אישה לוקחת את אמא שלה לרופא לבדיקה. רופא מומחה כי אמא כבר כמה חודשים קצת יותר "מפוזרת" ממה שהייתה פעם. היא מתקשרת כמה פעמים ביום, שואלת שוב ושוב מתי יבואו לבקר, פעם אחת השאירה את התיק במכולת השכונתית, החליפה פעמיים משקפיים כי הלכו לאיבוד. כל מיני דברים שקורים לאנשים זקנים.
מעתה לאחר האבחנה של דמנציה ואלצהיימר היא נדרשת להיות פעילה יותר מכפי שרצתה או חשבה בחייה של אמה, ובעיקר בטיפול בה. זה מתחיל בעריכת קניות וניהול ענייני כספים. בהמשך תצטרך לחפש עזרה פורמלית של מטפלת יום או עובדת זרה, להשגיח עליהן, להשיג מה שמגיע מהרשויות ועוד.
החברות הן פעמים רבות ה"קורבן" הראשון בסדר העדיפויות החדש. המפגשים איתן נערכים לעתים רחוקות יותר. היא מתקשרת אליהן פחות וכשהן מתקשרות הרבה פעמים היא עסוקה ולא יכולה לדבר זמן רב. כאשר כבר יוצאות לבלות, היא מדברת המון (המון!) על אמא שלה וכמה קשה איתה. כל זה מעמיד את הקשרים החשובים האלה בסכנת הכחדה. אולם, דווקא בזמן הזה האישה זקוקה יותר מתמיד לרשת חברתית תומכת. מה כדאי לעשות כדי להיות חברים טובים למטפלת עיקרית?
להמשיך להיות נוכח בחייו של מטפל עיקרי לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי להיות אתגר המשמעותי לחברות. זה אתגר מתמשך, מפותל, מתסכל ולפעמים קצת מפחיד. חשוב לזכור שהערך של חברים במצב זה לא יסולא בפז, והתרומה שלהם לאיכות החיים של המטפל העיקרי היא גורם מכריע ביכולתו להתמודד בכל יום ויום.
ד"ר דנה פאר, גרונטולוגית (PhD, MA) ומרפאה בעיסוק מומחית לדמנציה, מדריכה ומייעצת לבני משפחה מטפלים באנשים עם דמנציה.
מנחה צוותים בפיתוח שירותים לזקנים, מרצה בכנסים ובארגונים במגוון נושאים מעולם הגרונטולוגיה לזקנים, לבני משפחה ולאנשי מקצוע.
מחברת ספר ההדרכה "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר)".
התרעות פיקוד העורף