מבצע חרבות ברזל: מאז פרוץ הלחימה בדרום, פועלים כ-600 מתנדבים של ארגון זק"א לאסוף את גופות הנרצחים בשלל זירות בעוטף עזה, ונחשפים למראות האיומים שהותירו אחריהם מבצעי הטבח. דובר הארגון, מוטי בוקצין, סיפר בשיחה עם "מעריב" על ההתמודדות.

היום העשירי ללחימה: אזעקות ברחבי גוש דן ובירושלים; ירי לעבר כוח צה"ל בצפון
ההורים נורו למוות, הילדים הסתתרו בארון: סיפור הגבורה מבוקר הטבח

"הראש והלב לא מסוגלים לקלוט את הזוועה, את האכזריות שראינו בשטח. אני מתנדב בזק"א כבר למעלה מ-25 שנים ושום דבר לא הכין אותי לכמות האדירה של הנרצחים, לאכזריות הקשה ולעבודה תחת ירי", סיפר.

הוא שיחזר רגע מתוח במיוחד שבו נאלצו המתנדבים להסתתר מחוליית מחבלים: "ביום ראשון כשעשיתי פעילות בשטח ולידנו ממש התנהל קרב ירי בכניסה לקיבוץ מפלסים. היה פחד אימים והתחבאנו בתוך התעלה בצידי הכביש ורק אחרי שהצליחו להשתלט על המחבלים המשכנו בעבודת הקודש שאנחנו עושים".

ההרס בקיבוץ בארי לאחר הטבח (צילום: ארנולד נטייב)
ההרס בקיבוץ בארי לאחר הטבח (צילום: ארנולד נטייב)

הוא הוסיף: "המשימה על הכתפיים שלנו גורמת לנו להבין את גודל האחריות לדאוג לקבר ישראל, לנרצחים ולחללים לטובת המשפחות והחברים".

על המראות המזעזעים אליהם נחשפו סיפר: "כשהגענו לשטח נחשפנו תחילה למראות שכבר הכרנו בעבר מפיגועי ירי וממקרי רצח, אבל ככל שנכנסנו לבארי, לכפר עזה ולכל הקיבוצים לאורך העוטף המראות שם פשוט לא ניתנות לעכל אותן. 

"לראות איך התעללו בילדים קטנים, איך שרפו אותם בעודם בחיים, דברים שהנפש לא יכולה להכיל. מפלצות זו מילה עדינה. בן אנוש לא יכול לעשות דבר כזה", הוא הוסיף: "אותם בני עוולה היו בכל פינה עם אמצעי לחימה ומטענים ובאו להרוג כמה שיותר בלי הבחנה בין קשישים לצעירים. פשוט רצו לראות דם יהודי נשפך ולצערי הם גם השיגו את המטרה שלהם".

על ההתמודדות עם המראות הקשים, אמר: "יש קבוצות של פסיכולוגים שאמורים להעניק למתנדבים טיפול אבל אין לנו את הזמן הזה וגם לא את הפריבילגיה. המשימה שלנו היא להביא את כל גופות הנרצחים עד האחרון שבהם, שיהיה למשפחות את מנוחת הנפש והמקום לבכות בו ולהתפלל בו. אחר כך נתפנה לדאוג לעצמינו".