאבד את הצלילות המחשבתית שלנו. המדע מוכיח פעם נוספת שהגוף הוא מערכת אחת משולבת, ושבריאות כלי הדם היא המפתח לזקנה מכובדת ובריאה.
המחקר מחדד גם את חשיבות הניטור העצמי בבית. מטופלים רבים מודדים לחץ דם באופן עצמאי, והבנת המשמעות של התנודתיות והקשיחות של כלי הדם יכולה לעודד אותם להתמיד בטיפול ובמעקב רפואי.
התרעות פיקוד העורף