זה מעל עשור שפרויקט “אנשים טובים”, מיזם של תחום עבודת הרחוב של עמותת עלם (עמותה לנוער במצבי סיכון), מספק מענה בשטח במהלך מסיבות טראנס עבור בני הנוער והצעירים ברגעי מצוקה או משבר, בין היתר בעקבות צריכת חומרים משני תודעה, וכדי למנוע מקרי אלימות, פגיעה מינית ועוד.
"צער כבד מנשוא": סמ״ר רועי מרום בן 21 נפל בקרב בעזה
המתנדבים בפרויקט, מלאכים של ממש, הם אנשי מקצוע, מטפלים ממגוון תחומים שונים כגון פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית, שמגיעים למסיבות ברחבי הארץ ומספקים לבליינים עזרה רגשית ונפשית, תוך יצירת מרחב מוגן שבו יכולים המבלים להיעזר במקרה הצורך. העבודה היא בשיתוף פעולה עם צוותים רפואיים, מפיקים וגורמי אבטחה, בהם גם משטרת ישראל.
“הפרויקט החל ב־2011 והוא צמח מתוך עמותת עלם, שמטרתה להיפגש עם בני נוער וצעירים וצעירות, מתוך הצורך וההבנה שמסיבות טראנס מלאות בחבר’ה כאלה, וזה חיבור בין פרויקט ניידות רחוב לסצנת הטראנס”, מסביר משה אלעד, מנהל תוכנית “אנשים טובים” בעמותת עלם.
“לקחתי חלק בעשרות מסיבות, גם מסיבות מחתרת קטנות וגם הפקות קטנות, ראיתי מצבי קצה, פגועי חרדה בעקבות שימוש בחומרים או בלי שימוש. אנחנו מחלקים מים ופותחים מרחב בטוח שהוא מקום שיש בו כמה שפחות גירויים, ובו אנחנו מכירים את הבליינים, מקשיבים להם ותומכים בהם. אני הכרתי את הפרויקט הזה לראשונה כבליין, ואנחנו צוות שבחלקו מטפלים ומטפלות ובחלקו אנשים שמגיעים עם רצון לתמוך בצעירים וצעירות שנמצאים בתוך סצנת הטראנס. אנחנו עובדים הרבה שנים עם כל מיני הפקות שונות והפרויקט שלנו מוכר בסצנה הזו. לרוב אנחנו יוצאים לבין אירוע לשני אירועים בחודש והמתנדבים שלנו מתמקצעים בזה, בלהכיר את האנשים, להיות איתם ולתת כתף ומענה המשכי”.
“עוזרים תחת אש"
ב־7 באוקטובר, במהלך פסטיבל הטראנס “נובה” בקיבוץ רעים, נכנס אלעד לראשונה לתפקיד מנהל תוכנית “אנשים טובים” והחליף את המנהלת היוצאת מעיין שנקר בראונשטיין, שאיישה תפקיד זה במשך חמש שנים. “זו הייתה המסיבה שהתחלתי בה להיות מנהל. זו הייתה אמורה להיות המסיבה האחרונה של מעיין והמסיבה הראשונה שלי. העברת שרביט”.
אל אותה מסיבה יצאו תשעה נציגים ונציגות של הפרויקט, כולל אלעד ושנקר בראונשטיין. “הגענו לפסטיבל בשישי בשעה 19:00, הקמנו את המרחב הבטוח שלנו. זה היה אירוע שהצפי שלו היה 4,000 איש. התחלנו לעשות סבבים בשעות הלילה, ובסביבות זמן הזריחה כולנו היינו אמורים להתעורר ולהתחיל את הפעילות. לפי הרישומים המסיבה הייתה אמורה להתחיל בשישי ב־22:00 ולהסתיים בשבת ב־16:00 למחרת.
הפעילות שלנו מצריכה זריחה כדי שנוכל לראות איפה אנחנו ולייצר את המרחב. עבורי זו הפעם הרביעית שהשתתפתי בפרויקט זה בפסטיבל נובה”.
בשעה 6:30 בבוקר התעוררו לצלילי הרקטות והאזעקות. “מיד כשהתעוררנו מקול הטילים התחלקנו לצוותים, חלק עזרו לאנשים שנמצאו תחת משני תודעה והחוויה של הטילים קשה להם, וחלק החזירו את הציוד לרכב", משחזר אלעד. "אני העמסתי את הציוד לרכב יחד עם חלק מהמתנדבים. התחלנו לצאת מהמתחם עם שני רכבים".
"קלטתי שיש גם מחבלים כשהגיע מולנו רכב עם מחבלים. לקח לי זמן להבין את הסיטואציה. נסענו עם הרכב, ראינו שיש פקק תנועה, החלטנו לעצור בצד ולראות מה קורה. בדרך ניגשו אלינו אנשים שהצטרפו אלינו לרכב, ואז עלינו לכביש והתחלנו לנסוע. היה רכב טנדר מולנו עם קלצ'ניקובים ואר־פי־ג'י, אז החלטנו לעשות פרסה ולנסוע לצד השני, לכיוון בארי, ואז התחלנו לשמוע יריות. הבנו שזה גם מאחורינו וגם מלפנינו, אז החלטנו לעצור את הרכבים ולברוח. זה השלב שבו הבנתי שאני באמצע מתקפת טרור”, אמר.
“כשהבנו שיש רק טילים זה הרגיש כמו משחק, זה היה נראה כמו זיקוקים ולא הרגיש שזה קרוב, והאמנו שהכל יהיה בסדר”, מספרת שנקר בראונשטיין. “אחרי הטילים נשמעו יריות ואנשים התחילו לברוח ואז הבנתי שהסכנה יותר קרובה, וזה היה ממש קרוב כשהמחבלים היו מול הרכב שלנו והתחילו לירות, ונאלצנו לברוח מהרכב. הבנתי שזה קרוב כשראיתי שתי מתנדבות שלנו, ליאור וסיגל, ירויות ולא בחיים. הגיעו לחלץ אותנו בסביבות 15:00 ואז שוב הגיעו בסביבות 16:00. פינו אותנו בהתחלה לתחנת דלק ומשם לאופקים, ובדיעבד הבנתי שאופקים גם לא היה אזור מוגן כמו שחשבנו".
"בתוך האירוע הבנתי בצורה מאוד חזקה את החשיבות והמשמעות של ‘אנשים טובים’, וראיתי בשטח את המתנדבים שלי בפעולה בתוך הכאוס הזה, עוזרים לאנשים כשיורים מסביב והסכנה לחייהם ממשית, וזה פיתח מרחב בטוח פנימי", סיפרה. "ברגע שאתה מצליח להיות יציב בפנים, אז אתה יכול לעזור להרבה יותר אנשים בשלווה. יש לי המון זיכרונות מליאור וסיגל שקשורים במסיבה ובהרבה מסיבות משותפות. אנחנו משפחה לכל דבר, ואחד הדברים המשמעותיים שעשינו אחרי האירוע הזה היה להיפגש עם כל המתנדבים, גם אלה שהיו אמורים להגיע למסיבה ולא הגיעו, והתמיכה שלנו זה בזה מרגישה כמו משפחה. זה אחד הדברים שמרפאים אותי בתוך הדבר הזה. אנחנו, החבר’ה שניצלו מהמסיבה, עוברים טיפול קבוצתי, בנוסף לטיפול פרטני שכל אחד ואחת מאיתנו עובר”.
מבין תשעת המתנדבים של “אנשים טובים” שהגיעו למסיבה – שלושה נרצחו ולא חזרו: ליאור חדד אטיאס ז”ל וסיגל לוי ז”ל שנמצאו ירויות ליד הרכב באותה שבת, ויונתן ריכטר ז”ל, שהוגדר נעדר במשך מספר ימים, עד שגופתו אותרה. “סיגל הייתה מדהימה, ועבדה המון שנים בעמותת עלם ובבית ספר ברנקו וייס ועם נוער בסיכון, עזרה לקהילה ותמכה בבני נוער. היא הצטרפה אלינו ומהר מאוד הבינה מה צריך לעשות במסיבה, ובמהלך שבת בבוקר היא עזרה לאנשים שהיו להם חוויות קשות”, מספר אלעד.
“עבור ליאור זו הייתה מסיבה רביעית שהיא הצטרפה אלינו. היא הכירה אותנו כבליינית ומהר מאוד הבינה מה שאנחנו עושים והצטרפה כדי לעזור לבליינים אחרים. היא הייתה אחות וטרינרית. יונתן היה בפרויקט שנתיים, ואנשים תמיד הרגישו בנוח לדבר איתו ולהיפתח אליו. הוא הגיע אל העולם שלנו מתוך סצנת הטראנס. מאוד כואב לאבד חברים שבאו לעשות טוב ולעזור. ראיתי אנשים במצבי קיצון הכי גדולים שיש, אבל מעולם לא נתקלתי במראות שראיתי במסיבה הזו, בטבח הנוראי הזה”, שיתף.
“סיגל הגיעה אליי הביתה ויצאנו ביחד למסיבה”, משחזר אדם בראל, מתנדב תוכנית “אנשים טובים”, שנכח במסיבה. “אספנו בדרך את ליאור, ויצא שמבין המסיבות שהתנדבנו בהן זו הייתה אולי המסיבה שבה הזדמן לשלושתנו הכי להתחבר באופן משמעותי, וזה התבטא גם בשיחות עומק מאוד אישיות שניהלנו על החיים. כל בליין שהגיע למסיבה הזו וגם לאחרות, קיבל מליאור יחס כל כך אישי ואכפתי שגרם לאנשים לגולל בפניה את סיפור חייהם ולמצוא בה חברת נפש לחיים. ליונתן ולי היו באירוע הזה בדיחות פנימיות שלנו והתקרבנו עוד יותר במסיבה הזו”.
בראל נזכר שערב לפני האסון, שמע תדרוך ביטחוני שבו הוסברו נוהלים במקרה של ירי טילים. “ראיתי שעשו תדריך לכוחות האבטחה וכיוון שאני אוהב מאוד להתעניין בדברים שמתרחשים מאחורי הקלעים, האזנתי מאחור כדי לא להפריע והקשבתי למה שהם דיברו”, הוא מספר. “הם דיברו על דברים הגיוניים כמו התנהלות במקרי אלימות, ומנהל האבטחה תדרך אותם גם איך להתנהל במידה שיהיו טילים, במובן של לסגור את המסיבה ולהוציא את כולם דרך שערי החירום. זה נשמע לי מוזר ומופרך כי לא חשבתי שזה יכול לקרות. הלכתי לישון בשעה 4 בבוקר, והעירו אותי בשעה 6:30 מהטילים, וכיוון ששמעתי את התדרוך, המוח שלי כבר ידע מה פעולת האבטחה תהיה, ואני חושב שבאיזשהו מקום הייתי מוכן לנוהל כזה".
"במהלך ההתקפה היה מקום לצוות שלנו ללכת ולראות מה קורה עם האנשים, לתמוך בהם, ללוות אותם ולעשות את התפקיד שלשמו הגענו. גם תוך כדי שברחנו מהאזור עזרנו לאנשים. כל הזמן היו צרורות של ירי ששמענו ולא הבנו, אבל בשלב מסוים מישהו הראה לי פוסט שהצל פרסם בפייסבוק שבו הוא כתב שבשדרות יש מחבלים וניסיון השתלטות על העיר, ושם המוח שלי החל להבין שאנחנו נמצאים באירוע גדול וחריג. בשלב מסוים, כשסגרו עלינו מכל הצדדים, נתקלתי במעיין ובמשה שגם ברחו ואז ליד הרכב ראינו את החברות שלנו, סיגל וליאור, ירויות", שיחזר בראל. "הפלאפון שלי נשאר בשטח, ולאורך כל היום ניהלתי תקשורת דרך השעון שלי שיש בו גם סים וככה הצלחתי לשמור על קשר עם הצוות שלי וגם לתת לבליינים לדבר עם המשפחות שלהם”.
“להיות שם בשבילם"
“ב־7 באוקטובר מצאנו את עצמנו בעמותת עלם בקו האש, כאשר צוות שלנו מפרויקט ‘אנשים טובים’ היה בתפקיד במסיבה ברעים, ושלושה מתנדבים אהובים ומסורים נרצחו”, מציינת טלי ארז, מנכ”לית עלם. "בשנה האחרונה, המשרד לביטחון לאומי הצטרף למיזם וכיום הפרויקט עובד כמיזם משותף. חשוב לציין שמאותה השבת, ועד היום, נכנסו למעגל הסיכון אלפי בני נוער. כבר מהיום השלישי למלחמה הגענו לשטח, לאזורי הפינוי של מפוני העוטף ויצרנו מרחבי נשימה, מרחבים בלתי פורמליים עבור אותם בני נוער שהיו בתופת וצריכים מישהו שיהיה איתם להחזיר את הנורמליות, להחזיק את האמונה שיהיה טוב, להחזיק בחיים. היום בשיתוף עם משרד הרווחה אנחנו מפעילים כ־15 מרחבים כאלה”.
השיחה שלנו מתקיימת בעת שאלעד, בראל ושנקר בראונשטיין נמצאים בטקס גילוי מצבתה של ליאור חדד אטיאס ז”ל בבית העלמין מרמורק ברחובות, ובעודם נמצאים בשלבי הטיפול הפרטני והקבוצתי בטראומה, אני מוכרח להעז ולשאול אותם האם הם מתכננים לחזור ולהתנדב במסיבות הטראנס הבאות?
בראל: “מבחינתי, האירוע הזה גרם לי להבין מה המשמעות שלי ושלנו, וחשבתי, כשהתחבאתי, מה יזכרו ממני אחרי שאמות וזה נתן לי את האנרגיה להמשיך בזה. יש קושי ונתמודד איתו, אבל אני רוצה להיות מחובר ולהמשיך לעשות את התפקיד הזה, לעשות טוב ולהיות שם בשביל הבליינים, זו המטרה שלנו”.
אלעד: “אנשים הבינו את החשיבות של פרויקט ‘אנשים טובים’ גם לפני הטרגדיה, אבל עכשיו אנחנו מקבלים יותר ויותר פניות מאנשים שרוצים להתנדב, כי כנראה הטרגדיה הזו הכניסה את חשיבות הארגון לתודעה הרחבה. אני מאמין שמסיבות תמיד יקרו ונמשיך בפעילות הזו כי זו משימת חיים. זה הנוער שלנו, העתיד שלנו. המטרה שלנו היא להביא את האור ולא לתת לחושך להביס אותנו. גדלתי על הברכיים של הפרויקט הזה אז אני יודע שזה יכול לפצוע, גם לפני האירוע הזה, וגם אחריו. יש לזה השפעה מאוד גדולה עלינו ועל מה שאנחנו חווים כמדינה וכחברה”.
שנקר בראונשטיין: “קשה לי לדעת, אני עוד לא יודעת בדיוק איך האירוע הזה ישפיע עליי. אני יודעת שיש לי רצון ותחושה חזקה מאוד שהפרויקט ימשיך ויגדל. מעבר לכל האירוע שקרה, לפרויקט יש בסיס מאוד חזק ומעבר לאירוע שעברנו, הולך להיות גל מאוד גדול של מסיבות ושל בני נוער שישתמשו בחומרים ויש את החשיבות הרבה והצורך המשמעותי של הפרויקט הזה כדי להיות שם בשבילם ולתמוך בהם. אני מאמינה שייקח לנו קצת זמן לעבד את מה שקרה, אבל אנחנו בעניין של לחזור ולעזור לנוער ולכל מי שיזדקק לעזרה ולחיבוק שלנו”.
ליצירת קשר עם עמותת עלם: טלפון:
03-7686666 | מייל: [email protected]
עקב המצב הביטחוני, עמותת עלם פתחה קו לייעוץ, תמיכה וסיוע, ניתן לפנות לצ'אט האנונימי של עמותת עלם בכתובת yelem.org.il או בווטסאפ 054-942-4062