היום מלאו שלושים לשבת השחורה של שמחת תורה, היום הארור שבו נרצחו רבים כל כך מאזרחי המדינה ואחרים נחטפו לחור השחור של רצועת עזה בידי פראי אדם אכולי שנאה.
"האויב הכי גדול של ישראל": אליהו יוסיאן הרצה בפני חיילים וספג תגובות קשות
לוין תכנן להצהיר: "אמשיך ברפורמה" - והתקפל; מסתמן: זה יהיה נשיא העליון
הקריאות הן ליום אבל לאומי שיוקדש לזכרם של ההרוגים ולקריאה להחזרת החטופים, אבל בעצם יום השלושים מציין לא פחות מכך שלושים יום למותה של מדינת ישראל, זו שהלכה לעולמה באותה שבת ארורה.
כי מאז אותו היום בשמחת תורה פועלות במרחב שסביבנו שתי ישויות: האחת, מערכת הביטחון לזרועותיה שהתנערה מהכישלון הנורא, הבלתי נתפס, של כלל מרכיביה, או כפי שתיאר אחד מניצולי נתיב העשרה: "כל מי שהיה אמור להגיע, לא הגיע", ופועלת ללא לאות להשגת הכרעה צבאית מול ארגוני הטרור מדרום ומצפון ולהדיפת שלל האיומים הקרובים והרחוקים שמולם ניצבת ישראל. השנייה היא החברה האזרחית הישראלית. מדובר בהמון רב של אנשים ונשים לצד ארגונים וותיקים וחדשים שעושים, בהתנדבות, כל אשר לאל ידם כדי לסייע למי שחרב עליהם עולמם באותה השבת ולמי שניצבים אל מול שוקת שבורה בכל הקשור להבטחת ביטחונם האישי, קיומם ורווחתם.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ובתווך, בין שתי הקצוות הללו, במקום שבוא הייתה אמורה להיות המדינה כמסגרת מוסדית מארגנת קיים וואקום, ריק מוחלט בכל תחומי החיים. בחינוך, ברווחה, בחקלאות, במסחר ובתעשייה, בהכל כולל הכל. הריק הזה ניצב מול המשפחות שיקיריהן נחטפו, מול מי שפונו על פי החלטה, מי שהתפנו ללא החלטה, מול מי שמטה לחמם נגדע באבחה חדה או שהפך לטפטוף שאט אט יסתיים ומול כל מי שחש בליבו ובגרונו את מועקת האין מדינה.
מדינת ישראל מתה באותה השבת בשני מובנים: במובן הבסיסי ביותר הלכה לעולמה ההצדקה הראשונית לעצם הקמתה המגולמת באותן שלוש מילים "לעולם לא עוד" שאיבדו באחת את תוקפן. במובן האחר היא נפחה ונופחת בכל יום את נשמתה בחוסר היכולת לתת מענה מוסדי/מרכזי לצרכים הבסיסיים ביותר של תושביה.
האולפנים מלאים מומחים שעוסקים רבות בסוגיות היום שאחרי, מלהגים על האחריות שישנה או שאינה ומציעים פתרונות לגבי רצועת עזה ביום שאחרי. המרחיקים ראות גם דנים בלבנון שאחרי. כל זאת, בעת שהיום שאחרי צריך להיות מכוון אלינו פנימה. אל ההקמה מחדש של מדינת ישראל 2.0.
אינני יודע מתי זה יקרה ומה הדמות שתלבש מדינת ישראל החדשה. אני כן יודע שהדבר העיקרי שלאורו היא צריכה לקום מאפרה הוא הדאגה לאזרח, לכל אזרח. החל מהדור הצעיר ומהחייל המשוחרר, עבור לאדם העובד, לחקלאי המעניק למדינה את הביטחון התזונתי וכלה בקשיש שחייב להיות מסוגל להעביר את שנותיו בכבוד. הדברים הללו אמורים להיות נכונים לכל מדינה הראויה לשמה, לא כל שכן למדינה השולחת מעת לעת את מיטב בניה לשדות הקרב. שאם לא כן, תם הטקס.