כדי להבין את עומק הכשל יש לבחון את מודל ההפעלה של מערכת הבריאות. הממשלה העבירה את ניהול הבריאות למנגנוני שוק חצי-מופרטים, שהם קופות החולים ובתי החולים שאולצו להתחרות על הכנסות משירותי בריאות נוספים ורפואה פרטית. מנגנון זה מייצר באופן אוטומטי יתרון מוחלט לאזורי הביקוש במרכז הארץ, שם מתרכזת אוכלוסייה בעלת יכולת תשלום. הכסף הפרטי השוטף את המסדרונות במרכז שואב אליו את כוח האדם האיכותי ביותר, את הרופאים המומחים ואת הטכנולוגיות המתקדמות. הפריפריה, הנשענת על תקצוב ציבורי קשיח וחסר, נדחקת למעמד של חצר רפואית אחורית.
המשבר הביטחוני והפוליטי הביא לכך שתושבי קווי העימות נאלצים להתמודד עם מערכת קורסת ברגע שבו הם זקוקים לה יותר מכל. במלחמת שאגת הארי התבררה מציאות בלתי נתפסת: 50%-60% מחדרי הניתוח בישראל אינם ממוגנים באופן מלא, כשהמיגון מתרכז בעיקר בבתי חולים חדשים או באגפים תת-קרקעיים.
תיקון העיוות מחייב התערבות במבנה הכוח של המערכת וביטול מנגנוני השוק הפנימיים, והפתרון הוא מעבר לתקצוב דיפרנציאלי ישיר, שבו מנותקת התלות של בתי החולים בפריפריה מהכנסות מסחריות, ומופעל מודל שבו המדינה מתקצבת ישירות תשתיות ותקנים על בסיס מדדי מרחק ורמת סיכון ביטחוני. מהלך כזה דורש הסטה של כספים פוליטיים לטובת תמרוץ כלכלי אגרסיבי שיעביר צוותים רפואיים שלמים צפונה ודרומה. השוויון בבריאות חייב להיגזר מהזכות הבסיסית לחיים, ויש להפקיע אותו לחלוטין מחסדי השוק החופשי ומשיקולים אלקטורליים.
התרעות פיקוד העורף