המחקר החדש, שצפוי להיות מוצג השבוע בכנס לריפוי גנטי בבוסטון, מתבסס על רעיון שכבר שינה את עולם האונקולוגיה: לקיחת תאי חיסון מהמטופל עצמו, הנדסתם במעבדה כך שיזהו יעד מסוים, והחזרתם לגוף כדי שיפעלו נגד המחלה. בעשור האחרון הגישה הזו, המוכרת בעיקר מטיפולי תאים מהונדסים נגד סוגים מסוימים של סרטן דם, הובילה להצלחות מרשימות בחולים עם לוקמיה ולימפומה. כעת מנסים החוקרים ליישם עיקרון דומה נגד אחד הנגיפים המתוחכמים ביותר ברפואה האנושית.
במחקר הנוכחי, צוות החוקרים הוציא מהמשתתפים תאי חיסון, הנדס אותם כך שיישאו על פני שטח התא שני רכיבים המזהים את HIV, והחזיר אותם לגוף בעירוי. הרעיון היה כפול: מצד אחד, התאים אמורים להיקשר לנגיף ולתאים שנדבקו בו ולסייע בהשמדתם. מצד שני, אחד הרכיבים נועד להגן על תאי החיסון המהונדסים עצמם מפני הדבקה. החוקרים סבורים שדווקא השילוב הזה, התקפה והגנה בו־זמנית, עשוי להיות המרכיב שהיה חסר בניסיונות קודמים לרתום את מערכת החיסון נגד HIV.
התוצאות הראשוניות מעוררות עניין רב, אבל גם מחייבות זהירות. על פי הנתונים שנמסרו לחוקרים ולעיתון ניו יורק טיימס שדיווח על פריצת הדרך, שניים מהמשתתפים שמרו על דיכוי של HIV לרמה בלתי ניתנת לזיהוי אחרי העירוי, אחד מהם במשך 92 שבועות והשני במשך 48 שבועות. משתתף נוסף הצליח לדכא את הנגיף באופן חלקי במשך 12 שבועות לפני שחלה עלייה מחודשת בעומס הנגיפי. משתתף שביעי הראה סימנים מוקדמים לשליטה בנגיף שבעה שבועות לאחר העירוי.
הפרט החשוב ביותר הוא זהות המגיבים לטיפול. שלושת המשתתפים שהראו שליטה כלשהי בנגיף החלו טיפול אנטי־רטרו־ויראלי בתוך חודשים מההדבקה. לעומתם, שלושה משתתפים שחיו עם HIV זמן ארוך יותר לפני תחילת הטיפול לא הגיבו באותה צורה ונאלצו לחזור לטיפול התרופתי הרגיל. ההבדל הזה עשוי להיות משמעותי מאוד: מי שמתחיל טיפול מוקדם עשוי לשאת בגופו מאגר קטן יותר של נגיף רדום, ומערכת החיסון שלו עשויה להיות שמורה יותר ופחות פגועה מהשפעת הנגיף לאורך שנים.
במילים אחרות, אין כאן עדיין תרופה ל-HIV. אין גם הוכחה שהטיפול יעבוד ברוב הנשאים, שהוא בטוח לאורך זמן, או שניתן יהיה לייצר אותו בעלות סבירה ובקנה מידה רחב. מדובר בשלב של הוכחת היתכנות, כלומר סימן ראשון לכך שהרעיון אפשרי בבני אדם. אבל גם סימן כזה עשוי להיות בעל חשיבות גדולה בתחום שבו ההתקדמות איטית ומורכבת.
כיום חיים בעולם כ-40.8 מיליון בני אדם עם HIV, על פי נתוני תוכנית האו"ם למאבק באיידס לשנת 2024. באותה שנה כ-31.6 מיליון בני אדם קיבלו טיפול אנטי־רטרו־ויראלי, שהם כ-77% מהחיים עם הנגיף בעולם. הנתונים הללו משקפים הצלחה עצומה בהשוואה לשנות ה-80 וה-90, אבל גם פער מתמשך: מיליונים עדיין אינם מטופלים, ובכל שנה נרשמות הדבקות חדשות רבות.
הטיפול התרופתי הקיים שינה את המחלה מהקצה אל הקצה. HIV, שבעבר היה במקרים רבים אבחנה קטלנית, הפך אצל מטופלים רבים למחלה כרונית שניתן לחיות איתה לאורך שנים רבות. אבל המחיר הוא תלות בטיפול קבוע, מעקב רפואי, זמינות תרופות, תופעות לוואי אפשריות, סטיגמה, ולעתים גם קושי כלכלי או חברתי לשמור על רצף טיפולי. לכן חוקרים ברחבי העולם מחפשים כבר שנים פתרון שיאפשר שליטה ארוכת טווח בנגיף בלי נטילת תרופות יום־יומית או זריקות חוזרות.
בשנים האחרונות נכנסו לשימוש גם טיפולים ארוכי טווח יותר, כמו זריקות הניתנות אחת לחודש או חודשיים לחלק מהמטופלים, וחברות תרופות מפתחות אפשרויות נוספות, בהן גלולות שבועיות או חודשיות וזריקות ארוכות טווח יותר. אבל גם הגישות האלה אינן ריפוי. הן מצמצמות את תדירות הטיפול, אך עדיין מחייבות מערכת רפואית פעילה ומעקב קבוע. לעומתן, טיפול תאי חד־פעמי, אם אכן יוכיח את עצמו בעתיד, עשוי לשנות את המודל כולו.
מנגד, הדרך לשם צפויה להיות קשה. טיפול שבו מוציאים תאים מכל מטופל, מהנדסים אותם במעבדה ומחזירים אותם לגופו הוא תהליך מורכב, יקר ולא פשוט לביצוע. בעולם הסרטן, טיפולים דומים עולים לעתים מאות אלפי דולרים. עבור HIV, מחלה שפוגעת בעשרות מיליונים, רבים מהם במדינות שבהן משאבי הבריאות מוגבלים, טיפול כזה לא יוכל להפוך לפתרון עולמי אם לא יימצא מודל ייצור פשוט וזול בהרבה.
לכן חלק מהחוקרים כבר בוחנים דרכים לעקוף את השלב המורכב של הוצאת התאים מהגוף. אחת האפשרויות היא הנדסה של תאי החיסון בתוך הגוף עצמו, באמצעות הזרקה של כלי עריכה או נשאים ביולוגיים שיכוונו את תאי החיסון לפעול נגד הנגיף. אם גישה כזו תבשיל, היא עשויה להוזיל את הטיפול באופן דרמטי ולהפוך אותו לנגיש יותר. בתוך כך נמשכים גם מחקרים בנוגדנים מנטרלים רחבי טווח, מולקולות נדירות יחסית שמסוגלות להיקשר לחלקים שמורים של HIV ולנטרל מגוון רחב של גרסאות נגיפיות.
החוקרים מעריכים שייתכן שהעתיד לא יהיה בטיפול יחיד, אלא בשילוב גישות: תאי חיסון מהונדסים, נוגדנים מנטרלים, תרופות ארוכות טווח, ואולי גם התערבויות גנטיות שיקטינו את יכולת הנגיף להיאחז בגוף. זהו עדיין חזון רחוק, אבל המחקר החדש נותן לו בסיס ממשי יותר מכפי שהיה עד כה.
התרעות פיקוד העורף