מתוכם ישנם כ-125 אלף אנשים בגילאי 20 ומעלה שמדווחים על קושי משמעותי בראייה המגיע עד כדי פגיעה מוחלטת ביכולתם לראות.
ואכן, מחקרים הוכיחו כי בקרב ילדים בגיל בית ספר שבילו מחוץ לביתם במשך 40 דקות יותר מאשר חבריהם, נצפתה ירידה בשכיחות מקרי קוצר הראייה, בשיעור של 9% ביחס לילדים שנשארו יותר בבית.
לצד הנתונים המדאיגים, חשוב ומרגיע לדעת שבימינו כ-80% מלקויות הראייה ניתנות לטיפול או למניעה.
כך, שיעור המועסקים בעלי לקויות ראייה חמורות בגילאי 20-64 פחות ב-33% ביחס לשיעורם בקרב יתר חלקי האוכלוסייה.
גם שיעור חסרי תעודות הבגרות בקרב לקויי הראייה בגילאי 20-64 גבוה ב-21% ביחס לשיעורם בכלל האוכלוסייה.
באותו טווח גילאים אחוז מחזיקי התארים האקדמיים פחות פי שניים ויותר מהנתון המקביל בקרב אנשים בעלי ראייה תקינה (14% לעומת 33%).
מעבר להשלכותיהן של לקויות הראייה על המצב התעסוקתי ונגיעתן לרמת ההשכלה, מחקרים מראים כי הן משפיעות לרעה גם על המצב הנפשי, המשפחתי והחברתי.
בנוסף, שיעור דומה (22%) מגילאי 20 ומעלה שסובלים מלקויות ראייה דיווחו על דיכאון תכוף, לעומת 5% בלבד בקרב יתר הישראלים.
פער זה משתקף גם במדד שביעות הרצון מהחיים והאופטימיות, כששיעורם של בעלי לקויות הראייה שדיווחו על כך שהם מרוצים מחייהם פחות ב-15% ביחס לנתון המקביל (74% לעומת 89%).
פער זה גדל ל-22% בהיבט של האופטימיות, כשרק 32% מבעלי לקויות הראייה דיווחו שהם סבורים כי חייהם ישתפרו בעתיד, לעומת 54% מקרב כלל התושבים.
בהקשר זה ראוי לציין שילדים רבים סובלים בגילאי בית הספר מחרם, לעג ומכך שילדים אחרים מטיחים בהם שמות גנאי שונים רק בגלל שהם מרכיבים משקפיים.
התופעה חמורה עד כדי כך, שהורים רבים שוקלים לסייע לילדיהם באמצעות ניתוח להסרת משקפיים, מה שפשוט בלתי אפשרי, היות וניתן לעבור אותו רק אחרי גיל 18.
ד"ר פינק מסביר שכשליש מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים ממיופיה, המונח הרפואי לקוצר ראייה.
שכיחות קוצר הראייה, לדבריו, גוברת והולכת לנוכח השינויים באורחות החיים של ילדים ובני נוער, שמבלים שעות ממושכות מול מסכי המחשב, הטלוויזיה, הטאבלט והסמארטפון.
הוא ממליץ להורים להקפיד על כך שילדיהם ייצאו לשחק בחוץ ויצאו לעתים קרובות מספיק מהשהות מול המסכים.
ד"ר פינק מציין בפנינו שטיפות עיניים המכילות אטרופין מדולל, הוכחו בתקופה האחרונה במחקרים כיעילות במיתון קצב העלייה במספר המשקפיים, ובמידה ועולה צורך להיעזר בהן – יש לפנות לרופא הילדים.
עבור מי שמשקפיים כן מפריעות לו – בין אם זה נובע מרצון להתגייס לתפקידים מובחרים בצה"ל, לקראת מסעות שאפתניים ברחבי העולם, לצורך עיסוק בספורט אתגרי ומסיבות של נוחות, אסתטיקה או מכל סיבה אחרת – קיימות שתי אופציות נוספות.
הכוונה היא מחד להרכבת עדשות מגע, שנושאות בחובן סיכונים מסוימים, ומנגד – לניתוח לייזר להסרת משקפיים, שהרבה יותר בטוח לרוב המטופלים.
מסתבר שרמת הסיכון לסיבוך משמעותי בניתוח לייזר להסרת משקפיים היא מזערית ביותר עד קלושה!
למעשה, טיפול לייזר נחשב כיום בטוח כל כך, שאפילו טייסים בחיל האוויר מקבלים אישור לעבור אותו.
גם במקרים המועטים בהם נותר מספר קטן במשקפיים לאחר הניתוח- ניתן לתקנו ולבטל את המספר בניתוח נוסף, קל ויעיל, שאורך זמן פחות מזה שהקדשתם לקריאת כתבה זו.
התרעות פיקוד העורף