"לא אמרו לנו שום דבר לגבי המגעים, אנחנו גם לא כל כך מסתכלים על כל הדברים שנאמרים בחדשות בהקשרים האלו, כי הדברים סותרים אחד את השני דקה אחרי דקה וזו טלטלה נפשית שאי אפשר לתאר", סיפר.
"ממש משחקים לנו בנשמה כל רגע, היינו מאוד רוצים את המשפחה שלנו, אבל אנחנו גם לא מוכנים להשאיר את שאר המשפחות שם, חלקי משפחות. אנחנו רוצים את כולן וכמה שיותר מהר", הוסיף.
"בגלל שזו אחות שלי ואחיינים שלי אז ברור שהייתי רוצה שהם יחזרו עכשיו, אבל זה קונפליקט נפשי מאוד קשה כי יש גם את השכנים שלהם שם, חברים שלנו, נחטפו משפחות שלמות עם הבעלים ומצב כזה משאיר חלקי משפחות בתוך עזה וזה משהו שמאוד מאוד מלחיץ אותנו, גם מאותה סיבה שיכולים לשחרר רק את הילדים ואת אחות שלי להשאיר שם. כל הסיטואציה הזאת נורא מטלטלת, אנחנו לא ישנים", אמר.
בהמשך שיתף ברגעים מפרוץ המלחמה: "ב-7 באוקטובר הייתי בבית שלי בקיבוץ גבולות, התעוררנו מהפיצוצים והאזעקות. כל השאר, אנחנו כבר מכירים את הסיפורים. לגבולות, תודה לאל שלא נכנסו".
הוא ציין כי "היו אצל השכנים שלנו ביישובים ליד, היו מרדפים מסביב לקיבוץ שלנו, הקיבוץ שלנו לא מאובטח, יש לנו בכיתת כוננות שני נשקים, אני מאמין שהמצב הזה גם עדיין לא השתנה. אני מקווה שזה ישתנה, כי באותו רגע שרצתי לרבש"צ ואמרתי לו 'תביא לי קנה ואפוד', הוא אמר לי 'יש לנו שני נשקים בקיבוץ'".
לדבריו, "אם היו מגיעים, אז זה היה יותר נורא ממה שהיה בשאר המקומות, כי לנו לא היה בכלל איך להגן על עצמנו. אנחנו, ביום ראשון ה-8 באוקטובר ברחנו מהקיבוץ ואנחנו כרגע בערבה בעין יהב".
בהמשך סיפר כי יום לפני האירוע הם חגגו יום הולדת 10 לעופרי. "לי ולעופרי יש יום הולדת באותו יום, קיבלתי אותה מתנה ליום הולדת 22, והנה ביום הולדת 32 לקחו לי אותה. חגגנו כל המשפחה ביחד בקיבוץ ניר עם, בפאב שם, זה גם שני ק"מ מהגדר, היינו באופוריה שכולם היו בה".
"אני גם הייתי אמור להיות במסיבה בלילה (לפני ה-7 באוקטובר), החלטתי שאני מעדיף לישון בלילה. לא הספקתי להתאבל על אף אחד מהחברים שלי, אני רוצה קודם את המשפחה שלי בחזרה, אחרי זה אני עוד צריך להתפנות לאבל", אמר.
התרעות פיקוד העורף