התוספתן הוא איבר קטן ודק, דמוי אצבע, היוצא מתחילת המעי הגס בצד הימני התחתון של הבטן. במשך שנים נחשב התוספתן לאיבר חסר חשיבות, אבל כיום ידוע שיש לו תפקיד מסוים במערכת החיסון ובמאגר חיידקי המעיים. למרות זאת, הסרתו בדרך כלל לא גורמת לפגיעה תפקודית משמעותית, ומיליוני בני אדם בעולם חיים בלעדיו ללא מגבלה מיוחדת.
אפנדיציטיס מתרחשת לרוב כשפתח התוספתן נחסם. החסימה יכולה להיגרם מצואה קשה, נפיחות של רקמת לימפה, זיהום מקומי, ולעיתים נדירות יותר מגידול או גורם אחר. לאחר החסימה מצטברים בתוך התוספתן ריר וחיידקים, הלחץ הפנימי עולה, זרימת הדם נפגעת והדופן מתחילה להתלקח. אם התהליך לא נעצר בזמן, התוספתן עלול להתנקב ולשפוך תוכן מזוהם לחלל הבטן. זהו מצב מסוכן יותר, שעלול לגרום לדלקת צפק, מורסה תוך בטנית ואף זיהום מפושט בדם.
התסמין הקלאסי הוא כאב שמתחיל סביב הטבור או במרכז הבטן, ולאחר כמה שעות נודד לצד הימני התחתון. הכאב נוטה להחמיר בהליכה, שיעול, קפיצה או שינוי תנוחה. לצידו יכולים להופיע בחילות, הקאות, חוסר תיאבון, חום נמוך, חולשה, נפיחות בבטן, עצירות או שלשול. למרות התיאור הקלאסי, המציאות בחדרי המיון מורכבת יותר: אצל ילדים קטנים, נשים בהיריון, מבוגרים ואנשים עם מבנה אנטומי שונה של התוספתן, הכאב יכול להופיע במיקום לא טיפוסי ולהטעות גם רופאים מנוסים.
האבחון מתחיל בסיפור המחלה ובבדיקה גופנית. הרופא מחפש רגישות ממוקדת בצד ימין תחתון של הבטן, החמרת כאב בשחרור לחץ, כיווץ הגנתי של שרירי הבטן וסימנים לגירוי הצפק. בדיקות הדם עשויות להראות עלייה בספירת תאי הדם הלבנים ובמדדי דלקת, אבל הן לא מספיקות לבדן לקביעת האבחנה. בדיקת שתן נועדה לשלול אבנים בדרכי השתן או זיהום בדרכי השתן, ובנשים בגיל הפוריות נבדקת גם האפשרות למצב גינקולוגי דחוף או היריון.
בדיקות הדימות הן מרכיב מרכזי באבחון. בילדים ובצעירים מתחילים לעיתים קרובות באולטרסאונד, משום שהוא לא כרוך בקרינה. במבוגרים בדיקת CT נחשבת מדויקת מאוד ומסייעת לזהות אם מדובר בדלקת פשוטה, בנקב, במורסה או באבן תוספתן. בהיריון נעזרים לעיתים באולטרסאונד או ב-MRI כדי לצמצם חשיפה לקרינה. המטרה איננה רק להוכיח שקיימת דלקת, אלא גם להבין עד כמה היא מסובכת, משום שהתשובה קובעת את הטיפול.
הטיפול המקובל באפנדיציטיס הוא מתן נוזלים, משככי כאבים, אנטיביוטיקה וניתוח להסרת התוספתן, הנקרא אפנדקטומיה. כיום הניתוח מבוצע ברוב המקרים בגישה לפרוסקופית, דרך כמה חתכים קטנים בדופן הבטן. המנתח מכניס מצלמה וכלים עדינים, מנתק את התוספתן ומוציא אותו. היתרונות הם לרוב פחות כאב, החלמה מהירה יותר וצלקות קטנות יותר. במקרים שבהם התוספתן התנקב, יש דלקת נרחבת בחלל הבטן או קיימת מורסה, לעיתים נדרש ניתוח פתוח או ניקוז המורסה לפני הסרה מאוחרת של התוספתן.
ברוב המקרים של אפנדיציטיס לא מסובך, האשפוז לאחר ניתוח לפרוסקופי קצר יחסית ונמשך לעיתים יום עד יומיים. החזרה לשגרה תלויה בגיל המטופל, במצבו הכללי, בסוג הניתוח ובשאלה אם התוספתן התנקב. לאחר ניתוח לפרוסקופי פשוט ניתן לרוב לחזור לפעילות קלה בתוך ימים ספורים, אבל פעילות גופנית מאומצת והרמת משאות נדחות לפי הוראת המנתח. בניתוח פתוח או במחלה מסובכת ההחלמה ארוכה יותר.
בשנים האחרונות השתנה הדיון סביב אפנדיציטיס לא מסובך. בעבר כמעט כל דלקת תוספתן הסתיימה בחדר ניתוח. כיום יש יותר עדויות לכך שבחולים נבחרים, עם דלקת תוספתן לא מסובכת, ללא נקב, ללא מורסה, ללא דלקת מפושטת וללא אבן תוספתן, ניתן לשקול טיפול אנטיביוטי בלבד. מדובר בהחלטה רפואית שמתקבלת לאחר הדמיה, הערכת כירורג, בדיקת מצבו הכללי של המטופל ושיחה על היתרונות והחסרונות.
הנתונים אינם מצביעים על פתרון שמתאים לכולם. לפי הנחיות מקצועיות, טיפול אנטיביוטי יכול להצליח בשנה הראשונה בכ-58% עד 75% מהחולים שנבחרו בקפידה. במחקר גדול מארצות הברית, כמעט 3 מתוך 10 מטופלים שטופלו תחילה באנטיביוטיקה עברו בכל זאת ניתוח בתוך 90 ימים. במחקר פיני ארוך טווח שהתפרסם השנה, בקרב מבוגרים עם אפנדיציטיס לא מסובך שאובחן ב-CT, שיעור כריתת התוספתן המצטבר לאחר טיפול אנטיביוטי הגיע לכ-44% בתוך 10 שנים. המשמעות הפשוטה היא שבחלק ניכר מהמקרים אפשר לדחות או למנוע ניתוח, אבל קיים סיכון ממשי לחזרה של הדלקת או לצורך בניתוח בהמשך.
אבן תוספתן משנה את התמונה. כשנראית אבן בתוך התוספתן, הסיכון לכישלון טיפול אנטיביוטי גבוה יותר, ולכן ברוב המקרים ההמלצה תהיה ניתוח. גם סימנים כמו חום גבוה, כאב מתגבר, דופק מהיר, סימני גירוי צפקי, מורסה, נקב או הידרדרות כללית מחייבים גישה אגרסיבית יותר. אנטיביוטיקה בלבד לא מיועדת למטופל לא יציב או למצב שבו יש חשד לדלקת מסובכת.
אחד המסרים החשובים לציבור הוא לא לנסות "לעבור את זה בבית". כאב בטן שמתחזק, נודד לצד ימין תחתון, מלווה בחום, הקאות, חוסר תיאבון או קושי ללכת זקוף, מחייב בדיקה רפואית מהירה. נטילת משככי כאבים אינה אסורה, אבל אסור לתת לה לטשטש החמרה. עיכוב באבחון עלול להפוך דלקת פשוטה למחלה מסובכת בהרבה.
התרעות פיקוד העורף