נשאלת השאלה הגדולה: האם חירות זה לא מה שכולנו רוצים וחולמים רוב חיינו? אומרים לעצמנו לא פעם: אני רוצה להיות חופשי! להשתחרר מכל העבודה הקשה, מכבלי העבר. להשתחרר מהמחשבות הטורדניות, מהאמונות המגבילות. להעניק חופש למחשבה, לתת דרור לאמת הפנימית שלי בכל דבר ועניין בחיי, בין אם זה במקום העבודה שלי ובין אם זה בתוך מערכת היחסים שלי. מתחשק לי פשוט להיות אני ללא פילטרים מה שנקרא- באפס מאמץ.
מה להגדה ולעניין יציאת מצרים הפרטית של כל אחת ואחד מאיתנו? בעצם ניתן לומר שהדמויות בהגדה מקבילות להתניות הנצרבות בתוכנו מגיל מאוד צעיר ומנהלות אותנו בחיינו הבוגרים. בכדי להבין זאת לעומק, ננסה למנות את הדמויות ולהבין את ההקבלה למציאות שלנו היום:
פרעה - מלשון להפריע- התניה המפריעה לנו ממש ומשבשת את הווייז הפנימי שלנו מה שמסית אותנו מהשביל שלנו בחיים. מפריע לנו להגיע ליעוד שלנו, להגשים את עצמנו, להביא את עצמנו לידי ביטוי וכו. משה- מלשון למשות- למשות אותנו ממצרים, להוציא אותנו לחופשי, להיות הגאולה של עצמנו כבר מעצם היותנו מוכנים לעבור תהליך ולהוציא עצמנו ממצרים הפרטית שלנו.
מצרים- מלשון מיצרים. הכוונה לכל ההרגלים שלנו, הפרדיגמות המחשבתיות שלנו, החומות שבינינו סביבנו, המקומות החלשים בתוכנו המאפשרים לנו להתמכר, להתרגל, להישאר באזור הנוחות המוכר והידוע במקום להיות פרו אקטיביים ולצאת לחופשי.
מדבר- מלשון דיבור. לדבר את האמת. לשנות את השיח הפנימי והחיצוני שלנו- השיח הפנימי מורכב מכל המחשבות, רגשות, תבניות, התניות, חסמים וכו'. השיח החיצוני- השפה שלנו מכילה גם מילים קשות וכולן משפיעות על חיינו בצורה כזו או אחרת, למילים יש כוח. השיח החיצוני כולל בין היתר גם לשון הרע, ביקורת, אשמה וכו'. עלינו לעבור את המדבר קודם כל מתוך הסכמה לחולל שינוי, להיות ערים לקושי בתוך המסע ולהסכים פשוט להיות שם ולא לברוח ממנו. לקחת אחריות על השיח ולפנות מקום לשינוי.
מהו הפסח שהאדם עושה בתוכו? חג הפסח מאפשר לנו להיכנס פנימה לתוך עצמנו, פנימה אל הלב שלנו, על מנת לנקות מתוכנו, להשיל את המיותר, המעכב. להסיר את המיצרים, לשבור תבניות מחשבתיות/התנהגותיות. לנקות את כל החמץ שהחמיץ את ליבנו, את גופנו, את הלך הרוח בו אנו שורים ולהתמיר את הכל לאהבה, שלווה, אושר, מה שנקרא להיות בתודעה של מלאות, להיות בידיעה שיש בתוכנו הכל ותמיד יש בכוחנו לברוא מציאות אחרת טובה יותר. זוהי הזדמנות נהדרת להיות המשה הקיים בתוכנו, המנהיגים שאנחנו, למשות עצמנו מן המיצרים- ממצרים הפרטית שלנו.
בסיפור ההגדה מסופר על משה רבנו, הוא הצליח לסחוף אחריו רק מעטים אל הארץ המובטחת וזאת משום שכמו אז, גם היום, ישנה טעות בתפיסה שלנו לגבי המילה "חירות". רובינו מאמינים שזוהי מתנה שזוכים בה ואת רוב חיינו אנו מעבירים בהמתנה. ממתינים שבן הזוג יעריך אותנו, שהבוס יבחין בנו, שנקבל הכרה בדיוק כפי שאנו מצפים, שנחדל מלחשוש ולפחד ויתחברו אלינו כנפי קסם שיישאו אותנו אל עבר החופש ובדיוק ברגע זה העוצמה החבויה בתוכנו תפרוץ ונרגיש חירות אמיתית מהי...לא כך הוא הדבר.
התרעות פיקוד העורף