תושבי יישובים הנמצאים פחות מ-5 ק״מ מגבול לבנון, מאיימים במכתב לפנות לבג"ץ בדרישה שהממשלה תפנה אותם מבתיהם. בשל הקשיים של התושבים, הם שיגרו לראש הממשלה ושר הביטחון מכתב מקדים טרם הגשת עתירה לבג"ץ בשם הישובים שלא פונו, למרות הכללתם בהחלטת הממשלה 975 וישובים נוספים אשר לא ניתן לנהל בהם שגרת חירום.
איסוף מודיעין ותגבור כוחות: זה מה שצה"ל מתכנן בזמן ההפוגה
בשל המצב הביטחוני, השבוע האריכה הממשלה בחודש נוסף את הפינוי של עשרות אלפי תושבי הצפון שגרים עד חמישה קילומטרים מהגבול. על אף שבהחלטת הממשלה בחודש שעבר, הוכרז על פינוי כל היישובים הקרובים עד 5 ק״מ לגבול לבנון - היא השאירה בחוץ שוב תושבים ב-10 מתוך 24 יישובים שנמצאים בטווח 2 עד 5 קילומטרים מהגבול, ומסרבת לפנות אותם. מדובר ביישובים עבדון, אבירים, אלקוש ומנות ממועצה אזורית מעלה יוסף, היישובים עלמה, ריחאניה וכרם בן זמרה ממועצה אזורית מרום הגליל, גשר הזיו ממועצת מטה אשר והיישובים פסוטה וחורפיש.
כאמור, אזור הצפון נמצא כיום תחת שגרת טילים, אזעקות וארטילריה בלתי פוסקת לאורך שעות היום והלילה. בחלק ניכר משעות היום והלילה ישנן אזעקות, היישובים במידה רבה אוישו על ידי כוחות צה״ל אשר עושים שימוש במתקני ציבור של היישובים, ומתקיימת תנועת רכבים צבאיים בלתי פוסקת תוך תרגילים רבים. העומס מוביל לחיים בלתי אפשריים עבור מבוגרים - ובוודאי עבור משפחות עם ילדים.
מעבר לכך, בגבול הצפון ישנו גם את איום חדירת כלי טייס עוינים וטילי נ"ט אשר כבר גבו מחיר יקר. מאחר שהגבול משתרע על-פני קילומטרים רבים וקיימת סכנת ירי מכיוונים שונים, לא ניתן להתגונן באופן יעיל מהאיום. גם לצורך הסעת הילדים למסגרות החינוך, יציאת התושבים לקניות או לעבודה, התושבים נאלצים לנוע על צירים חשופים לירי נ"ט המוגדרים על ידי צה"ל כ"צירים מאוימים" וכ"שטח אדום".
כמו כן, שגרת החיים של התושבים והתושבות כוללת חסימות כבישים מטעמים ביטחוניים או בשל תנועת רכבים צבאיים כבדים. כך, תושב היוצא מביתו מחוץ ליישוב - כלל אינו יודע מתי יוכל לשוב אליו.
בעקבות מחדל נוסף של הממשלה, רוב תוכנית ״מגן הצפון״ שנקבעה בשנת 2018, ומשמעותה היא לדאוג לבנות מיגון ביישובי הצפון - כלל לא יושמה. בעקבות כך, במרבית היישובים עדיין אין ממ"ד לכלל הבתים, בעיקר באיזורים הותיקים, או שהם אינם נגישים ולמעשה המשמעות הנדרשת היא חיים במקלטים ציבוריים.
המשמעות היא ברורה - תושבי המקום לרבות הילדים והילדות, צריכים להיות צמודים למרחבים המוגנים, אינם יכולים להתקהל אלא במרחבים מוגנים מצומצמים ונמצאים תחת חשש מתמיד לחייהם. מעבר לכך, המצב בצפון לא הולך ונרגע, ואף עצימות מתקפות חיזבאללה והארגונים הנוספים הולכת וגדלה ככל שהימים עוברים.
״כפי שיפורט בפנייה להלן אנו מבקשים להורות על הכרזת היישובים הקרובים לקו העימות בצפון שנקבעו בהחלטת ממשלה 975, כזכאי פינוי וכן יישובים נוספים אשר לא ניתן לקיים בהם שגרת חיים סבירה״, כך מתואר במכתב מטעם התושבים, שנשלח על ידי עו״ד הרן רייכמן.
אולגה יפרח, חברת צוות צח״י ותושבת היישוב עבדון מתרעמת על ההחלטה לא לפנות אותם: ״ההחלטה הזו התקבלה מבלי להבין את המצב בשטח - המצב שלנו מחייב פינוי. המושב נמצא קרוב לגבול, ומשמש כבסיס צבאי לכל דבר, ממש שטח אש. יש הפצצות, אזעקות, איומים ובומים כל הזמן, הבתים רועדים מהפיצוצים. אנחנו נלחמים על פינוי כבר תקופה ארוכה, ואף אחד לא נענה לבקשות שלנו. אנחנו מבקשים שהמדינה לא תפנה לנו גב, לא למדו כלום מהאסון של ה-7 באוקטובר?״.