מחלות לב וכלי דם ממשיכות להיות אחת מסיבות המוות השכיחות בעולם וגם בישראל. מדי שנה אלפי ישראלים מאושפזים בעקבות אוטם שריר הלב, כאשר מרבית המקרים קשורים לטרשת עורקים שהתפתחה במשך שנים. גורמי הסיכון המרכזיים כוללים עישון, יתר לחץ דם, סוכרת, רמות גבוהות של כולסטרול, השמנה, חוסר פעילות גופנית, תזונה לא מאוזנת, מתח נפשי משמעותי והיסטוריה משפחתית של מחלות לב.
לא כל התקפי הלב זהים. אחד הסיווגים החשובים מבוסס על תרשים האק"ג. באוטם עם עליית מקטע ST, המכונה STEMI, קיימת בדרך כלל חסימה מלאה של עורק כלילי מרכזי, והוא נחשב למצב חירום המחייב פתיחה מהירה של העורק באמצעות צנתור דחוף או במקרים מסוימים טיפול ממיס קרישים כשאין אפשרות לצנתור מהיר. לעומתו, באוטם ללא עליית ST, המכונה NSTEMI, החסימה לרוב חלקית, אבל גם הוא עלול לגרום לנזק משמעותי ודורש בירור וטיפול מהירים.
התסמין המוכר ביותר הוא כאב או לחץ בחזה, לעתים עם תחושת כובד או שריפה הנמשכים יותר מכמה דקות. הכאב עשוי להקרין לזרוע שמאל, לשתי הזרועות, לצוואר, ללסת, לגב או לבטן העליונה. חלק מהחולים מתלוננים בעיקר על קוצר נשימה, הזעה קרה, בחילה, חולשה קיצונית או סחרחורת. אצל נשים, מבוגרים וחולי סוכרת התסמינים עלולים להיות פחות אופייניים ולהופיע בעיקר כעייפות חריגה, קוצר נשימה או אי נוחות כללית ללא כאב חזה משמעותי.
האבחון מתחיל כבר בשטח. צוותי מד"א מבצעים הערכה קלינית, מודדים סימנים חיוניים ומבצעים אק"ג כבר באמבולנס. במקרים רבים ניתן לזהות את סוג האוטם עוד לפני ההגעה לבית החולים ולהעביר את המידע למרכז הרפואי כדי לקצר את זמן ההמתנה לצנתור. בבית החולים מבוצעות בדיקות דם למדידת סמנים של פגיעה בשריר הלב, בעיקר טרופונין, לצד אק"ג חוזר ולעתים גם אקו לב להערכת תפקוד הלב והנזק שנגרם.
הטיפול הראשוני כולל ייצוב המטופל, מתן חמצן רק במקרים שבהם קיימת ירידה בריווי החמצן, תרופות נוגדות קרישה ונוגדות טסיות להפחתת היווצרות קרישים, משככי כאבים ותרופות נוספות בהתאם למצב הקליני. ההחלטה על המשך הטיפול נקבעת לפי ממצאי האק"ג, בדיקות הדם ומצבו של המטופל.
צנתור לבבי הוא אבן היסוד בטיפול ברבים מהמקרים. במהלך הפעולה מוחדר צנתר דרך עורק ביד או במפשעה אל עורקי הלב, מוזרק חומר ניגוד ומודגמת החסימה. במידת הצורך מנפחים בלון באזור ההיצרות ומחדירים תומכן, סטנט, כדי להשאיר את העורק פתוח ולאפשר חידוש של זרימת הדם.
האינדיקציה הברורה ביותר לצנתור דחוף היא אוטם מסוג STEMI, שבו יש עדות לחסימה מלאה של עורק כלילי. גם מטופלים עם NSTEMI נמצאים לעתים בסיכון גבוה ויופנו לצנתור בתוך שעות או ימים, בעיקר אם קיימים כאבים מתמשכים, שינויים באק"ג, עלייה משמעותית בטרופונין, אי יציבות המודינמית, הפרעות קצב או עדות לפגיעה נרחבת בשריר הלב.
לאחר השלב החריף מתחיל תהליך השיקום, הנחשב חלק בלתי נפרד מהטיפול. שיקום לב כולל פעילות גופנית מבוקרת בפיקוח צוות מקצועי, הדרכה תזונתית, איזון גורמי הסיכון, התאמת טיפול תרופתי ותמיכה נפשית. מחקרים הראו שהשתתפות בתוכנית שיקום מפחיתה את הסיכון לאירועים לבביים חוזרים ומשפרת את איכות החיים ואת היכולת לחזור לתפקוד יומיומי ולעבודה.
רוב המטופלים יידרשו להמשיך טיפול קבוע בתרופות להפחתת הסיכון לאירוע נוסף, ובהן תרופות נוגדות טסיות, סטטינים להורדת כולסטרול, ולעתים גם חוסמי בטא, מעכבי ACE או תרופות אחרות בהתאם למצב הלב. במקביל מומלץ להפסיק לעשן, לשמור על לחץ דם ורמות סוכר מאוזנים, להפחית משקל במקרה הצורך, להקפיד על פעילות גופנית סדירה ולפנות במהירות לקבלת טיפול רפואי אם מופיעים שוב כאבים בחזה או תסמינים מחשידים.
התרעות פיקוד העורף