על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, מאז פרוץ הלחימה הגיעו לארץ 78 תושבים חוזרים. אצל חלקם, המלחמה הייתה הסיבה העיקרית שבגללה החליטו לעזוב במהרה את החיים הקודמים והנוחים, ובלי יותר מדי תכנונים לעלות על מטוס ולחזור ארצה. טייבר, 36, הוא אחד מהם. "אני חושב שההחלטה הזו לחזור הייתה מלווה גם ברגשות ואמוציות של אותו רגע, וגם מתוך רצון להיות ליד הקרובים, המשפחה, ההורים, אח, סבתא, דודים, בני דודים", הוא אומר.
טייבר גר חמש שנים בניו יורק, שם עסק בניהול פרויקטים של בנייה; ושלוש שנים נוספות היה בפלורידה וניהל מתחמי Airbnb למטרות נופש. בעת הראיון הוא בדיוק עסק בהתנדבות בקטיף אבוקדו בקיבוץ בארי. "למרות שהייתי קרבי, מילואים אני כבר לא עושה. אני כבר זקן (צוחק), אז באתי לסייע בקטיף", הוא אומר.
"הטיימינג הנכון"
בינתיים מוסקונה מתגורר אצל אמו בתל אביב ומסתגל למציאות החדשה. "את האזעקות אני זוכר עוד ממלחמת המפרץ", הוא אומר. "זה לא נעים, לא כיף, אבל אני מכיר את זה. בימים אלה אני עדיין מחכה שיאשרו לי את הסטטוס של תושב חוזר, כדי שאוכל לקבל את הזכויות המגיעות לי. אני מקווה שבעת הזו יקלו את הבירוקרטיה לאנשים כמוני שהחליטו לחזור לחיות בארץ דווקא בזמן מלחמה".
"הבומים מלחיצים"
לדבריו, "ממש הצלחתי בגדול, והיו לי חיים טובים. עכשיו תעשיית הסרטים בהוליווד כל הזמן בשביתות, לא עושים סרטים חדשים כבר שנה. חוץ מזה, אנשים חושבים ש'אמריקה זו אמריקה', אבל זה כבר לא מה שהיה פעם. גם בארצות הברית מסמנים בתי יהודים במגן דוד, ויש שמירה מאוד הדוקה על מוסדות יהודיים".
מלחמת "חרבות ברזל" לא השאירה לעמרם ספק שעכשיו הגיעה העת לחזור. "הייתי צנחן בעברי. המלחמה הזאת התחילה בצורה כזו שכל העולם הזדעזע", הוא אומר. "כל מי שגר עכשיו בחו"ל, הלב שלו פה. הלכנו למדינות אחרות למטרות עבודה, אבל הלב שלנו נמצא בארץ. הרגשנו שבזמן הזה אנחנו צריכים להיות פה. זו המחויבות שלנו. הרבה אנשים הרימו גבה, אמרו: 'מה אתם באים עכשיו? נפלתם על הראש?', אבל אנחנו הרגשנו שזה הזמן לבוא. פה זה לגמרי הבית שלנו, אין לנו מקום אחר ללכת אליו".
כרגע בני הזוג גרים אצל משפחה ברחובות. "כשיש אזעקות, אז רצים לממ"ד", אומר עמרם. "אנחנו לא רגילים לדברים האלה, הבומים האלה מלחיצים. המשפחה שלנו קיבלה אותנו באהבה, בחיבוק, יש לנו פה חברים. בינתיים אנחנו מנסים שיקלטו אותנו מבחינת כל הבירוקרטיה. עכשיו כולם עובדים פה במתכונת של מלחמה".
לדברי הרצנברג, הוא גם היה רוצה להתגייס. "התחלתי תהליך של צו ראשון ואני מקווה להתגייס כמה שיותר מהר. הבנתי שזה יכול לקחת כמה חודשים", הוא אומר. "קיבלתי כבר טופס של תושב חוזר. כרגע אני נמצא אצל משפחות שמארחות אותי. גם ארגון 'נפש בנפש' עוזר לי מאוד. בימים אלה אני עדיין עסוק בכל מיני בירוקרטיות. אני מקווה שכשאסיים עם הבירוקרטיות גם אמצא מקום מגורים יותר קבוע וגם יהיה לי זמן להתנדב ולתרום".
התרעות פיקוד העורף