"הלכנו בעבר לנופשים בבתי מלון ולא חשבתי שיהיה לי סיוט כזה. שדרות עיירה קטנה וכולם מכירים את כולם", היא מסבירה. "התנאים כאן מאוד טובים, דואגים לנו לכל דבר ועוטפים אותנו באהבה, אבל אין כמו הבית. נשמח מאוד לחזור כמה שיותר מהר, אבל כשיהיה ביטחון מלא".
ביטון, מנהלת סניף של בנק הפועלים בשדרות, ממשיכה לעבוד בבנק, בסניף לא מרוחק של הבנק בגבעתיים. "אנחנו שומרים על קשר עם לקוחות הבנק ומנסים לשמור כאן על שגרה".
שמעון, עובד בסניף של שופרסל בקרית גת, שובץ בינתיים לעבודה בסניף של הרשת ברמת גן. "הסניף קרוב לכאן וזה מקל עליי", הוא מסביר.
אשתו, שהוצאה לחל"ת ממקום עבודתה, מספרת: "דואגים לנו כאן ותודה רבה לכולם שמגיעים כדי לתמוך ולסייע, אבל גם יש דאגה לקראת העתיד. אני רוצה לחזור הביתה, אבל כשיהיה ביטחון לילדים".
"הוא מסייע בכל דבר שניתן ויוזם פעולות התנדבותיות", הוא מספר ומעריך שבשדרות נשארו להתגורר כ-6,000 מתושבי העיר. "לא כולם רצו להתפנות", הוא מסביר. תושב נוסף משדרות הוסיף: "כולם רוצים לחזור הביתה, אבל לחזור רק כשיובטח ביטחון מלא וחמאס כבר לא יהיה בעזה".
בלובי ובמדשאה של מלון כפר המכביה שררה אווירה קהילתית, כאשר תושבים מפונים מהדרום ישבו והתעדכנו אודות ההתפתחויות. "יש כאן אווירה פסטוראלית, אבל הלב בבית בדרום. אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן נהיה כאן. נחזור רק אחרי שינקו את חמאס מעזה ויהיה לנו ביטחון".
"לא ידעתי שמחבלים כבר מסתובבים בעיר. שכנים צעקו לי מהמרפסת - 'תחזור מהר הביתה, יש מחבלים'. מיהרתי לשוב הביתה ואיך שנכנסתי שמענו קרב יריות עם מחבלים, במרחק של כמה עשרות מטרים מהבית", הוא מספר. "עד ליום שלמחרת לא יצאנו מהממ"ד".
נאמני, מורה בבית ספר יסודי, החל ללמד את תלמידיו בזום. אשתו, מנהלת מרפאה בשירותי בריאות כללית, מספרת שבשל המלחמה, השירותים המנהליים במרפאה הפסיקו לפעול. "אני כאן בינתיים ונחזור, כשיהיה ביטחון. כולם מתגעגעים", היא מספרת.
התרעות פיקוד העורף