הצלב האדום הבינלאומי הודיע שהשלושה, אליקנה אודומוסי אוגוסטין, סזאבו קטנאבו ואג'יקו צ'נדירו ויוויאן, עבדו בעיר מונגוואלו שבמחוז איטורי במסגרת משימה הומניטרית שלא הייתה קשורה לאבולה. לפי הארגון, הם ככל הנראה נחשפו לנגיף ב־27 במרס בעת פעילות של טיפול בגופות. באותה עת ההתפרצות עדיין לא זוהתה, והקהילה המקומית לא ידעה שמדובר במחלה קטלנית ומידבקת. שלושת המתנדבים מתו בין 5 ל־16 במאי, והם נחשבים בין הקורבנות הראשונים הידועים של ההתפרצות הנוכחית.
לפי הדיווחים האחרונים מהאזור, ההתפרצות כבר כוללת יותר מ־850 מקרים חשודים ויותר מ־200 מקרי מוות חשודים. בדיווחים אחרים שפורסמו בימים האחרונים נמסרו גם נתונים מעט נמוכים יותר, נתון שממחיש את הקושי העצום לאסוף מידע בזמן אמת באזורים מוכי עימותים, שבהם חלק מהחולים לא מגיעים למרפאות וחלק מהדגימות לא מאומתות במהירות במעבדה. עם זאת, התמונה הכללית ברורה: מספר הנדבקים והמתים ממשיך לעלות, וההתפרצות רחוקה מסיום.
ארגון הבריאות העולמי העלה בסוף השבוע את רמת הסיכון הבריאותי בקונגו מ"גבוהה" ל"גבוהה מאוד". מנכ"ל הארגון, ד"ר טדרוס אדהנום גברייסוס, אמר שהסיכון באזור הרחב באפריקה גבוה, אבל הסיכון העולמי עדיין נמוך. המשמעות היא שהעולם לא עומד בשלב זה בפני מגפה עולמית, אבל מדינות האזור נדרשות להיערכות מהירה, בדיקות גבול, בידוד חולים ומעקב אחרי מגעים.
באוגנדה דווחו שלושה מקרים חדשים, שהעלו את מספר הנדבקים המאומתים במדינה לחמישה. במקביל, המרכז האפריקני לבקרת מחלות הזהיר ש־10 מדינות נוספות נמצאות בסיכון להתפשטות הנגיף: אנגולה, בורונדי, הרפובליקה המרכז־אפריקנית, הרפובליקה של קונגו, אתיופיה, קניה, רואנדה, דרום סודן, טנזניה וזמביה. החשש המרכזי הוא מתנועה יומיומית של תושבים בין גבולות, במיוחד באזורים שבהם מערכות הבריאות חלשות והפיקוח מוגבל.
בתוך כך, ממשלת קונגו השעתה טיסות מסחריות ופרטיות לעיר בוניה וממנה, בירת מחוז איטורי, שם דווחו מרבית המקרים והמתים. לפי הודעת משרד התחבורה המקומי, רק טיסות הומניטריות, רפואיות או טיסות חירום יקבלו אישור מיוחד מרשויות התעופה והבריאות. מדובר בצעד חריג שנועד לצמצם את הסיכון להתפשטות הנגיף בתוך המדינה ומעבר לגבולותיה.
באיטורי דווח גם על הגבלות על התקהלויות, ובהן איסור על אירועים שבהם משתתפים יותר מ־50 בני אדם והשעיית טקסי אשכבה מסורתיים. הרשויות קבעו שקבורה תתבצע רק באמצעות צוותים שהוכשרו לקבורה בטוחה ומכבדת. הצעד הזה חיוני מבחינה בריאותית, אבל הוא גם מעורר התנגדות בקהילות מקומיות שבהן טקסי קבורה משפחתיים הם חלק מרכזי מהתרבות.
המתיחות סביב נוהלי הקבורה כבר גלשה לאלימות. ארגון רופאים ללא גבולות דיווח שאוהל שהוקם במונגוואלו כחלק מהתגובה לאבולה הוצת. יום קודם לכן, המון זועם באזור אחר באיטורי הצית חלק ממתקן רפואי לאחר שמשפחתו וחבריו של צעיר שנחשד שמת מאבולה לא הורשו לקחת את גופתו לקבורה. לפי הארגון, האירועים משקפים את הפחד, אי הוודאות וחוסר האמון שמלווים את ההתפרצות, ומדגישים את הצורך בעבודה קהילתית עדינה ולא רק באכיפה רפואית.
ההתפרצות הנוכחית מתרחשת באחד האזורים המורכבים ביותר באפריקה מבחינה ביטחונית ובריאותית. מחוזות איטורי, צפון קיוו ודרום קיוו סובלים שנים מעימותים מזוינים, תנועת פליטים, מחסור בצוותים רפואיים וקושי להגיע לכפרים מרוחקים. חלקים מהאזור נמצאים תחת שליטת ארגון המורדים M23, והעימותים עם כוחות הממשלה מקשים על בידוד חולים, איתור מגעים והעברת ציוד מיגון.
הנגיף שזוהה בהתפרצות הנוכחית הוא אבולה מזן Bundibugyo זן נדיר יחסית שלא נראה יותר מעשור. בניגוד לזן Zaire, שנגדו קיימים חיסונים וטיפולים מאושרים, לזן הנוכחי אין חיסון מוכח ואין תרופה ייעודית. בעבר גרם הזן הזה לשתי התפרצויות ידועות, ושיעור התמותה בהן עמד על כשליש מהנדבקים.
אבולה היא מחלה נגיפית קשה שנגרמת מנגיפים ממשפחת הפילווירוסים. מקור הנגיף בטבע מיוחס ככל הנראה לעטלפי פירות, ומשם הוא עלול לעבור לבני אדם במגע עם בעלי חיים נגועים או עם הפרשותיהם. לאחר ההדבקה הראשונית, הנגיף עובר מאדם לאדם במגע ישיר עם דם, רוק, קיא, שלשול, זיעה, זרע ונוזלי גוף אחרים של חולה. הוא עלול לעבור גם במגע עם בגדים, מצעים, מחטים או ציוד רפואי מזוהם.
המחלה לא עוברת באוויר כמו שפעת או קורונה. ההדבקה דורשת לרוב מגע קרוב עם אדם חולה או עם גופה של אדם שמת מהמחלה. לכן בני משפחה המטפלים בחולים, צוותים רפואיים ומתנדבים העוסקים בקבורה נמצאים בסיכון גבוה במיוחד. גופות של חולי אבולה נחשבות מידבקות מאוד, משום שנוזלי הגוף עדיין מכילים ריכוז גבוה של נגיף גם לאחר המוות.
תקופת הדגירה של אבולה נמשכת בדרך כלל יומיים עד 21 יום. בתחילה מופיעים חום גבוה, חולשה קשה, כאבי שרירים, כאבי ראש וכאבי גרון. בהמשך עלולים להופיע הקאות, שלשולים, כאבי בטן, פריחה, פגיעה בכבד ובכליות ולעיתים דימומים פנימיים וחיצוניים. בשלבים הקשים המחלה עלולה לגרום להתייבשות קשה, הלם, קריסת מערכות ומוות.
הקושי המרכזי באיתור אבולה בתחילת הדרך הוא שהתסמינים הראשונים דומים למחלות נפוצות מאוד באפריקה, כמו מלריה, טיפוס הבטן וזיהומים נגיפיים אחרים. חולה שמגיע עם חום, חולשה והקאות לא תמיד מזוהה מיד כחולה אבולה, ובזמן הזה הוא עלול להדביק בני משפחה, מטפלים וצוותים רפואיים.
הטיפול באבולה מבוסס בראש ובראשונה על בידוד מהיר וטיפול תומך אינטנסיבי. החולים מקבלים נוזלים, איזון מלחים, טיפול בירידת לחץ דם, תמיכה נשימתית וטיפול בזיהומים נלווים. בזנים מסוימים קיימים חיסונים וטיפולים ביולוגיים, אבל בהתפרצות הנוכחית, שנגרמת מזן Bundibugyo, אין כיום חיסון מאושר או טיפול ייעודי מוכח. לכן עצירת שרשראות ההדבקה, איתור מגעים וקבורה בטוחה הם הכלים החשובים ביותר לבלימת ההתפרצות.
התרעות פיקוד העורף