המחלה שמתקדמת בשקט: מותו של הזמר ישי לוי בגיל 63 הפנה את הזרקור למחלת ריאות חסימתית כרונית, המוכרת בראשי התיבות הלועזיים COPD. לוי אובחן במחלה בשנת 2005, לאחר שנים של עישון, ובהמשך אושפז בעקבות דלקת ריאות קשה והפסיק לעשן. בחודשים שקדמו למותו הוא נאלץ לבטל הופעות בשל מצבו הבריאותי. משפחתו הודיעה על מותו, אבל לא פרסמה באופן רשמי סיבת מוות רפואית מפורטת, ולכן לא ניתן לקבוע שהמחלה לבדה היא שגרמה למותו.
COPD היא מחלה כרונית שבה זרימת האוויר אל הריאות ומהן נפגעת באופן שלא הפיך לחלוטין. המונח כולל בעיקר שתי פגיעות שלעתים מתקיימות זו לצד זו: ברונכיטיס כרונית, המתאפיינת בדלקת ובהפרשה מוגברת של ליחה בדרכי הנשימה, ואמפיזמה, שבה נהרסות בהדרגה נאדיות הריאה הזעירות האחראיות להעברת חמצן אל הדם ולסילוק פחמן דו חמצני.
כשנאדיות הריאה מאבדות את גמישותן ודרכי האוויר הקטנות נעשות צרות ודלקתיות, האוויר נכנס לריאות אבל מתקשה לצאת מהן. חלק ממנו נותר כלוא, הריאות מתנפחות יתר על המידה והחולה נדרש להשקיע מאמץ הולך וגובר בכל נשימה. בשלבים מתקדמים, פעולות פשוטות כמו הליכה לחדר סמוך, מקלחת, לבישת בגדים או אכילה עלולות לגרום לקוצר נשימה קשה.
התסמין הראשון הוא לעתים שיעול שנמשך חודשים או שנים, במיוחד בשעות הבוקר. מאחר שמעשנים רבים מתרגלים לשיעול ומכנים אותו "שיעול של מעשנים", הם לא פונים לבדיקה. בהמשך מופיעים ליחה קבועה, צפצופים, תחושת לחץ בחזה וקוצר נשימה בעלייה במדרגות או בהליכה מהירה. ככל שהמחלה מתקדמת, קוצר הנשימה מופיע גם בפעילות קלה ולבסוף במנוחה.
תסמינים אפשריים אחרים הם עייפות, ירידה בסבולת למאמץ, זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה, ירידה במשקל ואובדן מסת שריר. בשלבים חמורים עלולים להופיע כחלון בשפתיים ובאצבעות, נפיחות ברגליים, בלבול וישנוניות, סימנים אפשריים לירידה ברמת החמצן או להצטברות פחמן דו חמצני בדם.
המחלה מתאפיינת לעתים בהתלקחויות חדות, שבהן חלה החמרה פתאומית בקוצר הנשימה, בשיעול או בכמות הליחה. הליחה עשויה להפוך לצהובה או ירוקה, ולעתים מופיעים חום וחולשה. התלקחויות נגרמות בדרך כלל מזיהום נגיפי או חיידקי, מזיהום אוויר או מחשיפה לעשן ולחומרים מגרים. כל אירוע כזה עלול לגרום לאובדן נוסף בתפקוד הריאות, וחלק מהחולים לא חוזרים אחריו למצבם הקודם.
עישון סיגריות הוא גורם הסיכון המרכזי בעולם המערבי, אבל לא כל מעשן יפתח COPD ולא כל החולים עישנו. מחקרים שונים מעריכים שכ-15% עד 20% מהמעשנים עלולים לפתח מחלה בעלת משמעות קלינית, והסיכון עולה בהתאם למספר הסיגריות, למספר שנות העישון ולנטייה האישית. גם עישון מקטרת, סיגרים, נרגילה וחשיפה ממושכת לעישון פסיבי עלולים לגרום נזק.
גורמים אחרים כוללים חשיפה בעבודה לאבק, לאדים כימיים, לעשן ולחלקיקים, זיהום אוויר סביבתי ועשן הנפלט מבישול או מחימום באמצעות דלקים מוצקים בחללים לא מאווררים. ברחבי העולם, בעיקר במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, חשיפה ביתית לעשן היא גורם משמעותי למחלה, במיוחד בקרב נשים.
בחלק קטן מהחולים המחלה קשורה לחסר תורשתי בחלבון אלפא 1 אנטיטריפסין, המגן על רקמת הריאה מפני אנזימים דלקתיים. חסר זה עלול לגרום לאמפיזמה בגיל צעיר יחסית, גם אצל מי שלא עישן. אבחנה לפני גיל 45, סיפור משפחתי של מחלת ריאות מוקדמת או פגיעה שלא תואמת את היקף העישון עשויים להצדיק בדיקת דם לחסר התורשתי.
COPD היא אחת מסיבות המוות המרכזיות בעולם. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, המחלה גרמה לכ-3.5 מיליון מקרי מוות בשנת 2021, כ-5% מכלל מקרי המוות בעולם. היא מוגדרת כיום כאחת מארבע סיבות המוות השכיחות בעולם, והנטל צפוי לגדול בעקבות הזדקנות האוכלוסייה והמשך החשיפה לעשן ולזיהום אוויר.
האבחון מבוסס על בדיקת ספירומטריה, שבה הנבדק שואף אוויר עד למילוי הריאות ונושף במהירות ובעוצמה לתוך מכשיר. הבדיקה מודדת את נפח האוויר שניתן לנשוף בשנייה הראשונה ואת נפח האוויר הכולל שננשף. יחס נמוך בין המדדים לאחר מתן תרופה מרחיבת סימפונות מעיד על חסימה מתמשכת של דרכי האוויר.
לא ניתן לאבחן את המחלה רק לפי צילום חזה או לפי התסמינים. צילום או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת עשויים להראות אמפיזמה, כליאת אוויר או מחלות אחרות, אבל ספירומטריה נדרשת בדרך כלל לאישור האבחנה. בדיקות נוספות עשויות לכלול מדידת ריווי חמצן, בדיקת גזים בדם, תבחיני מאמץ ובדיקת יכולת הדיפוזיה של הריאות.
ההמלצה היא לשקול בירור אצל בני 40 ומעלה הסובלים מקוצר נשימה, שיעול כרוני, ליחה, צפצופים או זיהומים נשימתיים חוזרים, במיוחד כשקיימת היסטוריה של עישון או חשיפה מקצועית. בדיקת סקר לכל אדם ללא תסמינים לא מומלצת בכל המדינות, אבל אין להתעלם מירידה הדרגתית ביכולת לבצע מאמץ.
הפסקת עישון היא הפעולה המשמעותית ביותר להאטת אובדן תפקוד הריאות. הנזק שכבר נגרם בדרך כלל לא נעלם, אבל קצב ההידרדרות עשוי להתמתן. הטיפול יכול לכלול תחליפי ניקוטין, תרופות מרשם ותוכנית התנהגותית. גם הפסקת עישון לאחר עשרות שנים עשויה להפחית התלקחויות, סיכון למחלות לב וסיכון לסרטן.
הטיפול התרופתי המרכזי מבוסס על מרחיבי סימפונות הניתנים במשאפים. חלקם פועלים באמצעות הרפיית השרירים המקיפים את דרכי הנשימה וחלקם מפחיתים את הכיווץ הנגרם על ידי מערכת העצבים. בחולים עם תסמינים קבועים מקובל להשתמש בשילוב של שני מרחיבי סימפונות ארוכי טווח.
סטרואידים בשאיפה לא מתאימים אוטומטית לכל חולה. הם ניתנים בעיקר למי שסובל מהתלקחויות חוזרות, במיוחד כשבדיקות הדם מצביעות על רמה גבוהה של אאוזינופילים, תאי דם הקשורים לסוג מסוים של דלקת. לעתים ניתנת תרופה משולשת במשאף אחד, הכוללת שני מרחיבי סימפונות וסטרואיד. השימוש בסטרואידים נשאפים עלול להעלות אצל חלק מהחולים את הסיכון לדלקת ריאות, ולכן הבחירה נעשית לפי מאפייני החולה.
אחד החידושים הוא אנסיפנטרין, תרופה נשאפת באמצעות מכשיר אינהלציה המשלבת הרחבת סימפונות ופעילות נוגדת דלקת באמצעות עיכוב שני אנזימים. התרופה אושרה בארצות הברית בשנת 2024 כטיפול אחזקה למבוגרים עם COPD, והיא ניתנת פעמיים ביום. היא לא מיועדת להקלה מיידית בעת התקף.
שינוי נוסף הוא כניסתם של טיפולים ביולוגיים לחלק מצומצם מהחולים. דופילומאב אושר כטיפול משלים במבוגרים עם מחלה שלא נשלטת למרות טיפול מיטבי ועם מאפיינים אאוזינופיליים. בשנת 2025 אושר בארצות הברית גם מפוליזומאב לחולי COPD עם דלקת אאוזינופילית שלא נשלטת. התרופות לא מתאימות לכל חולה, לא מחליפות משאפים ולא משמשות לטיפול בהתקף חריף. ההמלצות המעודכנות לשנת 2026 משלבות אותן כאפשרות עבור חולים נבחרים הממשיכים לסבול מהתלקחויות למרות טיפול משולש.
שיקום ריאתי הוא מרכיב מרכזי בטיפול. מדובר בתוכנית הכוללת פעילות גופנית מבוקרת, אימוני נשימה, חיזוק שרירים, התאמת תזונה והדרכה לשימוש נכון במשאפים. השיקום לא מתקן את הריאה, אבל עשוי לשפר את היכולת ללכת ולבצע פעולות יומיומיות, להפחית קוצר נשימה ולצמצם אשפוזים לאחר התלקחות.
חמצן ביתי ניתן רק לחולים שרמת החמצן בדמם נמוכה באופן כרוני ועומדת בקריטריונים רפואיים. תחושת קוצר נשימה לבדה לא מצדיקה מתן חמצן. בחלק מהחולים עם הצטברות פחמן דו חמצני ניתן לשקול הנשמה לא פולשנית באמצעות מסכה בשעות הלילה.
במחלה מתקדמת ניתן לשקול טיפולים פולשניים, ובהם הקטנת נפח הריאה בניתוח או באמצעות שסתומים המוחדרים לסימפונות. הטיפולים מתאימים רק לדפוסים מסוימים של אמפיזמה ולאחר בירור מקיף. השתלת ריאות נשקלת במקרים נבחרים של מחלה סופנית, כשהטיפולים האחרים לא מספקים עוד מענה והמצב הכללי מאפשר לעבור השתלה.
חיסונים נגד שפעת, קורונה, פנאומוקוק ונגיפים נשימתיים בהתאם לגיל ולהמלצות המקומיות הם חלק מהטיפול המונע. זיהום שנראה לאדם בריא כהצטננות קלה עלול לגרום אצל חולה COPD להתלקחות מסכנת חיים. החמרה מהירה בקוצר הנשימה, כאב בחזה, בלבול, כחלון, קושי לדבר או ירידה בריווי החמצן מחייבים פנייה דחופה לטיפול רפואי.
התרעות פיקוד העורף