אחרי שחשפנו אתמול את הסיפור המטורף על ליאל לוי שהשאירה את רכבה מונע בשטח המסיבה והצליחה להימלט אחרי שנסה על נפשה רגלית, ואותו רכב היווה גלגל ההצלה למבלים אחרים במסיבה שאחד מהם לוטן בן פורת, מפעיל דוכני המזון במסבת הטבע, שנטל את הרכב המונע מבלי שידע למי הוא שלח ונמלט איתו כמי שחושב איך להציל את חייו מהתופת והזוועה, היום אנחנו מביאים גם את הסיפור של בן פורת, שורד אמיתי.
"לי היה פוד טראק שם, בשעה 06:30 התחילו הפיצוצים והבלאגן אבל לא הפנמנו לפחות אני והשותף שלי שזה הולך להסלים. חשבנו כמה טילים ויעבור. האמת היא שהבלאגן לא התחיל בשטח של המסיבה ולכן התחלנו באיסוף הציוד לא הבנו שמדובר בחוליות של מחבלים. סמוך לשעה 08:00 בבקר לערך, לאחר שהתחלנו לשמוע יריות הבנו שאנחנו חייבים לעזוב הכל ולהיעלם מהמקום".
"צריך להבין שהפער הזה בזמנים נובע מכך שהחברה הצעירים שבאו לבלות במסיבה הלכו בשאנטי שלהם לרכבים, הם לא התפנו בריצה, כי לא ידעו מה הולך להיות. חלקם תפסו תנומה ברכב שלהם והיה צריך להעיר אותם כשהתחיל הטירוף. בשעה 08.00 בבקר אתה שומע יריות מכיוונים שונים , לציוד אין ערך בכלל בעיננו ואני והשותף עלינו על הרכב והתחלנו לנסוע עד שנתקענו בפקק גדול אז השארנו את הרכב והמשכנו רגלית".
את הרכב שלך השארת במקום?
"אכן כן . באיזה שהוא שלב התחילה מנוסה גדולה וכולם רצים. כל אחד חושב על להציל את נפשו ואני רצתי לכיוון ההפוך מכולם ונותרתי בודד במערכה. שם היו הרבה רכבים שנטשו אותם התכופפתי בין הרכבים והתחלתי לחפש מכשיר חד. אני לא חמוש אבל בכל זאת אני טבח שיודע להשתמש עם סכינים והרצון העז שלי הוא לשרוד. בשלב מסוים הבנתי שהיריות נחלשות אבל מאידך גל חדש מגיע ממולי הבנתי שחולית מחבלים נוספת מגיעה לאזור , קלטתי שאני לא יכול לעשות כלום אני אחרי שלושה ימים ללא שינה, מפורק, כולי אבק, עליתי על אחד הרכבים שהיה ממונע והתחלתי לנסוע כשבדרך אני אוסף איתי עוד לא מעט צעירים שהיו במסיבה".
איך אתה מצליח להימלט מהאש?
"לא היה קל לנווט אתה נוסע בלי לדעת לאן ותוך כדי אני מבקש מאחד הצעירים שייכנס לגוגל מאפ כי היתה בעיית קליטה אין לי מושג איפה אני בכלל . לא ידעתי אם אני נוסע לכיוון הגבול או לכיוון הנכון. אמרתי לכל אחד שהעלתי שהיו בפאניקה להירגע. כשהגעתי לכביש של עוטף עזה כביש 232, במרחק של 700 מטרים, אני מזהה שמג'יפ מרחוק פורקים עלינו נשקים".
"לקח לי נסיעה של כמה מאות מטרים עד שזיהיתי שזו ניידת משטרה ולכן פרקתי מהרכב והרמתי ידיים כדי שלא נחטוף כדורים חלילה. השוטרים הכווינו אותי לשטח בטוח יותר . הגעתי לכיוון ובדיוק כשיצאנו מהרכב אחרי 10 שניות היתה נפילה במקום אז נאלצנו לעזוב וזה היה המזל שלנו. הגעתי עם כולם אליי הביתה לחולון. הם התארגנו, שתו ואכלו ולמזלי כולם מתגוררים באזור חיפה כך שזה היה במסלול החזרה שלהם".
איך הצלחת לאתר את בעלת הרכב?
"ירדתי מהבית אל הרכב והפכתי אותו ממש כדי לחפש פרטים על המלאך שהשאיר לי את הרכב כדי להציל את החיים שלי. זה היה רכב שרשום על אלבר וגם הביטוח היה על שם אלבר. הפכתי כל נקודה ברכב עד שמצאתי דו"ח והיה רשום עליו מספר טלפון אז התקשרתי ושאלתי אם הם היו במסיבה והאדם שענה השיב לי שבתו היתה במסיבה ושהיא ניצלה. זה שחרר אצלי אוויר ולחץ כי לא הייתי אומר לכלום אם לא הייתי בטוח שהילדה חזרה בשלום ושרדה לא הייתי אומר לו שלקחתי את הרכב לא הייתי יכול לשאת על עצמי מצב שגנבתי את הרכב והבת חס וחלילה לא היתה שורדת זו הרגשה לא נעימה בלשון המעטה".
איך חשבת לקחת רכב שהוא לא שלך ואולי יכולת לגרום לאחרים לא לשרוד?
"היום אני יכול להגיד את זה כן לציטוט. כמה שנים שאני לא מספר את הסיפור האישי שלי. חייתי בתאילנד ארבע חמש שנים היו לי שם עסקים ומישהו שקינא בי התגלגל סיפור בבית המשפט ונשפטתי לעונש של שבע שנים בטענה של ניסיון לרצח. ברחתי מהכלא התאילנדי אחרי יום. נאלצתי להשקיע שני מיליון ₪ כדי לשרוד ולהימלט מתאילנד אחרי שהייתי במשך שנים בכפרים שם . נאלצתי להתמודד עם הרבה מאד דברים וגם במהלך הבריחה עברתי הרבה מדינות כדי להגיע חזרה לארץ. אני בעל ניסיון לא של לוחם ולא של איש קומנדו אבל החלט של שורד. עברתי בחיים מספיק כדי לחשוב מהראש הייתי פיקח וחד מחשבה להינצל . תבין אני בן 38 ובאתי למכור אוכל לא כמו מרבית החוגגים שבאו לצרוך אלכוהול ולעשות סמים. לכן הייתי יותר קר במחשבה שלי. ראיתי את החיים שלי מול העיניים".