"מה שלוש שעות, מי שלוש שעות, יש לי פרצוף של שלוש שעות ראיון, נשמה?". ח"כ מירב בן ארי נחרדת מעצם הרעיון לשבת על כיסא לאורך זמן ולדבר. אשכרה רק לדבר, בלי להקליד כל רגע בנייד, לנשנש משהו, לרפרף ברשת, לשגר פנייה דחופה או שאילתה מנומקת. בסך הכל ביקשתי זמן מוגדר מראש, אבל כשמדובר בבן ארי, זמן זה מושג חמקמק, שלא לומר תוסס ומסחרר. “מה את מדברת, אין סיכוי", היא משתוממת. “גדולים וטובים ממך ניסו שעה אחת ולא הצליחו".
בסוף היו שלוש שעות, אבל בחלקים. כי בן ארי חייבת לשחרר אמוציות בעולם הגדול שמחוץ לגבולות הכיסא. בחודשים האחרונים פתאום יש פוקוס על העשייה שלה, על הוויכוחים שהיא מנהלת, על המריבות המתוקשרות. היא כבר הייתה פה קודם, משנת 2015, זורמת בכנסת לאט ובמתינות. ופתאום היא על סטרואידים. צולחת את הפודיום ב־100 קמ"ש. מתחשבנת עם שמחה רוטמן, מתווכחת עם טלי גוטליב, מאשימה את דוד אמסלם, פותחת חזית עם מאי גולן. אפילו בנתניהו היא לא מהססת לנזוף. “פעם בחודש יש דיון בכנסת של 40 חתימות בנוכחות ראש הממשלה", היא מבארת. “בדיון הזה נתניהו אמור לשבת ולהקשיב. אבל הוא כמובן עסוק בדברים אחרים. יושב וקורא ספר. נאמתי על האיזוק האלקטרוני, חוק שהוא בנפשי למען נשים וילדים שסובלים מאלימות, וראש הממשלה לא היה קשוב. אז ירדתי מהמליאה, ניגשתי אליו ונתתי לו את האזיק, שיראה בעצמו שמדובר בצמיד שחור קטן, משהו לא מעיק".
ואיך הוא הגיב?
“ראש הממשלה שאל, את יכולה להשאיר את זה כאן? אמרתי לו, כן, ותעשה עם זה משהו" (הממשלה אכן אישרה את הצעת החוק ביום ראשון השבוע - שמ"ב).
ומה רצית מגלית דיסטל אטבריאן?
“היה לנו ויכוח על זה שהיא לא שרת ההסברה אלא שרת התעמולה לממשלה, עוד תפקיד שהמציאו".
וטלי גוטליב?
“ברגע שהיא שומעת משהו על נשים וגברים, ישר היא תופסת את הצד של הגברים. וזה בעייתי, כי בנושאים של אלימות מילולית, כלכלית ומינית זה לא מלחמה בין נשים וגברים אלא מלחמה בין גברים אלימים לנשים נפגעות. כל הנתונים מראים שנשים לא ממהרות להתלונן על אלימות, וגם כשהן סובלות מהתעללות קשה מאוד, קשה להן יותר לפרק את הבית. לכן במקרים של אלימות אני אקח אוטומטית את הצד של הנשים, וגוטליב בדיוק ההפך, לוקחת באופן אוטומטי את הצד של הגברים. זו האג'נדה שלה, להגן על גברים בלי לחשוב על ההשלכות. היא מגיעה עם הרבה רוח וצלצולים, הרבה רעש. צריך לזכור שאנשים שכיהנו בתפקידים מאוד בכירים מגיעים לכנסת, והם מגלים שמדובר באירוע אחר לגמרי. וגם אם היית לפני כן רמטכ"ל, בכנסת אתה טירון פוליטי שצריך ללמוד מההתחלה את ההתנהלות. הרבה פעמים אנשים לא מבינים את זה למרות שהם חושבים שהם מבינים. גם טלי גוטליב חושבת שבגלל שהיא משפטנית, הכנסת היא אולמות המשפט, אבל זה לא, ממש־ממש לא".
ומאי גולן? משהו בך מוציא ממנה איזה שד.
“מאי גולן עברה חיים לא קלים, אבל במקום למנף את המצוקות שלה ולהגיד, תראו לאן הגעתי, תראו איך הצלחתי, היא כל הזמן עסוקה בעבר, ואילו כישלונות היו, ואיזה חיים קשים היו לה. די, את כבר שרה בממשלה, קחי את העבר ותמנפי אותו למקום הטוב שהגעת אליו ואל תמשיכי להתבכיין על הקושי. ילדות מסתכלות עלייך. נשים מסכלות עלייך. גם אני גדלתי בבית עם קושי כלכלי וחברתי, ויכלו להיות לי הרבה תירוצים ללמה לא הצלחתי, אבל אני מינפתי את מה שעברתי כדי להצליח. לא באתי למליאה להוציא תסכולים. באתי למליאה לקדם את המדינה ואת הערכים שלי".
אמרת לה את זה?
“ברור. דיברתי מעל דוכן הכנסת באופן עקרוני על ההשתמטות מהצבא, ושמאי גולן השתמשה בעוני ובמצוקה האישית שלה, כאילו בגללם היא לא התגייסה לצבא. זה כנראה לחץ על עצב מאוד רגיש אצלה, ואז היא פרצה בצעקות ובצווחות בשפה נוראית. היא גם שרבבה את הבת שלי במהלך הנאום. לא ירדתי לרמה שלה, אמרתי רק שאתלונן עליה בוועדת האתיקה, ושלא תעלה את הבת שלי על דל שפתיה, כי הבת שלי מעולם לא נכנסה לוויכוח בכנסת, ואני גם אף פעם לא הכנסתי ילדים של אחרים לוויכוחים ומריבות. כל הנושא הזה של להכניס ילדים לוויכוחים הוא פשוט נורא. לא עושים דברים כאלה".
גולן לעגה לך במליאת הכנסת וכינתה אותך “קוקוריקו, תרנגולת קרקרנית", את השבת לה, "חצופה, מי את בכלל, מה עשית, כלום, אפס", ומאז אתן כל הזמן רבות: “שקרנית", “עלובה", “מנוולת", “תיזהרי מבורא עולם". מה הסיפור שלכן?
“אני לא יודעת, היא לא חברה שלי, אף פעם לא החלפתי איתה מילה. אני מסתדרת עם הרבה אנשים בכנסת, אבל מאי גולן אפילו לא מכרה שלי. לא יודעת מה המצב המשפחתי שלה, אני יודעת שעשיתי הכל כדי להתקדם בצבא, באקדמיה, להשיג תואר ראשון ושני והיא לא עשתה את הדברים האלה, אין לה ניסיון מקצועי. הממשלה הזאת לא המציאה את זה, גם בממשלות קודמות ניסיון מקצועי הוא לא האירוע, אבל אג'נדה ואידיאולוגיה תמיד היו, ומאי גולן, השרה לקידום מעמד האישה, לא עשתה שום דבר למען נשים, אין לה אג'נדה לקידום נשים. אז נשאלת השאלה, מבחינת הערכים שלך, מה בדיוק את מביאה לתפקיד? הרי את אישה, הגעת לתפקיד כל כך דרמטי כשרה לקידום מעמד האישה, יכולת לעשות כל כך הרבה למען נשים, להשתתף בוועדות לקידום מעמד האישה, להצביע בעד חוקים שמיטיבים עם נשים, אבל מאי גולן לא תמיד במקומות האלה, כי זו לא האג'נדה שלה. אין לה בסל שום ערכים שקשורים לנשים. זה לא מפתיע אותי. היום כל אחד נהיה פה שר".
כבר כמה חודשים שח"כ בן ארי מיש עתיד פועלת מאחורי הקלעים לחיבורים והצבעות בין האופוזיציה לקואליציה, נלחמת על האמת שלה מול כל המליאה והעולם. אף אחד לא חף מהנחות. הלשון שלה חדה אבל לא משתלחת, הסגנון שלה ישיר, לעתים בוטה, אבל לא גס או פוגעני. נדמה שהאופוזיציה הניחה עליה זרקור והוציאה ממנה קול ואת הכל. “תחשבי על זה שכל השנים שלי בכנסת לא הייתי בכיוון בכלל, ופתאום אני במהדורות", היא מחדדת. “הנאומים שלי הרבה יותר רצים ברשתות, יש לי הרבה יותר עוקבים והרבה יותר אנשים מודעים לעולם הערכים שלי".
למה זה קרה לדעתך?
“אני חושבת שהאופוזיציה נתנה לי אפשרות למנף את מה שקורה בכנסת. חמש וחצי שנים עשיתי קואליציה, ועכשיו בפעם הראשונה שלי באופוזיציה אני מגלה את עצמי מחדש. בקואליציה את כל הזמן צריכה להצביע עם כולם, בקושי יש לך זמן לדבר במליאה, ופתאום באופוזיציה יש זמן ויש כל כך הרבה דברים שצריך להילחם עליהם. ומלחמה זו המהות שלי. כל החיים נלחמתי על הדרך שלי, על המקום שלי, על העבודה שלי, על הבית שלי. הקואליציה מקדמת דברים, אבל לאדם לוחם יש הרבה מקום להתבטא דווקא באופוזיציה. זה משמעותי בשבילי כאדם שיש לו חוש צדק מפותח. פתאום יש לי יותר אפשרויות לזעוק, לדבר, להציף דברים, למתוח ביקורת על הממשלה ועל ההתנהלות שלה. אפשר להיות הרבה יותר עוקצנית וביקורתית. לצערי, הרבה פעמים הכנסת היא קבלן הביצוע של הממשלה. אין מספיק פיקוח, מיישרים אותך עם הממשלה, אבל האופוזיציה היא הכנסת האמיתית כי היא מבקרת, נלחמת, מוציאה הודעות על מה שקורה באמת. היא לעומתית".
המלחמה של בן ארי באה לידי ביטוי בשבוע שעבר כמי שהייתה הרוח החיה מאחורי הקלעים בדרמת ההצבעות לוועדה למינוי שופטים. לאחר שח"כ גוטליב סירבה להסיר את מועמדותה למרות הלחץ מצד נתניהו וחברי סיעתו, פעלה בן ארי לגייס קולות מהקואליציה שהצביעו לח"כ קארין אלהרר ובכך הביאו לבחירת נציגה מהאופוזיציה בעזרת מורדים מהליכוד. “אני לא אוהבת את המילה מורדים", היא מחייכת בשביעות רצון, “זה חברי כנסת מהליכוד שבחרו בטובת המדינה על פני טובתם האישית, וצריך לתת להם את כל הקרדיט".
את שכנעת אותם לערוק לצד שלכם?
“אני בסך הכל אפשרתי להם את הפלטפורמה הזאת. באו אליי מתוך הקואליציה ואמרו, תנו לנו זמן, יש לכם סיכוי, תדחו מעט את ההצבעות מתחילת סדר היום לאמצע היום, ואני לא יכולתי לפספס את ההזדמנות הזאת, הרי אם לא הייתה נבחרת נציגה, מה שהיה קורה בקפלן זה גלנט על סטרואידים. רציתי למנוע את זה ורציתי שקארין אלהרר תיבחר. אני אוהבת לנצח. אני בטח לא אוהבת להפסיד בנושא כל כך קריטי".
מיהם קולות המורדים שהצביעו לאלהרר?
“לשאלה הבאה".
ייתכן שזה נתניהו עצמו? הרי הוא הרוויח שקט.
“איך אומרים? בפוליטיקה הכל אפשרי. בטוח שזה הציל אותו מיריב לוין וקנה לו זמן. אם יש משהו שמאפיין את נתניהו זה הדחיינות. הוא אוהב לדחות ולדחות, ובזמן הזה המדינה, הכלכלה, חוסר היציבות והבורסה משתוללים וצוללים. אנשים לא מבינים שהמשחקים שלו פוגעים באזרח הקטן, במשכנתאות שלו, ביוקר המחיה".
אבל מה הרווחתם מהסיפור הזה? יש דחייה, אין ועדה, אין מינויים.
“קודם כל המדינה הרוויחה נציגה מהאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים ואחר כך את ההבנה שרבים בליכוד מתנגדים לרפורמה המשפטית. כשנכנסתי לכנסת, אמרו לי, תהיה חקיקה על הראש שלך, תהיה הפיכה משטרית, לא יהיה לכם נציג בוועדה, אז קודם כל יש נציגה בוועדה. שנית, נתנו לציבור עוד אורך נשימה והבנה שאנחנו פועלים ביחד להגיע להסכמות, ושיש אנשים בתוך הקואליציה שמבינים את זה ולא כולם הם הקולות הקיצוניים שמכתיבים את הטון. ההצבעה הוכיחה לציבור שאין לנתניהו רוב בקואליציה להעביר את הרפורמה בצורה חד־צדדית".
אז למה גנץ ולפיד השהו את המגעים בבית הנשיא?
“כי אין נציג בוועדה מהקואליציה. נתניהו אמר ברורות שיהיה נציג אופוזיציה ונציג מהקואליציה, אבל הוא לא הצליח לעמוד במילתו. אז אנחנו נמתין שהוועדה לבחירת שופטים תקום ותתכנס ואז נחזור לשיחות".
למה שתמשיכו בשיחות אם נתניהו לא עמד במילתו במסגרת ההסכמות?
“כי אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להגיע להסכמות בבית הנשיא. הבטחנו את זה לציבור שלנו".
מה שוות ההסכמות אם לא מקיימים אותן בשלב ההצבעות?
“תמיד יש טעם. מה הטעם לעשות הצבעות לוועדה כשאמרו שלא תהיה נציגה לאופוזיציה? והנה יש נציגה. מה הטעם לעשות אופוזיציה כשיש 64 אצבעות? והנה יש הצבעות לטובת האופוזיציה ויש אופוזיציה לוחמת. אני קמה בבוקר ואומרת, אני באה לעבוד בשביל המדינה כי תמיד יש סיכוי".
באופוזיציה טוענים שהשיחות בבית הנשיא נועדו למשוך זמן ולא יניבו הסכמה, את נותנת להן סיכוי?
“כן. השיחות חשובות, הן צריכות להמשיך ואני נותנת להן סיכוי. זה לא ניסיון למשוך זמן. לפיד היה הראשון שאמר שצריך לתת להידברות 60 יום. אני חושבת שצריך לעשות הכל כדי שזה יצליח. אני שומעת הדים מהנציגים שלנו בבית הנשיא. יש אווירה טובה, יש רצון אמיתי להידברות משני הצדדים, כולם רוצים להגיע לפתרון בהסכמה כדי לא לגרור את המדינה לכאוס".
מה יקרה אם השיחות לא יעלו יפה?
“אני מנסה שלא לחשוב על זה, כי אני יודעת שיש אנשים טובים בשני הצדדים שלא רוצים שהמדינה תבער. מצד שני יש הרבה אנשים משני הצדדים שלא אכפת להם שהמדינה תבער או שלא מבינים את ההשלכות של המעשים שלהם. אני מדברת על הרוב, המיינסטרים, אלו שמבינים את גודל השעה, שאוהבים את המדינה ושאכפת להם ממנה".
דחיית הבחירות לוועדה למינוי שופטים נתפסת אצל בן ארי כהמשך ישיר להתנהלותו של ראש הממשלה נתניהו בקדנציה הנוכחית. מבחינתה, מדובר בתרגיל קואליציוני שפוגע באזרחי ישראל המשוועים לאיוש משרות שופטים שיקלו את העומס הכבד על בתי המשפט. “נתניהו נכנע לקיצונים ולפנאטים בממשלתו", היא זועמת. “הוא שבוי במשפט שלו, שקוע בדיונים עד צוואר, ומדינה שלמה נלקחה כבת ערובה לפתרון הבעיות המשפטיות שלו. בשום מדינה מתוקנת בעולם לא היה קורה מצב שבו ראש ממשלה שנאשם בפלילים מנהל משפט תוך כדי שהוא מכהן בתפקידו ובמקביל שומע אלפי עדים ובעצמו יעלה על דוכן הנאשמים בהמשך. תוסיפי לזה את העובדה שראש ממשלה במצב כזה מקדם רפורמה משפטית נגד המערכת שאמורה לשפוט אותו. הרי ניגוד העניינים זועק לשמיים".
לפיד זומן בשבוע שעבר למסור עדות במשפט נתניהו, עורכי דינו בדקו אם פעל בתפקידו כשר אוצר לטובת מילצ'ן.
“היחסים פה הם לא ביבי ולפיד אלא נאשם מול עד תביעה. נתניהו רצה לקדם את האינטרסים של מילצ'ן, ולפיד אמר לו שזה לא יקרה. כל ההתנהלות של נתניהו עם מילצ'ן ועם עוד הרבה חברים עשירים אחרים לא קיימת אצלנו בסיעה, בטח לא אצל לפיד. גם לי יש חברים, אני לוקחת מהם מתנות? יומיים חקרו את לפיד, וכמה שניסו לרמוז ולמצוא ולהגיד, בסוף אפילו עורך הדין של נתניהו נאלץ להודות שלפיד לא קיבל שום טובת הנאה ממילצ'ן. הוא אמר ללפיד, אני יודע שאתה לא בניגוד עניינים בסיפור הזה. ולפיד השיב, אתה הורס פה עבודה של מכונת רעל בת שנתיים".
מה דעתך על תפקוד הממשלה?
“אנחנו חמישה חודשים בכנסת, ואין שום התעסקות בנושאים החשובים באמת, כמו ביטחון פנים ויוקר המחיה. הצעת חוק האיזוק האלקטרוני למשל הייתה מוכנה כבר מהממשלה הקודמת, כתבנו, בדקנו, תקצבנו, הכל היה מוכן לחוק מציל החיים הזה. והכי עצוב שזה נעשה בעשרות מדינות, החברה שמפעילה את האיזוק האלקטרוני יושבת בישראל ברמת החייל, אבל בן גביר, השר לביטחון פנים, לא היה מוכן לקדם אותו אצלנו. הנימוקים שלו היו שלפעמים יש תלונות שווא ועוד גיבובי שטויות. יש לך הערות? בוא ונדבר עליהן בוועדה. הממשלה הזאת גרועה לנשים, ללהט"בים, לערבים ולכלל הציבור שמתמודד עם יוקר המחיה. בממשלה הקודמת התחלנו לפתח יבוא, עשינו רפורמות בתמרוקים, במזון, בשמן זית, הבאנו את קרפור, אבל הממשלה הזאת לא רק שלא מקדמת כלום, אלא הורסת את מה שהתחלנו. המדינה כל כך יקרה. את נוסעת לסופר באירופה וקונה הכל בחמישית מחיר. למה לא לפתוח את השוק, למה לא להכניס ידיים עובדות למסעדות, למפעלים, אדם רוצה לפתוח עסק היום ויש לו כל כך הרבה קשיים של רגולציה שזה מרפה ידיים. במקום שנעודד עסקים וצרכנות שפויה, אנחנו כל הזמן עסוקים בלכבות שריפות".
את מכירה את יוקר המחיה מקרוב?
“אני רוכבת על אופניים. אני שוכרת דירה בתל אביב ואין לי חניה. יש לי ילדה בהורות משותפת, אבל אני מחזיקה את הבית שלי לבד ומתמודדת עם קשיים כלכליים, ומצד שני אני עובדת קשה ומקבלת משכורת יפה. אני יודעת מה זה להיות עצמאית, מה זה להחזיק אוטו ולתדלק, יש אנשים שנמצאים כל כך הרבה שנים בכנסת והם לא יודעים לתדלק. יש שרים שנשאלו בראיון כמה עולה חלב ולחם והם לא ידעו להשיב. אני יודעת. אני הולכת לסופר, קונה בגדים ברשתות הכי פשוטות. חלק משרי הממשלה לא מכירים את המצוקות לעומק. הם מעבירים כספים קואליציוניים שזה כשר, אבל מסריח. מעולם לא עפו סכומים כאלה במדינה. כשהייתי עם כחלון כשר אוצר, הוא אמר, לא צריך כסף קואליציוני, במקום זה קחו חוק שחשוב לכם, תלמדו אותו, תתקצבו אותו, ואני כשר אוצר אדאג שיהיה לו כיסוי. ככה הרחבתי את חוק מענק הלימודים בצורה לא מושחתת, מפוקחת על ידי כל המשרדים הרלוונטיים. היום כספים קואליציוניים, המסים של הציבור, הם מילת קוד למטרות מעורפלות או מנוגדות בבירור לטובת הציבור".
גם כשבנט ולפיד היו שרי ממשלה היו כספים קואליציוניים.
“נכון, אבל לא בסכומים כאלה, ולא למטרות האלה. תראי על מה הולך הכסף, זהות לאומית, זהות יהודית, דת, מקוואות, חינוך ללא לימודי ליבה. אני לא מבינה את זה, כי בליכוד יש גם חילונים וליברליים, והציבור הוא לא רק הפיכה משטרית ורפורמה נגד בתי המשפט".
הרבה לפני הממשלה הנוכחית, גם ביש עתיד וגם במחנה הממלכתי דיברו על רפורמה במערכת המשפט.
“אני חושבת שמערכת המשפט זקוקה לרפורמה מקיפה, ויש דברים שצריך לתקן, כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, פסילת חוק הכנסת בהרכב מיוחד של שופטים ועוד נושאים שאפשר וצריך לדון עליהם, אבל לא ככה. לא בטירוף הזה, לא בבליץ החוקים, לא בהצעות שהופכות אותנו ממדינה מתוקנת למדינה מפולגת. אנחנו דיברנו על רפורמה, אבל בקמפיין הליכוד לא נאמרה מילה אחת על הרפורמה. שבעה שבועות אחרי שנבחרו, לוין עמד במסיבת עיתונאים מטעם עצמו, בלי שותפות, בלי הכנה מוקדמת, והטיל את הפצצה. אתה רוצה לעשות רפורמה מול רשות מאוד חשובה במדינת ישראל? תבוא, נשב יחד, נדון, נבדוק, אפילו חצי שנה אם צריך, ונעשה את זה כמו שצריך. אי אפשר להוריד פטיש של עשרה קילו על הראש ולהגיד, ‘אני עומד לשנות את כל מה שאתם מכירים, אני נותן לממשלה כוח לשלוט דרך המערכת המשפטית'. הרי גם ככה הכנסת חלשה, אז עכשיו תכפיפו גם את הרשות השופטת לממשלה ותהפכו רשות אחת לשליטה גם על הכנסת וגם על מערכת המשפט? הרי זו דיקטטורה".
המחאה נגד הרפורמה באה לידי ביטוי בסקרים בעיקר באובדן מנדטים למחנה הימין, אבל גם המפלגה שלך מאבדת גובה.
“בואי, 18 מנדטים ליש עתיד זה עדיין יפה מאוד".
עד לא מזמן הייתם המפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד.
“אני חושבת שזה בגלל שאנחנו אופוזיציה. באופוזיציה נלחמים ואומרים גם דברים שלא נעים לשמוע".
אבל גם גנץ באופוזיציה, והמחנה הממלכתי דווקא נוסקת.
“קודם כל, כל מנדט שבני גנץ לוקח מהליכוד זה מבורך. אבל בגלל שאנחנו הסיעה הגדולה ביותר וגם אלו שנלחמים בכל הכוח, אז יש לזה מחיר. מה שחשוב בעיניי הוא שהמחנה שלנו גדל ושהמחנה השני מצטמצם. כשאהיה בקמפיין בחירות, אחזיר את הקולות האבודים ואראה להם מה עשיתי בשבילם בשעה שאחרים לא עשו".
עד כדי כך בן ארי פורחת על ספסלי האופוזיציה, שאפילו ב"ארץ נהדרת" הצמידו לה חיקוי. לא בטוח שהוא יותר מדי מחמיא, בכל זאת היא מצטיירת שם כמו בחורה צעקנית שלא דופקת חשבון, אבל בן ארי דווקא מאושרת מההזדמנות לבקר את הממשל אפילו דרך משחק. “אני חייבת להגיד לך שבתקופה כזאת דרמטית של הפיכה משטרית, אני מודה לאל כל יום שאני באופוזיציה ולא בקואליציה", היא אומרת.
גם הקואליציה נלחמת. דוד אמסלם, למשל, טוען שהוא נלחם על המזרחים וישראל השנייה.
“בכל פעם שאמסלם עולה לדוכן, הוא משתלח ללא הרף באנשים שתפקידם לשמור על שלטון ואכיפת החוק. באמת, אין לזה סוף. כל פעם הוא נופל על מישהו אחר. אנחנו כל הזמן שומעים אותו, זה פשוט לא נגמר. ואין שום קשר בין המזרחיות לבין ההשתלחויות שלו, כי הן לא באמת מתכתבות עם נושא המזרחים והאשכנזים אלא עם העובדה שהוא הפך את מערכת אכיפת החוק לאויבת העם. זה מחלחל לציבור. אנשים אפילו לא מבינים את עומק הנזק שנגרם למשטרה, לפרקליטות, ללשכת עורכי הדין. אין אצלו מהות בכלל, זו רק השתלחות חסרת רסן. זה עובד בצד מסוים, על צד מסוים. אני לא מבינה את מי הוא מייצג, כי אם הוא מתיימר לייצג מזרחים, ככה לא מייצגים אותם. לפני שהוא הפך לשר, הוא ישב בבית והתלונן על הביטנים והאמסלמים שנתניהו לא דואג להם, אבל בסוף, כשהציעו לו כמה ג'ובים שאין בינם ובין הקיפוח המזרחי שום קשר, הוא מיהר ולקח. נתניהו פשוט קנה אותו באמצעות שר מקשר, שר לאנרגיה אטומית, ואז הוא הפסיק לדבר על המזרחים. אז איזה מין אידיאולוגיה זאת, שברגע שקנו אותך אתה משנה אותה?".
גם את מזרחית.
“זה בדיוק מה שאמרתי לרוטמן כשהוא עלה על הדוכן ודיבר גבוהה־גבוהה על גיוון בבית המשפט. אמרתי לו שהוא גזען, אבל דיברתי על הציונות הדתית ככלל שיש בה גזענות. כי אי אפשר לנתק את מה שרוטמן מוביל היום מהבית ומהחברה שהוא הגיע ממנה. הוא האדם האחרון שיכול להרשות לעצמו לדבר על גיוון, כי הרי הציונות הדתית בעבר הייתה גזענית. גם אני עברתי את זה על בשרי. גם אותי לא קיבלו לתנועת הנוער בני עקיבא כי לא הייתי עם השם הנכון. גם בבית הספר שלי הפרידו בין הכיתות. אחרי שאמרתי את זה, המונים כתבו לי כמה שזה נכון, כמה שאני צודקת. חוויתי על בשרי את עניין הגזענות והקיפוח, ולכן כשרוטמן, דווקא הוא מכולם, דיבר על גיוון בבתי המשפט, עניתי לו מדם לבי".
מה דעתך על התקרית שבמהלכה רוטמן חטף מגפון למפגינה בניו יורק?
“כל חברי הכנסת סופגים הטרדות והצקות. בטח חברי הכנסת והשרים בממשלה שעברה שספגו קללות ואיומים ומה לא. אבל חלק מהעניין הוא לדעת להתמודד עם ביקורת ציבורית. לרוטמן היו שלושה מאבטחים ולבחורה רק מגפון. תדבר איתה אם היא מפריעה לך, מה העניין הבריוני הזה של לחטוף לה מהיד, אתה חבר כנסת שמייצג את מדינת ישראל, מה זה הדבר הזה, אתה לא יכול להתנהג ככה. ראית פעם מישהו מחברי הכנסת שלנו שמתנהג ככה? זו התנהגות גסה וכוחנית שנובעת מתחושת הכוח. כי יש לך כוח, אתה יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט. שיכרון הכוח עלול להביא למקומות מאוד קיצוניים".
רוטמן טען שהמפגינים המתינו לו בכל מקום.
“נכון, הביקורת חריפה, נכון שהמפגינים מחכים בכל מקום לרוטמן ולכל אלו שמובילים פה הפיכה משטרית וגם לאלו ששותקים ונותנים לאסון הזה להתרחש, אבל אלו אנשים שמרגישים שחוטפים להם את המדינה, שרוצים לעזוב את הארץ. אני חושבת שאין בכלל הבנה של גודל האירוע, של עומק השבר מול הניסיון להוביל את הרפורמה. אמרתי לאחד מחברי הכנסת בליכוד, האירוע הזה של פיטורי גלנט, כשאנשים קמו מהספה בעשר וחצי בלילה ויצאו לרחובות תל אביב, אי אפשר לתאר אותו במילים אפילו. אי אפשר להבין את עומק האמוציות שהיו שם, את תחושת הסכנה והדחיפות של אנשים שגרמה להם לצאת באמצע הלילה לרחובות ולמחות. זה היה מטורף. הייתי שם על הגשר ואמרתי לעצמי, איזה מזל שאני באופוזיציה ושזכיתי להיות פה על הגשר עם כל כך הרבה צעירים ומבוגרים שממש הרגישו שגונבים להם את המדינה. המחאה הזאת, הראויה, מדהימה בעיניי".
את משתתפת בהפגנות?
“כן, אני הולכת לקפלן, הייתי גם בפתח תקווה, בהוד השרון. בתל אביב לא נותנים לפוליטיקאים לנאום, אבל מחוץ לתל אביב אני גם נואמת. זו מחאה ספונטנית, היא לא תלויה במנהיגי האופוזיציה, היא חיה ונושמת ובועטת בזכות הרבה אנשים טובים וארגונים שמובילים אותה, ונכון שאנחנו מחזקים ובאים לצמתים ונואמים, אבל בסוף זו המחאה של העם".
בין הפגנה לפעילות אופוזיציונית בכנסת, בן ארי מגדלת בהורות משותפת את בתה הקטנה אריאל, היום בת 6, ביחד עם אביה אופיר ובן זוגו צחי. היא חוללה דרמה לא קטנה כשהייתה הרווקה הראשונה בתולדות הכנסת שהביאה לעולם ילד בהורות משותפת עם בן זוג הומוסקסואל. “הגעתי לגיל מאוחר והחלטתי להיות אמא", היא אומרת בפשטות. “הכרתי את אופיר ואמרנו, נעשה ילד ונגדל אותו ביחד. ככה נולדה אריאל".
ואיך היו התגובות בכנסת?
“אחלה. תגובות טובות. הכנסת היא מקום עבודה מאוד מאתגר לנשים צעירות, כי כשאת יולדת, אין לך חופשת לידה, את לא יכולה להגיד למישהו, לך תחליף אותי בהצבעות", היא אומרת. “זה לא עובד ככה, צריך למצוא סידור וצריך לג'נגל וזה מאוד לא פשוט. התמזל מזלי שקארין אלהרר ואני ילדנו בערך באותו הזמן, היא הייתה באופוזיציה, אני הייתי בקואליציה, והתקזזנו בהצבעות כדי שלא להישאר בלילות בכנסת. אבל זה עדיין דרש ממני הרבה מאוד תכנון. גם לפיד מאוד מבין ומתחשב. פעם היה משהו סיעתי מאוד קשוח, כולנו נקראנו להתייצב ולתת יד אבל היה משהו עם אריאל והייתי חייבת ללכת. אז לפיד אמר, לכי תהיי עם הבת שלך, הכל בסדר. הרבה פעמים הבאתי את אריאל לוועדות ולכנסים ולישיבות הכנסת. מאז שהייתה בת שישה שבועות היא מטיילת עם אמא שלה. אם יש אירועים שאני יכולה לבוא אליהם עם אריאל, אני לוקחת אותה. הייתה לאחרונה הרמת כוסית לרגל פתיחת אירועי הגאווה עם השגריר האמריקאי, אז לקחתי את אריאל ואת אופיר וצחי והלכנו לשם. וגם להפגנות בקפלן אני לוקחת אותה ולאולפני הטלוויזיה. היא כבר מתורגלת. כל הצוות בקונטרול מכיר אותה. אומרים לי מראש, תביאי את הילדה לאולפן, נשים אותה עם אוזניות. עד היום אריאל מצטרפת אליי. היא רגילה".
וכשזה קורה בשעות שהיא צריכה את הבית?
“אז אני מוותרת. אני אומרת 'לא' להרבה מאוד אירועים. לא מזמן היה אירוע מאוד חשוב בכנסת. יו"ר בית הנבחרים האמריקאי קווין מקארתי נענה להזמנת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, והגיע לישראל יחד עם 16 חברי קונגרס משתי המפלגות. זה היה ביקור מדיני ראשון, ארוחת ערב רשמית במשכן עם השף חיים כהן, כולם רצו להשתתף באירוע, אבל אוחנה הזמין מספר קטן של חברי כנסת, ממש בחר אותם בפינצטה. כשהצוות שלו התקשר להזמין אותי, אמרתי להם, זה יום ראשון, הערב שלי עם אריאל. ישר עשיתי חישובים בראש, מי יקלח אותה, מי ישכיב אותה לישון, זה שבע בערב, שעה של ארוחת ערב וסיפור, לא מספיק מוקדם שאפשר לשלוח לחברים ולא מאוחר שאפשר להזמין בייביסיטר. אמרתי לצוות של אוחנה, לא אוכל להגיע. יום למחרת התקשר אליי יועץ יותר בכיר. אמר לי, מירב, חברי כנסת ממש רוצים לבוא לאירוע ואת מוותרת? אמרתי לו, אחלה, תזמין אותם, כי חברי כנסת גברים וצעירים לא מסוגלים להבין איך אני לא מוצאת סידור. והיועץ מתעקש, איך את מסרבת לאירוע כזה באולם שאגאל המדהים, זה גם אחלה בונדינג. אמרתי לו, אני רוצה להישאר עם הבת שלי, לבלות איתה את הערב. במוצ"ש התקשר אוחנה עצמו. אמר לי, מירב, ממש חשוב לי שתבואי, והאירוע נדחה לשמונה בערב. פה נשברתי, כי מעבר לקואליציה ולאופוזיציה, אמיר ואני חברים. אמרתי לו, אם כל כך חשוב לך, אעשה מאמץ. והבאתי מטפלת. למחרת פגשתי את היועץ של אוחנה. אמר לי, נו, נכון היה שווה? אמרתי לו, היה ממש נחמד, אבל אם אני רוצה להיות עם הבת שלי ביום ראשון בערב זו בקשה מוגזמת?".
וכשאי אפשר להגיד "לא", למשל בלילות פיליבסטר או באירועים שמחייבים משמעת סיעתית?
“יש לי פרטנר נהדר. אבא של אריאל הוא מתנה. הוא גמיש, וממש עוזר לי. אם יש לי למשל משלחת של הכנסת, אז הוא מחליף אותי ונותן גב וגיבוי. יש גם אירועים שאנחנו הולכים אליהם ביחד. ויש את הימים הנפרדים. אנחנו מאוד משתדלים להקפיד עליהם, כמו שאני מנהלת משק בית בנפרד וכלכלה בנפרד, כך יש לי את הימים שלי בנפרד עם אריאל, ועדיין כשיש אילוצים אני תמיד יכולה להרים טלפון ולהגיד לאופיר, אני חייבת לצאת לשלושה ימים לכנס באיחוד האירופי, והוא יעזור. וגם ההפך".
מי שעוד עוזר לבן ארי הוא בן הזוג הטרי יחסית. חצי שנה שהם מתחזקים זוגיות טובה, והכיוון, מחייכת בן ארי, חיובי. “הוא מקסים, יש חיבור טוב, גם עם אריאל וגם עם אופיר וצחי, הוא ממש נהיה חלק מהמשפחה. אני לא מסתירה אותו, אנחנו הולכים ביחד להצגות ולמסעדות, אבל אני גם לא מעלה תמונות ולא מהדהדת אותו בכל מקום, כי אלו החיים האישיים שלי".
את אחרת בזוגיות ממי שאת בכנסת?
“כן, לגמרי. בן הזוג שלי בעצמו אומר את זה כל הזמן. הוא טוען שיש הבדל תהומי בין האישה שהוא מכיר בבית לעומת החזות הרשמית שלי כחברת כנסת. מישהו פעם אמר לו, למה מירב כל הזמן צועקת, והוא אמר, היא בכלל לא צועקת, זה הקול שלה. לא פשוט להיות בן זוג של חברת כנסת. את תמיד לוקחת את כל האוויר בחדר, כמעט בכל אירוע ניגשים אליי ושואלים ומתעניינים. בכל קשר עם אדם חזק ודומיננטי כמוני, מאוד חשוב שבן הזוג יידע לתת קונטרה ולקחת לעצמו גם את המקום שלו".
וזה קורה?
“בטח. בערב יום הזיכרון הלכנו לאירוע 'שרים בכיכר' ושמרו לנו מקומות והתיישבנו. ואז הגיע מישהו ואמר לבן הזוג שלי, אני מכיר את מירב הרבה שנים, זכית. אז בן זוגי אמר לו בלי להתבלבל, ‘האמת? גם היא זכתה'".
