עוד ועוד מקרי התעללות בגני ילדים נחשפו לאחרונה בישראל. בין היתר, באחת מהחשיפות הקשות ביותר, התגלה "גן הזוועות" באילת. הגננת אילנה קובר הואשמה בהתעללות ואלימות קשה בפעוטות. אחת מהאמהות של הילדים בגן, סיפרה עם תחילת הפרשה: "היו ימים שהילד היה אומר לי 'אמא, אין אור' והייתה לו רגרסיה בדיבור. כעת, מתברר שהייתה מענישה אותו ומכניסה אותו כאקט של עונש לחדר חושך".
בשיחה עם "מעריב", דר' קרן מינץ-מלחי, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית, ושיתפה כיצד ניתן לסייע להתמודדות הילדים במקרים כה קשים, כמו גם להורים עצמם. "כדי לעזור לילד, ההורים צריכים להבין קודם כל מה קרה. כשאנחנו יודעים מה קרה, אנחנו יכולים לבצע את הפעולות הנכונות, אבל מצד שני זה עלול להביא לטראומזציה להורה", ציינה.
עוד הוסיפה: "ההורים שנחשפו למקרים הקשים צריכים שמישהו יכיל אותם, למשל, לא לכל אדם מתאים לראות סרטון של מה קרה לילד שלו. במקום לראות חומרים, אפשר לקרוא סיכום".
ילדים שמרגישים בטוחים נפרדים לרוב בצורה טובה אחרי תקופת הסתגלות. אם חלים שינויים זה צריך לעורר סימני שאלה. ככל שיש סימנים שהוויסות של הילד משתנה, זה סימן שהמערכת שלו לא שקטה. לדוגמא, תינוק בן שנה וחצי שכל פעם צעק לאבא שלו שצריך לעבוד, דבר שלא נשמע כמו משהו מהעולם של הילד ונראה חשוד יכול להעיד על סימן שמשהו לא תקין. צריך להקשיב לאינטואיציה שלנו. כשמשהו מרגיש לא נכון, לדבר על זה, לא לחשוש".
לסיום, אמרה: "מה שעוזר לבני אדם להחלים ממצבים של כאב, זה שיש להם תמיכה חברתית. לדבר על הדברים, לראות איך ההורים תומכים אחד בשני. לפנות זמן להיות ביחד כמשפחה, לעשות דברים שמחזקים אותנו. קורה לנו משהו רע, מה אני יכול לעשות אקטיבית, פעילויות כדי להרגיש טוב יותר. מה שיש לנו מול טראומה זה האנרגיה של החיים, ניצול חיובי של משאבים, אהבה, קשר, דברים שמכניסים בנו כוח לתקופות כאלה. לכל אדם יש את מה שמחזק אותו".
התרעות פיקוד העורף