מלחמת חרבות ברזל: 50 יום לאחר שעזבו את בתיהם, תושבים מעוטף עזה ניצלו את הפסקת האש כדי לחזור לקחת ציוד שנותר מאחור – ולחזות בנזק שנגרם במתקפה הקטלנית בשבעה באוקטובר.
אף עין לא נותרה יבשה: המפגש הראשון בין אוהד בן ה-9 לאביו | תיעוד
"סבתא כאן": נכדיה של יפה אדר שנחטפה לעזה בתמונות ראשונות לצידה | צפו
נופר אלמוג, תושבת נתיב העשרה חזרה לראשונה מתחילת הלחימה לביתה במושב יחד עם בעלה כדי לקחת את הציוד שנותר מאחור: "הלב לא מבין איך להכיל הכל. איך להרגיש. מה להרגיש. לחזור למושב היה מוזר ממש. אני עדיין בעצמי לא מצליחה להבין.
"אפילו שיש הפסקת אש, מפחיד לראות כמה המקום שומם וריק. לעבור במהירות לכיוון הבית, לעבור רגע בבית שגדלתי בו. לראות מה מצבו. לייצר זיכרון. זה פשוט מוזר ולא נתפס. להיכנס לממ"ד, שם כל התחושות שקרו לנו בשבעה באוקטובר. מציף ומוזר בו זמנית. זה יום מורכב בשבילי אישית, רגשות מעורבים. עצב, התרגשות, פחד - מורכב זאת המילה".
שני, תושבת קיבוץ בארי כתבה ברשתות החברתיות: "ביקרתי בבית, ביקרתי בבתים של חברי שאינם עוד, ראיתי בתים הרוסים, מפויחים, מחוררים. מחד הקיבוץ שקט, ציוץ ציפורים נמהל בהרמוניה משונה עם רעמי התותחים.
"חתולי השכונה מקבלים את פנינו, סומכים עלינו שנמלא כליהם במים ובמזון יבש. ומאידך, מגרשי החניה עמוסים במכוניות וגני הילדים הומים חיילים ואנשים זרים שמצלמים ומתעדים. הסתובבתי בשבילים האהובים ובחרתי לראות את בארי שלי, קצת מוזנחת כמו אחרי סערה חורפית. ובסך הכל יפה כתמיד".