על פי הנתונים, שיעור הזיהומים העמידים לשיגלה עלה בצורה חדה בין השנים 2011 ל-2023. בתחילת התקופה לא תועדו כמעט מקרים עמידים, אבל בשנת 2023 כבר כ-8.5% מהדגימות ענו להגדרה של עמידות גבוהה לאנטיביוטיקה. המשמעות היא שמספר הולך וגדל של חולים לא מגיב לטיפול התרופתי הסטנדרטי, דבר שמקשה את השליטה במחלה ומאריך את משך ההחלמה.
המחקר, שהתבסס על יותר מ-16 אלף דגימות, בדק את תגובת החיידק לאנטיביוטיקות נפוצות כמו אמפיצילין, אזיתרומיצין, צפטריאקסון, ציפרופלוקסצין ותרופות נוספות. הממצאים הראו שחלק מהזנים אינם מגיבים לאף אחת מהתרופות הללו. בתוך כך, הרשויות מציינות שלא קיימות כיום תרופות פומיות מאושרות לטיפול בזנים העמידים ביותר של החיידק.
שיגלה גורם למחלה ששמה שיגלוזיס, המתבטאת בעיקר בשלשולים, לעיתים עם דם, לכאבי בטן ולחום. התסמינים מופיעים לרוב תוך יום עד יומיים מההדבקה ונמשכים כשבוע, אך במקרים מסוימים המחלה עלולה להתארך לשבועות. חלק מהחולים אינם מפתחים תסמינים כלל, אך עדיין עלולים להפיץ את החיידק לסביבה.
החיידק מתפשט בעיקר דרך מגע עם צואה של אדם נגוע, למשל בעת החלפת חיתולים, בטיפול בחולה או במגע במשטחים מזוהמים. הדבקה יכולה להתרחש גם דרך מזון לא מבושל או מים מזוהמים, כולל בריכות, אגמים או מקורות מים לא מטופלים. הנתונים מצביעים על כך שרוב הנדבקים לא נסעו מחוץ לארצות הברית, מה שמעיד על התפשטות מקומית של הזיהום.
אחד הנתונים המדאיגים הוא שכשליש מהחולים נזקקו לאשפוז. במקרים נדירים יותר עלולים להופיע סיבוכים קשים, ובהם זיהומים בדם, פגיעה בכליות, פרכוסים או דלקת מפרקים תגובתית. במצבים אלה, היעדר טיפול אנטיביוטי יעיל עלול להוביל להחמרה ניכרת ואף לסיכון חיים.
מומחים למחלות זיהומיות בארצות הברית הדגישו שהדרך המרכזית להתמודד עם התופעה היא מניעה. הקפדה על שטיפת ידיים, היגיינה אישית, צריכת מזון בטוח והימנעות ממים מזוהמים יכולים להפחית משמעותית את הסיכון להדבקה. בתוך כך, יש קריאה להגברת המעקב אחר זני החיידק ולפיתוח טיפולים חדשים, נוכח המציאות שבה האנטיביוטיקה המסורתית מאבדת מיעילותה.
התרעות פיקוד העורף