בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית ASCO, שנערך בשיקגו, הוצגו בימים האחרונים יותר משני תריסר מחקרים שבחנו את הקשר בין שימוש בתרופות GLP-1 לבין סוגים שונים של סרטן. לפי דיווח סוכנות רויטרס, הממצאים חזרו בכמה מאגרי מידע ובכמה קבוצות חולים: מטופלים שקיבלו את התרופות הראו בחלק מהמחקרים שיעור נמוך יותר של אבחנות סרטן, פחות התקדמות למחלה גרורתית, הישרדות טובה יותר ולעתים תגובה טובה יותר לטיפולים אונקולוגיים.
החידוש כעת הוא רוחב הממצאים בתחום הסרטן. באחד המחקרים הגדולים שהוצגו בכנס, שכלל יותר מ-12 אלף מטופלים עם סרטן בשלבים מוקדמים עד מקומיים, נמצא כי שימוש בתרופות GLP-1 נקשר לירידה משמעותית בסיכון להתקדמות למחלה גרורתית. ההשוואה נעשתה מול מטופלים שקיבלו תרופות אחרות לסוכרת ממשפחת DPP-4, הידועות גם כגליפטינים. בארבעה סוגי סרטן, ריאה, שד, מעי גס וכבד, המשתמשים ב-GLP-1 היו בסיכון נמוך ב-38% עד 50% להתקדמות לשלב גרורתי.
במספרים עצמם, שיעור ההתקדמות לשלב 4 בסרטן ריאה עמד על כ-10% בקרב משתמשי GLP-1 לעומת כ-22% בקבוצת ההשוואה. בסרטן שד נרשמו כ-10% לעומת כ-20%, בסרטן המעי הגס כ-13% לעומת כ-22%, ובסרטן כבד כ-19% לעומת כ-28%. בסרטן הערמונית, הלבלב והכליה נראתה מגמה דומה, אך הפערים לא הגיעו למובהקות סטטיסטית.
מחקר אחר, שהתבסס על נתוני יותר מ-110 אלף נשים בגילאי 45 עד 80 שעברו בדיקות דימות שד, מצא כי נשים שהשתמשו בתרופות GLP-1 היו בסיכון נמוך יותר לאבחון סרטן שד לעומת נשים שלא השתמשו בהן. לפי החוקרים, הירידה בסיכון הגיעה בחלק מהניתוחים עד כ-35%. נתון זה משתלב עם ההבנה הרפואית שלפיה השמנת יתר, סוכרת, עמידות לאינסולין ודלקת כרונית קשורות לסיכון מוגבר לחלק מסוגי הסרטן.
עם זאת, לא ברור עדיין אם התרופות עצמן הן הגורם המגן, או שמדובר בהשפעה עקיפה של ירידה במשקל ושיפור במצב המטבולי. השמנת יתר קשורה לסיכון מוגבר לסרטן שד לאחר גיל המעבר, סרטן רירית הרחם, סרטן המעי הגס, סרטן כבד, סרטן כליה וסוגי סרטן נוספים. לכן כל טיפול שמביא לירידה משמעותית במשקל עשוי להפחית חלק מהסיכון. מנגד, החוקרים בכנס העריכו כי התמונה מורכבת יותר, משום שבחלק מהמחקרים הקשר לסיכון מופחת לא הוסבר במלואו על ידי ירידה במשקל בלבד.
אחד ההסברים האפשריים הוא הפחתת דלקת כרונית. דלקת נמוכת עוצמה, המאפיינת לעתים השמנת יתר וסוכרת מסוג 2, נחשבת לאחד המנגנונים המעורבים בהתפתחות גידולים ובהתקדמותם. תרופות GLP-1 עשויות להשפיע על סביבת הגידול דרך הורדת דלקת, שיפור רגישות לאינסולין, שינוי זמינות מקורות אנרגיה לתאי סרטן והשפעה על מערכת החיסון. בכמה עבודות עלתה גם האפשרות של קשר ישיר בין קולטני GLP-1 בתאי גידול לבין מהלך המחלה.
אחד הממצאים המסקרנים ביותר נגע לטיפולים אימונותרפיים, כמו קיטרודה, אופדיבו ויירבוי. בכמה מהניתוחים שהוצגו דווח כי חולי סרטן שקיבלו אימונותרפיה ובמקביל השתמשו בתרופות GLP-1 נטו להראות תוצאות טובות יותר. ממצא כזה עשוי לרמוז על השפעה אפשרית של התרופות על מערכת החיסון, אך בשלב זה מדובר בהשערה מחקרית בלבד. אין עדיין הוכחה כי שילוב מכוון של GLP-1 עם אימונותרפיה משפר הישרדות או מונע גרורות.
הזהירות כאן קריטית. רוב המחקרים שהוצגו הם מחקרי תצפית, כלומר ניתוחי מידע רפואי ממאגרי נתונים קיימים. מחקרים כאלה יכולים למצוא קשרים חזקים ומעניינים, אך אינם יכולים להוכיח סיבתיות. ייתכן שמטופלים שקיבלו GLP-1 שונים מראש ממטופלים שלא קיבלו את התרופות: הם עשויים להיות במעקב רפואי צמוד יותר, בעלי נגישות טובה יותר למערכת הבריאות, לקבל טיפולים אחרים, לעבור בדיקות מוקדמות יותר או להיות בעלי מאפיינים רפואיים שונים שלא נמדדו במלואם.
לצד ההתלהבות, לתרופות GLP-1 יש גם פרופיל תופעות לוואי ואזהרות. הן עלולות לגרום לבחילות, הקאות, שלשולים, עצירות, כאבי בטן, אבני מרה, דלקת לבלב נדירה, החמרה אפשרית במחלת העיניים רטינופתיה שבחלק מחולי הסוכרת ועלייה בדופק. בעלוני חלק מהתרופות מופיעה גם אזהרה על סיכון נדיר להתפתחות גידולים בבלוטת התריס שנצפו במחקרים בבעלי חיים. בבני אדם הקשר אינו מוכח, אך התרופות אסורות בשימוש אצל מטופלים עם היסטוריה של סרטן או סיכון לגידולים בבלוטת התריס.
החוקרים מדגישים כי זריקות ההרזיה אינן טיפול אונקולוגי. הן אינן מאושרות למניעת סרטן או לטיפול בסרטן, ואין להחליף בהן ניתוח, כימותרפיה, הקרנות, אימונותרפיה או טיפולים ביולוגיים. השלב הבא, שעליו כבר מדברים בכנס ASCO, הוא ניסויים קליניים פרוספקטיביים ומבוקרים, שבהם חולי סרטן יקבלו או לא יקבלו GLP-1 לצד הטיפול המקובל, כדי לבדוק אם אכן קיימת השפעה ישירה על גידולי הסרטן עצמם.
התרעות פיקוד העורף