תמר האמינה ביצירת עתיד משותף. היא לא אהבה לשמוע "אין מה לעשות!" היא כל הזמן חזרה על זה, אם משהו מפריע לך אל תחכה למדינה או למועצה כי "תמיד יש מה לעשות". תמר רצתה לראות תושבים מעורבים, היא האמינה שכל אחד ואחת הם מומחים בתחומם ושאנחנו יכולים לפתור את הבעיות שמטרידות אותנו. אם רק הייתה רואה את כל היוזמות המדהימות שעוטפות את הארץ, איך אזרחים פתחו חמ"לים של תרומות וציוד למען הדרום והחיילים, אנשים שמארחים בבתים שלהם מפונים, מבשלים עבורם, מלווים פצועים ומחזקים את החיילים. מגשימים את החזון שלה.