הסתפקנו בכל דבר כי נהנינו מאהבה, חום ותחושת שייכות חזקה. הלכנו לישון עם דלתות הבית פתוחות, ישבנו ילדי השכונה ודיברנו עד חצות תחת אור הירח והכוכבים על הגגות ובחצרות, צוחקים ובטוחים. היום המצב שונה - כל יום מתרחש אירוע ירי, רצח או שריפה ואין מועמדים לדין. אין לנו ביטחון כפי שהיה בעבר.
כיום, אני רואה אלימות שהיא פועל יוצא של מדיניות ממשלתית, גזענית ומתוכננת נגדנו בכל נושא הקצאת התקציבים״, היא טוענת ומוסיפה: "אין תקציבים למילוי הפנאי, תעסוקה, אין הזדמנויות לפיתוח כלכלי - שלא לדבר על חוסר האכיפה והנשק הלא חוקי שזמין אפילו לילד בכיתה א׳״.
כל אחד יכול להיפגע ברחוב. אנחנו לא מרגישים בטוחים בשום מקום - בסופרמרקט, במסגד ואף בבית הפרטי. בכפר קרע לפני כמה ימים שייח׳ שהתפלל נרצח, שלשום בן אדם נהרג בשעה 6:00 בבוקר בדרך לעבודתו, אתמול נהרג צעיר בן 18 בחצר ביתו״.
לדבריה, יש משפחות שחושבות לעזוב את הכפרים בעקבות התופעה: ״אני שומעת כל הזמן מעמיתים שלי ברשות המקומית ובעירייה מחשבות על מעבר לערים מעורבות או אף על רילוקשיין לחו״ל. בסופו של דבר, הרוב נשארים בכפרים״.
למרות הפחד בכל רגע נתון בחיי התושבים הערביים, רבים לא אומרים נואש, ופוצחים בהפגנות וצעדות: ״אנחנו מנסים לקיים שביתות, להשמיע את קולנו, להפגין ולעשות את כל מה שאפשר - אך לא מרגישים בטוחים בכל זאת. כל הזמן אומרים שהכול מתחיל בחינוך - אך צריך גם לדאוג לאסוף את הנשק ממשפחות הפשע והכנופיות. אנחנו מרגישים שזה אפילו מתוכנן על ידי הממשלה הימנית - שנשקע ונתבוסס בדמינו. באופן מובהק נאמרו על ידי שרים בממשלה וחברי כנסת אין ספור אמירות גזעניות - שמובילות לשסע עמוק יותר בחברה הישראלית״, טוענת מנאל.
גם לטענת איסמהאן, לציבור הערבי אין יותר אמון או ציפייה שהמדינה תעזור למגר את הפשיעה: ״אין לתושבים שום אמון בממסד יותר. כאשר ממנים את איתמר בן גביר, אדם כה גזען כשר לביטחון פנים, טבעי שנרגיש חסרי ביטחון. כל זאת לצד ממשלה ימנית עם חברי/ות כנסת גזעניים שמעודדים שנאת בני אדם ורק שקועים באינטרסים שלהם״.
אני חלק מהקבוצה שיזמה את צעדת המתים בתל אביב וחיפה, ואני מעלה את המודעות לנושא בהפגנות השונות. מבחינתי המאבק הוא לא רק של החברה הערבית - אלא של כל החברה הישראלית. אמנם הנפגעים הם ערבים - אך זו סוגייה שאמורה להדאיג את כולנו וכולם צריכים להילחם בתופעה.
לאחרונה יזמנו בתנועת 'עומדים ביחד' ביקורי סולידריות אצל המשפחות של הנרצחים. אנחנו מארגנים הפגנות ביום הרצח או למחרת - יחד יהודים וערבים. אם הממשלה לא עושה משהו, חשוב שדווקא נעשה יותר. הממשלה והמשטרה לא עובדים מספיק. אני פונה אל רה״מ בנימין נתניהו - אם היית מספיק רוצה, היית מצליח להשתלט על התופעה״.
למרות נוכחות המשטרה שיש בכפרים - הוא חש שהמצב רק מחמיר: ״הרוצחים הם כמו רוחות רפאים. הם מגיעים לזירה, מבצעים את הרצח, נעלמים וחוזרים לחיי השגרה שלהם. הם מסתובבים בינינו בחופשיות. אלו אולי האנשים שאני אומר להם שלום בבוקר. הם עובדים איתנו ומסתובבים בינינו. זה האיום הנוראי בכל הסיפור בסופו של דבר, וזה זורע עוד יותר פחד בקרב התושבים.
לא משנה אם זה סיפור של חיסול חשבונות, רצח בשוגג או רצח על רקע סכסוכים משפחתיים - המשותף ביניהם הוא העובדה שהרוצחים לא מפחדים מהמשטרה, ועדיין לא נוצרה הרתעה. מתוך 170 מקרי רצח - ישנם בקושי 19 תיקים שסגורים במשטרה - מה שאומר שיש לפחות 150 רוצחים שמסתובבים חופשי בינינו״.
התרעות פיקוד העורף