בזמן שהאלימות בחברה הערבית רק מחריפה, ומקרי הרצח בה ממשיכים להתרחש אחד אחרי השני, יצאנו לבדוק במשאל רחוב מיוחד של "מעריב", מה חושבים תושבי הכפרים הערביים על הפשיעה המשתוללת ברחובות.
"אין לנו מה לעשות": במגזר הערבי חשים חסרי אונים למול גל האלימות
מי עושה מניפולציה במספרי הנרצחים בחברה הערבית? | דעה
חיסול כפול במטע זיתים באבו סנאן, החשד - נקמה על הטבח מהחודש שעבר
אסמהאן זבידאת, פעילה חברתית מסכנין, שיתפה בתחושותיה:
״אני חושבת שכל אדם בחברה הערבית מרגיש כרגע חוסר ביטחון או אי וודאות. כל יום אנחנו מתעוררים לסיפור רצח נוסף - אחד או שניים ביום בממוצע. אני מפחדת שננרמל את מה שקורה בחברה. אנו כערבים גדלנו בחברה אוהבת ותומכת עם תחושת סולידריות. חונכנו שעזרה, כבוד וסובלנות הם ערכים עליונים - כולנו למען אחד ואחד למען כולם.
הסתפקנו בכל דבר כי נהנינו מאהבה, חום ותחושת שייכות חזקה. הלכנו לישון עם דלתות הבית פתוחות, ישבנו ילדי השכונה ודיברנו עד חצות תחת אור הירח והכוכבים על הגגות ובחצרות, צוחקים ובטוחים. היום המצב שונה - כל יום מתרחש אירוע ירי, רצח או שריפה ואין מועמדים לדין. אין לנו ביטחון כפי שהיה בעבר.
כיום, אני רואה אלימות שהיא פועל יוצא של מדיניות ממשלתית, גזענית ומתוכננת נגדנו בכל נושא הקצאת התקציבים״, היא טוענת ומוסיפה: "אין תקציבים למילוי הפנאי, תעסוקה, אין הזדמנויות לפיתוח כלכלי - שלא לדבר על חוסר האכיפה והנשק הלא חוקי שזמין אפילו לילד בכיתה א׳״.
מנאל אבו ריא, יועצת לקידום מעמד האישה בעיריית סכנין, הוסיפה:
"לאחרונה אנחנו מתרכזים בלהשמיע את קולנו בענייני הפשיעה בחברה שלנו. 170 הרוגים זה מספר מזעזע. הבחור שנהרג בסכנין לפני שבוע הוא קרוב משפחה שלי,ואין לי איך לתאר את הכאב. באופן כללי, אנחנו מרגישים שאנחנו מופקרים. המשטרה יודעת מי הם האנשים האלימים והיכן המוקדים שלהם - אך הם לא פועלים בהתאם ויש בקושי אחוזי פענוח למקרי הרצח.
כל אחד יכול להיפגע ברחוב. אנחנו לא מרגישים בטוחים בשום מקום - בסופרמרקט, במסגד ואף בבית הפרטי. בכפר קרע לפני כמה ימים שייח׳ שהתפלל נרצח, שלשום בן אדם נהרג בשעה 6:00 בבוקר בדרך לעבודתו, אתמול נהרג צעיר בן 18 בחצר ביתו״.
לדבריה, יש משפחות שחושבות לעזוב את הכפרים בעקבות התופעה: ״אני שומעת כל הזמן מעמיתים שלי ברשות המקומית ובעירייה מחשבות על מעבר לערים מעורבות או אף על רילוקשיין לחו״ל. בסופו של דבר, הרוב נשארים בכפרים״.
למרות הפחד בכל רגע נתון בחיי התושבים הערביים, רבים לא אומרים נואש, ופוצחים בהפגנות וצעדות: ״אנחנו מנסים לקיים שביתות, להשמיע את קולנו, להפגין ולעשות את כל מה שאפשר - אך לא מרגישים בטוחים בכל זאת. כל הזמן אומרים שהכול מתחיל בחינוך - אך צריך גם לדאוג לאסוף את הנשק ממשפחות הפשע והכנופיות. אנחנו מרגישים שזה אפילו מתוכנן על ידי הממשלה הימנית - שנשקע ונתבוסס בדמינו. באופן מובהק נאמרו על ידי שרים בממשלה וחברי כנסת אין ספור אמירות גזעניות - שמובילות לשסע עמוק יותר בחברה הישראלית״, טוענת מנאל.
גם לטענת איסמהאן, לציבור הערבי אין יותר אמון או ציפייה שהמדינה תעזור למגר את הפשיעה: ״אין לתושבים שום אמון בממסד יותר. כאשר ממנים את איתמר בן גביר, אדם כה גזען כשר לביטחון פנים, טבעי שנרגיש חסרי ביטחון. כל זאת לצד ממשלה ימנית עם חברי/ות כנסת גזעניים שמעודדים שנאת בני אדם ורק שקועים באינטרסים שלהם״.
כפאיה מסארוה, תושבת עכו ומנהלת המרכז לצדק חברתי בעיר
״כל רצח נהיה כפול, אי אפשר לסבול את זה, עד מתי? אנחנו מפגינים ומוחים יום יום ושום דבר לא עוזר. אנחנו אבודים. אני קמה בבוקר והדבר הראשון שאני בודקת זה אם יש נרצח או לא. הממשלה איבדה שליטה, ואם היה אכפת להם הם היו בונים תוכניות ולוקחים את הנשק ממשפחות הפשע. צריך לעבוד בכל הכוח. העניין של הפשיעה בחברה הערבית יכולה לפגוע בהמשך גם ביהודים. צריך שבכל מועצה, עירייה או רשות תהיה תוכנית ללחימה נגד האלימות והפשע״.
גדיר האני, תושבת עכו, פעילה חברתית
לטענת גדיר האני, פעילה חברתית וותיקה בתנועות חברתיות רבות, בין היתר של שותפות ערבית-יהודית - הפתרון יגיע דרך ערבות הדדית ומאבק משותף של ערבים ויהודים כאחד נגד הממשלה: ״בתקופה האחרונה אני פועלת המון נגד האלימות. לצערי אין לנו את הפריבילגיה להגיד שאנחנו לא ממשיכים וממשיכות במאבק נגד האלימות.
אני חלק מהקבוצה שיזמה את צעדת המתים בתל אביב וחיפה, ואני מעלה את המודעות לנושא בהפגנות השונות. מבחינתי המאבק הוא לא רק של החברה הערבית - אלא של כל החברה הישראלית. אמנם הנפגעים הם ערבים - אך זו סוגייה שאמורה להדאיג את כולנו וכולם צריכים להילחם בתופעה.
לאחרונה יזמנו בתנועת 'עומדים ביחד' ביקורי סולידריות אצל המשפחות של הנרצחים. אנחנו מארגנים הפגנות ביום הרצח או למחרת - יחד יהודים וערבים. אם הממשלה לא עושה משהו, חשוב שדווקא נעשה יותר. הממשלה והמשטרה לא עובדים מספיק. אני פונה אל רה״מ בנימין נתניהו - אם היית מספיק רוצה, היית מצליח להשתלט על התופעה״.
עליא מהמועצה המקומית בסמת-טבעון
״אני מפחדת על הצעירים בכפר. אף אחד לא צריך למות, בייחוד לא בגיל כל כך צעיר. התחושה שלנו היא שהאדם הערבי לא מעניין את הממשלה. אנחנו מפגינים ומפגינים - אך זה לא עוזר מול הנשק. עכשיו בישרו לי שיש נרצח נוסף בפוריידיס - אני לא יכולה לעמוד על הרגליים, כבר קשה לי לשאת את העול הזה״.
איהאב ג׳בארין, פעיל חברתי מהמועצה המקומית פוריידיס
איהאב ג׳אברין, פעיל חברתי מהמועצה המקומית פוריידיס, שבה נרצח צעיר אמש - תוהה האם המשטרה עושה עבודה נכונה: ״הדבר המפחיד ביותר הוא שמקרי הרצח קורים גם בנוכחות ותגבור כוחות המשטרה בכפרים. צריך לשאול כאן את השאלות הנכונות - במה מועילים המעצרים שמבצעת המשטרה? האם זו רק עבודת יח״צ או עבודת עומק? מסתבר, שנכון לעכשיו זו רק עבודת יח״צ. אם יש מעצרים - אמורה להיות הרתעה ואם יש הרתעה, אמורה להיות ירידה באחוזי הפשיעה״.
למרות נוכחות המשטרה שיש בכפרים - הוא חש שהמצב רק מחמיר: ״הרוצחים הם כמו רוחות רפאים. הם מגיעים לזירה, מבצעים את הרצח, נעלמים וחוזרים לחיי השגרה שלהם. הם מסתובבים בינינו בחופשיות. אלו אולי האנשים שאני אומר להם שלום בבוקר. הם עובדים איתנו ומסתובבים בינינו. זה האיום הנוראי בכל הסיפור בסופו של דבר, וזה זורע עוד יותר פחד בקרב התושבים.
לא משנה אם זה סיפור של חיסול חשבונות, רצח בשוגג או רצח על רקע סכסוכים משפחתיים - המשותף ביניהם הוא העובדה שהרוצחים לא מפחדים מהמשטרה, ועדיין לא נוצרה הרתעה. מתוך 170 מקרי רצח - ישנם בקושי 19 תיקים שסגורים במשטרה - מה שאומר שיש לפחות 150 רוצחים שמסתובבים חופשי בינינו״.
התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת : [email protected]