ההשפעה שלהן אינה מסתכמת במספר הקילוגרמים. התרופות משפרות את איזון הסוכר, מפחיתות תנגודת לאינסולין ועשויות להביא לירידה בלחץ הדם, בשומני הדם ובכמות השומן בכבד. מחקרים מצאו שבקבוצות מסוימות הן מפחיתות גם את הסיכון להתקפי לב, לשבץ מוחי, לאי-ספיקת לב ולהחמרה במחלת כליות. מנגד, הטיפול עלול לגרום לבחילות, הקאות, שלשולים, עצירות ואובדן מסת שריר, והפסקתו מלווה לעיתים קרובות בחזרה של התיאבון ובעלייה מחודשת במשקל.
כעת אספו החוקרים נתונים מ-262 מחקרים שבהם השתתפו יותר מ-99 אלף בני אדם. הם בחנו 19 תרופות קיימות ותרופות שנמצאות עדיין בשלבי פיתוח, ובהן טירזפטייד, (מאונג'רו בישראל), סמגלוטייד (וויגובי בישראל) בהזרקה ובטבליות, אורפורגליפרון (שתיקרא בישראל פאונדאיו), ושילובים נוספים.
המחקר היה מסוג מטא-אנליזה רשתית. שיטה זו מאפשרת להשוות גם בין תרופות שלא נבדקו זו מול זו באותו ניסוי, באמצעות שילוב של השוואות ישירות ועקיפות. היתרון הוא יצירת תמונה רחבה, אבל רמת הוודאות תלויה באיכות המחקרים, במשך המעקב ובהבדלים בין קבוצות המשתתפים.
בתום שנה הובילה טירזפטייד (כאמור – מאונג'רו כאן אצלנו) עם ירידה ממוצעת של 14.9% ממשקל הגוף מעבר להשפעת שינוי באורח החיים בלבד. שילוב התרופות הניסיוני קגריסמה הגיע ל-14.8%, סמגלוטייד (וויגובי) בטבליות ל-10.9%, אורפורגליפרון ל-9.9% וסמגלוטייד בהזרקה ל-9.8%.
הירידה במשקל לא מגלה את כל הסיפור. בניתוח הרכב הגוף נמצא שטירזפטייד הפחיתה במידה ניכרת את מסת השומן, אבל גם את מסת הגוף הרזה. אובדן מסת גוף רזה כולל שריר, נוזלים ורקמות שאינן שומן. הסיכון משמעותי במיוחד בקרב קשישים, מטופלים שצורכים מעט חלבון ואנשים שאינם מבצעים אימוני כוח.
הנתונים אינם מוכיחים שהתרופות גורמות בהכרח לאובדן שריר מסוכן אצל כל מטופל. כשאדם מאבד משקל רב צפויה ירידה מסוימת גם ברקמות שאינן שומן. עם זאת, החוקרים סבורים שיש לעקוב אחר כוח השרירים, תזונה ותפקוד גופני, ולא להסתפק במספר שמופיע על המשקל.
הבדלים חשובים נמצאו גם בתוצאות ההשפעה על הלב: סמגלוטייד בהזרקה הייתה התרופה היחידה שנקשרה בסקירה להפחתה מובהקת בתמותה מכל הסיבות ובהתקפי לב. היא נקשרה לירידה של 19% בתמותה הכוללת, 28% בהתקפי לב ו-57% באי-ספיקת לב.
טירזפטייד נקשרה להפחתה של 51% בסיכון לאי-ספיקת לב. עם זאת, מספר המחקרים שבחנו אירועים לבביים היה קטן יותר ממספר המחקרים שעסקו בירידה במשקל. התוצאות מושפעות גם מהמאפיינים של המשתתפים, מאחר שחלק מהניסויים נערכו באנשים שכבר סבלו ממחלת לב או מסוכרת.
הסקירה לא מצאה עדות משכנעת להפחתה באי-ספיקת כליות ברוב התרופות שנבדקו. היא גם לא מצאה שיפור בעל משמעות קלינית באיכות החיים במרבית ההשוואות. אין משמעות הדבר שהמטופלים אינם חשים טוב יותר, אלא שהשינוי הממוצע בשאלונים לא עבר את הרף שהוגדר כשיפור משמעותי.
הממצא עשוי לנבוע גם ממגבלות המדידה. שאלוני איכות חיים כלליים לא תמיד מזהים שינויים הקשורים לביטחון עצמי, כאבי מפרקים, ניידות או ירידה בסטיגמה. חלק מהמחקרים היו קצרים מכדי למדוד השפעה על תפקוד, מערכות יחסים או בריאות נפשית.
ככל שהתרופות היו יעילות יותר בהפחתת משקל, כך עלה לעיתים הסיכון לתופעות לוואי במערכת העיכול. בחילות, הקאות, שלשולים, עצירות וכאבי בטן היו בין הסיבות השכיחות להפסקת טיפול. העלאת מינון הדרגתית עשויה להפחית את התסמינים, אבל לא מונעת אותם אצל כולם.
החוקרים מזהירים שלא להפוך את הדירוג לטבלת ליגה פשוטה. התרופה שהביאה לירידה הגדולה ביותר במשקל אינה בהכרח המתאימה ביותר לכל מטופל. הבחירה תלויה בסוכרת, מחלת לב, תפקוד כליות, מחלות מערכת העיכול, תרופות אחרות, עלות, זמינות והעדפת המטופל.
חלק גדול מהמחקרים נמשך חודשים ספורים עד שנה, בעוד השמנה היא מחלה כרונית. עדיין חסרים נתונים ממושכים על שמירת הירידה במשקל, השפעה על מסת השריר, שברים, בריאות נפשית והשלכות של שימוש במשך עשרות שנים.
התרעות פיקוד העורף