"לי היה פוד טראק שם, בשעה 06:30 התחילו הפיצוצים והבלאגן אבל לא הפנמנו לפחות אני והשותף שלי שזה הולך להסלים. חשבנו כמה טילים ויעבור. האמת היא שהבלאגן לא התחיל בשטח של המסיבה ולכן התחלנו באיסוף הציוד לא הבנו שמדובר בחוליות של מחבלים. סמוך לשעה 08:00 בבקר לערך, לאחר שהתחלנו לשמוע יריות הבנו שאנחנו חייבים לעזוב הכל ולהיעלם מהמקום".
"צריך להבין שהפער הזה בזמנים נובע מכך שהחברה הצעירים שבאו לבלות במסיבה הלכו בשאנטי שלהם לרכבים, הם לא התפנו בריצה, כי לא ידעו מה הולך להיות. חלקם תפסו תנומה ברכב שלהם והיה צריך להעיר אותם כשהתחיל הטירוף. בשעה 08.00 בבקר אתה שומע יריות מכיוונים שונים , לציוד אין ערך בכלל בעיננו ואני והשותף עלינו על הרכב והתחלנו לנסוע עד שנתקענו בפקק גדול אז השארנו את הרכב והמשכנו רגלית".
"לקח לי נסיעה של כמה מאות מטרים עד שזיהיתי שזו ניידת משטרה ולכן פרקתי מהרכב והרמתי ידיים כדי שלא נחטוף כדורים חלילה. השוטרים הכווינו אותי לשטח בטוח יותר . הגעתי לכיוון ובדיוק כשיצאנו מהרכב אחרי 10 שניות היתה נפילה במקום אז נאלצנו לעזוב וזה היה המזל שלנו. הגעתי עם כולם אליי הביתה לחולון. הם התארגנו, שתו ואכלו ולמזלי כולם מתגוררים באזור חיפה כך שזה היה במסלול החזרה שלהם".
"היום אני יכול להגיד את זה כן לציטוט. כמה שנים שאני לא מספר את הסיפור האישי שלי. חייתי בתאילנד ארבע חמש שנים היו לי שם עסקים ומישהו שקינא בי התגלגל סיפור בבית המשפט ונשפטתי לעונש של שבע שנים בטענה של ניסיון לרצח. ברחתי מהכלא התאילנדי אחרי יום. נאלצתי להשקיע שני מיליון ₪ כדי לשרוד ולהימלט מתאילנד אחרי שהייתי במשך שנים בכפרים שם . נאלצתי להתמודד עם הרבה מאד דברים וגם במהלך הבריחה עברתי הרבה מדינות כדי להגיע חזרה לארץ. אני בעל ניסיון לא של לוחם ולא של איש קומנדו אבל החלט של שורד. עברתי בחיים מספיק כדי לחשוב מהראש הייתי פיקח וחד מחשבה להינצל . תבין אני בן 38 ובאתי למכור אוכל לא כמו מרבית החוגגים שבאו לצרוך אלכוהול ולעשות סמים. לכן הייתי יותר קר במחשבה שלי. ראיתי את החיים שלי מול העיניים".
התרעות פיקוד העורף