ד"ר כתרי הוסיף כי במחקרים שונים שנעשו על גברים עם סוכרת, נמצאה שכיחות של בין 35 ל-90 אחוזים להפרעות זיקפה. "זה משתנה בין מחקרים שונים, אבל זה בוודאי מאוד שכיח", אמר, והוסיף כי ככל שהגיל עולה והסוכרת מחמירה, כך הסיכוי לחוות הפרעה הולך ועולה. הפרעות זיקפה אינן רק יותר נפוצות אצל חולי סוכרת, אלא גם קשות יותר לטיפול. "החולים הסוכרתיים פחות מגיבים לטיפול, ויש להם סיכוי גבוה יותר להזדקק לקווי טיפול מתקדמים יותר".
מלבד הפרעות זיקפה, בסוכרת יש גם שכיחות גבוהה יותר של הפרעות אחרות, כמו הפרעה בשפיכה (מהירה מדי, מעוכבת או היעדר שפיכה בכלל) והפרעת חשק. "וברגע שהחשק המיני ירוד, פחות מקיימים יחסי מין ופחות חושבים על זה, וזה גורם לירידה בתפקוד ובשפיכה", הסביר ד"ר כתרי. חולי סוכרת סובלים בשכיחות גבוה יותר גם ממחלה לא מדוברת בשם 'פיירוני' (Peyronie) - מחלה שבה נוצרות צלקות ברקמה הפנימית של הפין, והן גורמות לעקמת של הפין, שמחמירה בעיות בזיקפה וגורמת לכאב.
בנוסף לאלו, חולי סוכרת רבים סובלים ממחסור בטסטוסטרון, שפוגע בתפקוד המיני. לאנשים שחיים עם סוכרת יש בדרך כלל גם הרבה יותר מחלות נלוות, כמו לחץ דם גבוה ועודף משקל, שקשורות גם הן להפרעה בזקפה ובתפקוד המיני.
וזה לא הכל. "הסוכרת כשלעצמה פוגעת במבנה הרקמה ובמעטפות של הפין שמאוד חשובות כדי לשמור על הדם בפין בזמן הזיקפה", הסביר ד"ר כתרי, "ולכן, לעיתים אצל חולי סוכרת, פחות מדי דם נכנס לפין כדי לייצר זיקפה, ויותר מדי דם בורח חזרה לגוף, ולמעשה הזקפה חלשה. לזה צריך להוסיף תרופות מרובות, שלחלקן יש השפעה על החשק המין והתפקוד".
ולצד מכלול הסיבות הפיזיות האלה, יש להוסיף גם את הפן הרגשי של התמודדות עם מחלה מורכבת. "לחולי סוכרת יש הרבה יותר סיכוי לדיכאון ולהפרעות מצב רוח, וזה כשלעצמו מוריד את החשק", אמר ד"ר כתרי, והוסיף כי גם תרופות נוגדות דיכאון עלולות לפגוע בחשק המיני.
מרבית הגברים הסובלים מפגיעה בתפקוד המיני מטופלים בתרופות מסוג מעכבי האנזים פוספודיאסטראז. "אלו תרופות שמסייעות בהזרמת הדם אל הפין ברגע שיש גירוי מיני ומשפרות את התפקוד ואת שביעות הרצון", הסביר ד"ר כתרי. אך, כאמור, לחולים סוכרתיים יש יותר סיכוי שלא להגיב לתרופות ולהזדקק לטיפול נוסף. במקביל לתרופות, חשוב מאוד לבחון את רמות הטסטוסטרון ולאזן אותן במקרה הצורך, שכן מעבר לתפקוד המיני, רמות הטסטוסטרון משפיעות גם על איזון מהחלה.
"קו הטיפול השני הוא זריקות תוך מחילתיות", אמר ד"ר כתרי, "זה אמצעי טיפול ותיק שבו המטופל מזריק לעצמו לפין לפני יחסי מין שילוב של תרופות שגורם לזיקפה של חצי שעה. שביעות הרצון מאוד גבוהה, וזו שיטה מאוד יעילה אך הן אינן בסל הבריאות". מי שלא מגיב לטיפולים בזריקות או לא מסתדר איתם, יכול לשקול את קו הטיפול השלישי - השתלת תותב (שתל) לפין.
אבל למרות המורכבות באיסוף הנתונים, המספרים מדברים בעד עצמם. "במחקר אמריקאי גדול שכלל נתונים ממעל 31 אלף נשים סוכרתיות, מצאו שיש הפרעה בתפקוד המיני אצל 43 אחוזים. מחקר אחר מאירופה, שכלל 1,300 נשים, מצא הפרעה ב-29 אחוזים. זה מראה שיש בעיה לא מבוטלת", הבהירה ד"ר אלרן.
מהמחקרים הללו מסתמן כי הבעיה הכי משמעותית אצל נשים סוכרתיות היא חשק מיני. "39 אחוזים מהנחקרות במחקר האמריקאי אמרו שיש להן בעיית חשק, רבע אמרו שיש להם בעיית עוררות (תחושת גירוי במהלך יחסי המין), ו-20 אחוז אמרו שיש להן בעיית אורגזמה", אמרה ד"ר אלרן, "כשעשו מטא אנליזה של כמה מחקרים בנושא הפרעות בתפקוד מיני אצל נשים עם סוכרת, מצאו כי לנשים עם סוכרת סוג 1 יש סיכון גבוה פי 2.2 להפרעה בתפקוד מיני, ביחס לנשים בלי סוכרת, ואצל נשים עם סוכרת סוג 2 סיכון גבוה פי 2.49 בהשוואה לנשים בריאות".
ויש כמובן גם את החלק הגופני. "היפרגליקמיה יכולה להוביל ל"הידרציה" - לחות נמוכה של רירית הנרתיק, מה שגורם לזה שפחות נוזלים יופרשו מהנרתיק לחלל הנרתיקי, ואז יש פחות סיכוך, וזה יכול להוביל לכאב בעת כניסה לנרתיק", הסבירה ד"ר אלרן, "יש גם יותר זיהומים נרתיקיים אצל נשים סוכרתיות, בעיקר קנדידה (פטרת נרתיקית), שיכולה לגרום לגרד, דלקת ולכאבים בזמן הכניסה לנרתיק. יש גם יותר דלקות בדרכי השתן וגם דליפת שתן בנשים עם סוכרת, ושני הדברים האלה קשורים להפרעה בתפקוד המיני".
במחקרי מעבדה שבחנו את הנושא, נמצא כי בשל הפגיעה באנדותל בחולי סוכרת (השכבה הפנימית של כלי הדם), "הסוכרת גורמת לפחות זרימת דם לדגדגן ונרתיק, וגם לפחות גמישות ואלסטיות של הנרתיק. סוכרת סוג 1 קשורה למחלות אוטואימוניות נוספות כמו פגיעה בבלוטת התריס, ושם הפגיעה בתפקוד המיני יותר גבוהה.
בנוסף, נמצא, כי הזרקות מרובות של אינסולין משפיעות לרעה על התפקוד המיני יותר מאשר טיפול במשאבת אינסולין, ולכן ניתן לבדוק עם האנדוקרינולוג את האופציה הזו.
נראה כי הפגיעה בתפקוד המיני בגברים ובנשים דומה במקורה - פגיעה בכלי הדם ובעצבוב של איברי המין, ועליה בשיעור הדיכאון, אבל הירידה בתפקוד המיני בגברים ברורה יותר מחקרית, נמצאת יותר "על סדר היום הטיפולי" והירידה בתפקוד המיני אצל נשים פחות מדוברת ופחות נחקרת.