מה עובר על הכריך שלנו אחרי הביס הראשון | החלק השני

עכשיו, כשהכריך עבר את התחנות הראשונות האלה, מתחיל השלב שבו הגוף כבר לא רק מפרק, אלא גם מתחיל לבחור. אחרי הפירוק הראשוני, המטרה אינה רק למיין את המזון, אלא גם לאפשר לרכיבים שלו להיספג בדם, להגיע לתאים ולשמש לבניית תאים ורקמות, לייצור אנרגיה, ליצירת הורמונים ואנזימים ולהשתתפות בתהליכים נוספים בגוף.

האיבר שסופג כמעט הכל

הכריך יוצא מהקיבה ונכנס למעי הדק, תחילה אל התריסריון. התריסריון הוא החלק הראשון של המעי הדק, ובו מתערבבת עיסת המזון עם מיצי עיכול מהכבד ומהלבלב. זהו שלב שבו מתבצע פירוק מתקדם יותר של רכיבי המזון, כהכנה לספיגה בהמשך במעי הדק. שמו של התריסריון נובע מאורכו, שהיה נהוג למדוד בעבר כרוחב של כ-12 אצבעות.

המעי הדק הוא האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול, ואורכו בממוצע כ-6.5 מטרים, תלוי באופן המדידה ובגובהו של האדם. בו מתבצע עיקר הספיגה של רכיבי המזון. דופנותיו הפנימיות אינן חלקות, אלא מכוסות בסיסים, בליטות זעירות דמויות אצבע, שמגדילות מאוד את שטח הפנים ומאפשרות ספיגה יעילה של רכיבי המזון.

כדי להבין מה קורה כאן, צריך לזכור שהגוף אינו יכול להשתמש במזון כפי שהוא נכנס אליו. פחמימות מורכבות, כמו אלו שנמצאות בלחם מדגנים מלאים, באורז ובתירס, הן רב-סוכרים - שרשראות ארוכות של יחידות סוכר. דו-סוכרים, כמו לקטוז שהוא סוכר החלב, מתפרקים לשני חד-סוכרים. חד-סוכרים, כמו גלוקוז או פרוקטוז המצוי בפירות, הם הצורה הפשוטה ביותר של פחמימות, ולכן ניתנים לספיגה ישירה ומהירה יחסית.

סוכר לבן (סוכרוז), למשל, הוא דו-סוכר, והוא מתפרק לגלוקוז ולפרוקטוז. החלבונים שבמזון, כמו אלו שבביצה, מתפרקים לחומצות אמינו, שהגוף משתמש בהן לבניית חלבונים חדשים. השומנים מהטחינה מתפרקים לחומצות שומן ולגליצרול, ועיכול השומנים דורש סיוע של מרה ואנזימי לבלב במעי הדק. רק לאחר פירוקם, רכיבי המזון יכולים להיספג דרך דופן המעי ולהיכנס לזרם הדם או למערכת הלימפה.

גם בתוך קבוצת הפחמימות יש הבדלים באופן שבו הן מתפרקות ונספגות. פחמימות פשוטות מתפרקות ונספגות מהר יותר, ואילו פחמימות מורכבות, כמו אלה שבלחם מדגנים מלאים, מתפרקות ונספגות לאט יותר.

הכריך שלנו מדגים זאת היטב: הלחם מספק פחמימות וסיבים תזונתיים, הביצה מספקת חלבון, הטחינה מספקת שומן, והמלפפון מוסיף סיבים ונוזלים. השילוב הזה משפיע על קצב העיכול: חלבונים ושומנים יכולים להאט את התרוקנות הקיבה ואת קצב הספיגה של הפחמימות, ולכן העלייה ברמות הסוכר בדם יכולה להיות מתונה יותר ותחושת השובע עשויה להישמר לאורך זמן.

שלושה איברים עובדים

כדי לאפשר את הפירוק והספיגה האלה, מצטרפים לתהליך גם איברים נוספים. הלבלב - בלוטה באורך של כ-15 ס"מ - מפריש אנזימים שמסייעים בפירוק פחמימות, חלבונים ושומנים. בנוסף, הוא מייצר הורמונים כמו אינסולין וגלוקגון, שמווסתים את רמות הסוכר בדם.

על הכבד, שמשקלו הממוצע 1.5 ק"ג, אפשר לחשוב כעל "מפעל עיבוד" של הגוף. הוא מייצר נוזל מרה שמסייע בעיכול שומנים, ומעבד חומרים שמגיעים מהמעי לפני שהם ממשיכים הלאה. במובן מסוים, הוא גם פועל כמערכת סינון ומִחזור: הוא מפרק חומרים מסוימים וממחזר אחרים לשימוש חוזר, למשל בתהליכים הקשורים לכולסטרול.

כיס המרה, איבר דמוי אגס, מאחסן את נוזל המרה שיוצר בכבד ומשחרר אותו אל המעי הדק כאשר מגיע מזון שומני. במקרים מסוימים נוצרים בכיס המרה אבני מרה. אצל חלק מהאנשים זה לא מורגש, אך אצל אחרים זה מתבטא בכאב, במיוחד לאחר ארוחות שומניות.

מי מסיים את הארוחה שלכם?

הכריך הפשוט שהיה נקודת הפתיחה מסיים את דרכו כחלק בלתי נפרד מאיתנו: הוא בונה את התאים שלנו, מספק לנו אנרגיה ומניע את הגוף. אותם ביסים הם לא רק מזון, הם ההוכחה לכך שאנחנו, פשוטו כמשמעו, מה שאנחנו אוכלים.