אביו אבי סיפר בדמעות כי "אור היה הבן הקטן במשפחה. אמו נפטרה כשהוא היה בן שנה וארבעה חודשים. חינכתי אותו לבד, דאגתי לו, עשיתי כל מה שאבא יכול לעשות. עשיתי הכל למענו. ילד שלא ידע מה זה אמא. הוא התעקש להתגייס לקרבי, אמרתי לו 'אני לא אמנע ממך'. הייתה לו אפשרות לא להתגייס אבל הוא רצה להתגייס, להיות פייטר. הוא היה חייל מובחר, אהבו אותו".
"הוא היה ילד אהוב, העניק לי אהבה, עזר לי ועזרתי לו. היינו חברים טובים. היו לו תוכניות לעתיד. הוא עזר לכל אחד, ילד של נתינה. הוא היה אמור להשתחרר בעוד חודש", אמר בקול חנוק.
סתיו, אחותו בת ה-28 של אור, סיפרה כי אחיה כל הזמן דאג לאביה ולה. "הוא תמיד דאג שאהיה שמחה. רצה שניקח קורס באנגלית ביחד. הוא היה הלב של הבית, החבר הכי טוב שלי. היינו חולקים סודות, הוא היה מספר לי הכל".
"סיפרו לנו ש-400 מחבלים הסתערו עליהם, ושאור נפל ראשון. אחריו נפל המפקד שלו", הוסיפה.
יהודית, סבתו של אור, סיפרה שהוא היה "נכד מקסים שהתגעגע לאוכל של סבתא. המילים האחרונות שלו אליי היו שהכל יהיה בסדר ושהוא אוהב אותי מאוד. הוא ממש נפרד מאיתנו בעצם".
אוסי חזם בת ה–20 היא חברתו של אור מזרחי מזה כשלוש שנים. "הכרנו דרך חברים ובעיקר בתקופה שאחיו שחר נהרג בתאונת אופנוע מצערת. מאז היינו צמוד יחד. אהבת החיים שלי ואני שלו. הוא דאג להגיד לי כל יום שאני האחת שלו. הוא אהב והעריץ את אבא שלו ואחותו סתיו. כל ערב דאג לברך את אביו ב'לילה טוב אוהב אותך'. הוא הבן אדם הכי טוב והכי מבין שהכרתי. אמר לי שאני אהיה אמא של הילדים שלו ואפילו תכנן שנטוס לחו"ל לטיול אחרי הצבא כדי להציע לי נישואין".
התרעות פיקוד העורף