"החלום שלי הוא להיכנס לבית, לחבק את הקירות ולנשק את הרצפה", מספרת אתי ביטון משדרות, שביחד עם משפחתה שוהה בשבועות האחרונים במלון כפר המכביה ברמת גן. חודש חלף מאז השבת השחורה. כ-200 אלף תושבים מהדרום ומהצפון פנו מבתיהם ועדיין אינם יודעים מתי ישובו.
״אנחנו לא יכולים לתת להם לנצח, זה הבית שלנו״ | שיחה כואבת עם חיים ילין
המשפחות הכואבות במסר תקיף לרה"מ: "הפסקת אש - רק בתנאי החזרת כל החטופים והנעדרים"
"הלכנו בעבר לנופשים בבתי מלון ולא חשבתי שיהיה לי סיוט כזה. שדרות עיירה קטנה וכולם מכירים את כולם", היא מסבירה. "התנאים כאן מאוד טובים, דואגים לנו לכל דבר ועוטפים אותנו באהבה, אבל אין כמו הבית. נשמח מאוד לחזור כמה שיותר מהר, אבל כשיהיה ביטחון מלא".
ביטון, מנהלת סניף של בנק הפועלים בשדרות, ממשיכה לעבוד בבנק, בסניף לא מרוחק של הבנק בגבעתיים. "אנחנו שומרים על קשר עם לקוחות הבנק ומנסים לשמור כאן על שגרה".
רן מאשקלון, שהגיע למלון כפר המכביה ביחד עם אשתו וארבעת ילדיהם, מספר על הניסיון לייצר שגרת חיים ברמת גן. "אנחנו מקבלים סיוע ודואגים לנו. בכל יום יש פעילויות גם לילדים, שכוללות מערכי שיעורים, אבל הילדים כבר מתגעגעים ורוצים לחזור לחברים ולעיר", הוא אומר. "הילד הגדול שלנו, בן 17, החליט לחזור לאשקלון, כי הוא התגעגע לעיר ולחברים. הוא מתגורר אצל הסבא והסבתא, שיש להם ממ"ד".
אשתו, עלית, מורה בבית ספר תיכון מספרת: "התחושה קשה, אנחנו בחרדות ועם המון סימני שאלה העל העתיד, אנחנו מתגעגעים מאוד ובאופן אישי אני מתגעגעת גם לתלמידים. השבוע מתחילים בשיעורים בזום לתלמידים בתיכון ואעביר אותם מכאן".
שמעון ועדי מאשקלון מספרים עוד: "אנחנו מרגישים שנטשו אותנו. הפיצוי הכספי שניתן מעט מידי, קנינו כאן הרבה דברים, כי השהות שלנו ממושכת. זה לא נופש לכמה ימים".
שמעון, עובד בסניף של שופרסל בקרית גת, שובץ בינתיים לעבודה בסניף של הרשת ברמת גן. "הסניף קרוב לכאן וזה מקל עליי", הוא מסביר.
אשתו, שהוצאה לחל"ת ממקום עבודתה, מספרת: "דואגים לנו כאן ותודה רבה לכולם שמגיעים כדי לתמוך ולסייע, אבל גם יש דאגה לקראת העתיד. אני רוצה לחזור הביתה, אבל כשיהיה ביטחון לילדים".
בין אלו שפגשנו במלון כפר המכביה, היה דוד רביבו, הנהג של השר לשעבר עמיר פרץ, המכהן כיום כיו"ר התעשייה האווירית. "עמיר ואני נשארנו בשדרות. בכל בוקר אנחנו יוצאים לתעשייה האווירית. עמיר מגיע בכל יום למשפחות שכולות שהוא מכיר ומנחם אותן.
"הוא מסייע בכל דבר שניתן ויוזם פעולות התנדבותיות", הוא מספר ומעריך שבשדרות נשארו להתגורר כ-6,000 מתושבי העיר. "לא כולם רצו להתפנות", הוא מסביר. תושב נוסף משדרות הוסיף: "כולם רוצים לחזור הביתה, אבל לחזור רק כשיובטח ביטחון מלא וחמאס כבר לא יהיה בעזה".
בלובי ובמדשאה של מלון כפר המכביה שררה אווירה קהילתית, כאשר תושבים מפונים מהדרום ישבו והתעדכנו אודות ההתפתחויות. "יש כאן אווירה פסטוראלית, אבל הלב בבית בדרום. אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן נהיה כאן. נחזור רק אחרי שינקו את חמאס מעזה ויהיה לנו ביטחון".
אור, מפונה ממושב נתיב העשרה, סיפרה עוד: "היינו 12 שעות בממ"ד כאשר פרצה המלחמה, התחושה היא של הפקרה. אני לא מתכוונת לחזור לשם עד שלא יוכח לי שיש ביטחון מלא".
גם יוסף ועינב נאמני משדרות, ששוהים עם חמשת ילדיהם במלון כפר המכביה, אומרים שישובו לאחר שיובטח הביטחון. "אני גבאי בבית כנסת ובשבת השחורה שמענו בבוקר 'צבע אדום', אחרי שהייתה הפוגה, חשבתי שזה עוד ירי, אני לא פותח טלפון סלולארי או טלוויזיה בשבת ויצאתי לבית הכנסת.
"לא ידעתי שמחבלים כבר מסתובבים בעיר. שכנים צעקו לי מהמרפסת - 'תחזור מהר הביתה, יש מחבלים'. מיהרתי לשוב הביתה ואיך שנכנסתי שמענו קרב יריות עם מחבלים, במרחק של כמה עשרות מטרים מהבית", הוא מספר. "עד ליום שלמחרת לא יצאנו מהממ"ד".
נאמני, מורה בבית ספר יסודי, החל ללמד את תלמידיו בזום. אשתו, מנהלת מרפאה בשירותי בריאות כללית, מספרת שבשל המלחמה, השירותים המנהליים במרפאה הפסיקו לפעול. "אני כאן בינתיים ונחזור, כשיהיה ביטחון. כולם מתגעגעים", היא מספרת.
רון, עובד בסניף בנק הפועלים באשקלון, שובץ בינתיים לעבודה בסניף של הבנק ברמת גן. "בבנק דאגו לנו ואני ממשיך לעבוד, אבל חסרה השגרה של הבית והעיר", הוא ממחיש את התחושות של רבים מהמפונים, 30 ימים לאחר פרוץ המלחמה. "אף אחד לא יודע מתי נחזור, אנחנו מנסים לשמור על שגרת חיים, אבל הלב בדרום", מסבירה משפחה משדרות.