אצל צעירים ובריאים זה עשוי להיות מטרד. אצל קשישים, חולים כרוניים, מטופלים אחרי אירוע מוחי, אנשים עם מחלות נוירולוגיות או מטופלים סיעודיים, זו עלולה להיות סיבה ממשית לאי נטילת התרופה.
לפי הנתונים שהובאו במאמר, עד 40% מהמבוגרים בארצות הברית דיווחו על בעיות כמו בחילה, חנק או הקאות כשהגלולות לא החליקו בקלות במורד הגרון. עוד ציינו הכותבים שכשליש מהמטופלים במוסדות סיעודיים חווים קשיים חמורים בבליעת צורות מינון מוצקות דרך הפה, כלומר טבליות וכמוסות. המשמעות אינה רק אי נוחות. כשהמטופל חושש מהבליעה, הוא עלול לדחות את נטילת התרופה, לקחת אותה בתדירות נמוכה מהנדרש, לרסק אותה בניגוד להוראות או להפסיק טיפול חיוני.
הקושי בולט במיוחד כשמדובר בטיפול כרוני. קשישים רבים נוטלים כמה תרופות ביום, לעיתים בשעות שונות, ומול כל טבלייה גדולה חוזר אותו מאבק. המאמר מציג גם נתונים ממחקר שבחן טבליות במשקל 250 עד 1,000 מיליגרם ובצורות שונות. טבליות של 250 מיליגרם סווגו כניתנות לבליעה טובה על ידי לפחות 80% מהמשתתפים המבוגרים. בטבליות של 500 מיליגרם שיעור המדווחים על בליעה טובה ירד לכ-60%, ובטבליות של 750 ו-1,000 מיליגרם רק כ-35% מהמבוגרים ציינו שהן ניתנות לבליעה טובה. הפער הזה מלמד שגודל הטבלייה לא רק משפיע על התחושה, אלא גם על הנכונות לקחת טיפול מדי יום ולאורך זמן.
מבחינה רפואית, בליעה היא פעולה מורכבת הדורשת תיאום בין הפה, הלוע, הוושט, מערכת העצבים והשרירים. בגיל המבוגר חלים שינויים בכוח השרירים, ברוק, בתחושה ובקואורדינציה. מחלות כמו פרקינסון, דמנציה, אירוע מוחי, סוכרת, מחלות שריר ועצבים, וגם תרופות שמייבשות את הפה, עלולות להחמיר את הקושי.
כשהטבלייה גדולה מדי או בעלת צורה לא נוחה, היא עלולה להיתקע, לגרום לשיעול, תחושת מחנק, הקאה או פחד מבליעה חוזרת. במקרים מסוימים יש חשש גם לשאיפה של תוכן לפתחי הנשימה, בעיקר אצל מטופלים עם הפרעות בליעה מוכרות.
אחת הבעיות המרכזיות היא שהמטופל לא מקבל את המידע לפני הרכישה או הניפוק. גם אם הרופא בחר בתרופה המתאימה מבחינת החומר הפעיל והמינון, הוא לא תמיד יודע מה גודל הטבלייה של כל יצרן או גרסה גנרית. גם הרוקח עשוי להציע חלופה, אבל לא בכל מקרה קיימת חלופה קטנה יותר, נוזלית, מתמוססת או ניתנת לריסוק. חשוב להדגיש שלא כל טבלייה מותר לחצות, לרסק או לפתוח. בתרופות בשחרור מושהה, בציפוי מיוחד או במנגנון ספיגה מסוים, פעולה כזו עלולה לשנות את קצב שחרור התרופה, לפגוע ביעילותה או להגביר תופעות לוואי.
כותבי המאמר קוראים לעדכן את התקנות, ולשקול הגבלה של גודל הטבלייה או לחלופין הצגת איור בגודל טבעי של הטבלייה וצורתה על גבי האריזה. פתרון כזה, לדבריהם, יכול לאפשר למטופלים ולמטפלים לקבל החלטה מושכלת יותר, ולזהות מראש אם יידרש פתרון אחר. בעולם שבו מידע צרכני מופיע על כמעט כל מוצר, דווקא בתחום התרופות, שבו ההיענות לטיפול היא גורם מרכזי בבריאות המטופל, המידע הזה עדיין חסר.
משרד הבריאות מסר למעריב בתגובה: "כמקובל במדינות אחרות בעולם, אין חובה להציג את גודל הטבליה. הדרישות הרגולטוריות מתמקדות בבטיחות ושימוש נכון, כאשר התאמת גודל וצורת המוצר היא באחריות היצרן".
התרעות פיקוד העורף