המחקר החדש הלך צעד נוסף קדימה. במקום לבדוק רק אם התרופות עשויות להפחית את הסיכון להופעת סרטן, החוקרים בדקו אם הן עשויות להשפיע גם על מה שקורה לאחר האבחון, כלומר על הסיכון שהסרטן יתפשט ויהפוך למחלה גרורתית. החוקרים ניתחו נתונים מרשת המחקר הרפואית TriNetX הכוללת נתוני עולם אמיתי ממערכות בריאות, והשוו בין חולים שהחלו טיפול בתרופות GLP-1 לאחר אבחון סרטן לבין חולים שהחלו טיפול בתרופות אחרות לסוכרת ממשפחת מעכבי DPP-4.
המחקר כלל חולים שאובחנו בשלב 1 עד 3, לפני הופעת מחלה גרורתית, עם אחד משבעה סוגי סרטן הקשורים להשמנה: סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים, סרטן שד, סרטן ערמונית, סרטן לבלב, סרטן מעי גס, סרטן כבד וסרטן כליה. לאחר התאמה סטטיסטית בין הקבוצות, שכללה גיל, מוצא, מדד מסת גוף, טיפולים אונקולוגיים וגורמים נוספים, נכללו בניתוח הסופי 12,112 מטופלים.
הממצאים הבולטים ביותר נצפו בארבעה סוגי סרטן. בקרב חולי סרטן מעי גס, שיעור ההתקדמות למחלה גרורתית בתוך 5 שנים עמד על 13% בקבוצת GLP-1 לעומת 22% בקבוצת ההשוואה. בסרטן כבד נצפתה התקדמות גרורתית ב-19% לעומת 28%. בסרטן שד נרשמה התקדמות ב-10% לעומת 20%, ובסרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים נרשמה התקדמות ב-10% לעומת 22%. במונחים יחסיים, מדובר בירידה מוערכת של כ-31% עד 50% בסיכון להתקדמות לשלב גרורתי, בהתאם לסוג הגידול.
בשלושה סוגי סרטן אחרים שנבדקו, ערמונית, לבלב וכליה, נצפתה מגמה מספרית לטובת משתמשי GLP-1, אבל ההבדלים לא הגיעו למובהקות סטטיסטית. המשמעות היא שאי אפשר להסיק מהם בשלב זה שקיים אפקט ברור. גם בסוגי הסרטן שבהם נמצא הבדל מובהק, החוקרים מדגישים שהמחקר לא מוכיח שהתרופות עצמן מנעו את התפשטות הגידול. ייתכן שמשתמשי התרופות היו שונים מראש במאפיינים בריאותיים, במעקב רפואי, באורח חיים או בטיפול האונקולוגי שקיבלו, למרות הניסיון לבצע התאמות סטטיסטיות.
ההסבר הביולוגי האפשרי לממצאים עדיין נבדק. תרופות GLP-1 לא פועלות רק על רמות הסוכר. הן משפיעות על תחושת שובע, ירידה במשקל, רגישות לאינסולין ומדדי דלקת. השמנה, סוכרת, רמות אינסולין גבוהות ודלקת כרונית נחשבות לסביבה ביולוגית שעלולה לתרום להתפתחות ולהתקדמות של גידולים מסוימים. לכן, הפחתת דלקת, שיפור באיזון הסוכר וירידה במשקל עשויים תאורטית להשפיע גם על סביבת הגידול.
החוקרים בדקו גם נתונים ממאגר The Cancer Genome Atlas כדי לברר אם ביטוי של קולטני GLP-1 ברקמת הגידול קשור להישרדות. לפי הנתונים שהוצגו, ביטוי גבוה של הקולטן נקשר לסיכון נמוך ב-33% לתמותה בכלל שבעת סוגי הגידולים שנבדקו, ובסרטן שד הקשר היה בולט יותר, עם ירידה של עד 45% בסיכון לתמותה. גם כאן מדובר בקשר מחקרי, לא בהוכחה שהפעלת הקולטן באמצעות תרופה משנה לבדה את מהלך המחלה.
הזהירות של המומחים אינה מקרית: מחקרים המבוססים על נתוני עולם אמיתי יכולים לזהות קשרים חשובים, אבל הם חשופים להטיות. לעיתים חסרים בהם פרטים מרכזיים, כמו מאפייני הגידול המדויקים, דרגת האלימות שלו, טיפולים קודמים, היענות לטיפול, מצב תפקודי, עישון, תזונה, פעילות גופנית ומידת הנגישות למעקב רפואי. כל אחד מהגורמים האלה עלול להשפיע על הסיכון להתקדמות גרורתית.
זו הסיבה שהמסר המרכזי מהמחקר הוא לא להתחיל לרשום את התרופות למניעת גרורות, אלא לפתוח כיוון מחקרי חדש. כדי לקבוע אם זריקות GLP-1 אכן מסוגלות לעכב התפשטות סרטן, יהיה צורך במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים, שבהם חולים יחולקו מראש לקבוצות טיפול ומעקב מסודרות. רק מחקרים כאלה יכולים להכריע אם מדובר בהשפעה ישירה של התרופות או בקשר עקיף שנובע ממאפייני המטופלים.
לפי החוקרים, לא נצפתה במחקר עלייה בסיכון לתופעות לוואי כמו דלקת לבלב או דלקת קיבה בקרב חולי הסרטן שקיבלו GLP-1 . עם זאת, גם הנתון הזה דורש זהירות, מפני שבפועל ההחלטה לתת את התרופות לחולה אונקולוגי תלויה במצבו הכללי, בתיאבון, במשקל, בתפקודי מערכת העיכול, בתרופות שהוא מקבל וביעדי הטיפול. בחולים עם ירידה חדה במשקל, חוסר תיאבון או מחלה מתקדמת, טיפול שמפחית תיאבון עלול להיות בעייתי.
התרופות הללו כבר שינו את רפואת ההשמנה והסוכרת, אבל האונקולוגיה היא תחום אחר, שבו רף ההוכחה גבוה במיוחד. הממצאים החדשים מסקרנים, בעיקר משום שהם מצביעים על אפשרות שתרופות מטבוליות עשויות להשפיע גם על מחלת הסרטן. עם זאת יידרשו עוד שנים של מחקרים כדי להוכיח שלתרופות אכן יש השפעה על תהליך התפשטות הגידולים הסרטניים.
התרעות פיקוד העורף