מלחמת חרבות ברזל: שלושה דורות למשפחת מונדר חזרו אמש (שבת) משבי חמאס ברצועת עזה: רותי בת ה-78, בתה קרן (54) ונכדה אוהד בן התשע. אייל מור, קרוב משפחה של השלושה, סיפר הבוקר בשיחה עם אודי סגל וענת דוידוב ב-103FM על הרגשות המעורבים עם השחרור: "שלומם הרבה יותר טוב ממה שציפינו, הדהימו אותנו בחוסן המנטלי שלהם", סיפר בהערכה והזכיר: "המשפחה עדיין לא שלמה, אברהם מונדר, בן 78, עדיין מוחזק בשבי חמאס, השמחה לא שלמה ונמשיך לפעול בכל הכוח במטה המשפחות".
בוקר ראשון בבית: התמונות המרגשות ממפגש החטופים ומשפחותיהם
התיעוד המצמרר - אמילי בת ה-9 שחשבו שנרצחה מתאחדת עם אביה
בשבת השחורה נרצח בנה של רותי, רועי, ובני משפחתה חששו מהרגע שבו ייאלצו לספר לה את הבשורה הקשה. "הם קיבלו אינדיקציות שזה קרה, כבר בשבי. כשהם הגיעו זה אומת. היא שואלת המון שאלות על ההלוויה, 'איך הייתה ההלוויה? ומי היה? ומי דיבר? ואיפה קברנו?'
"רועי היה תושב ניר עוז, ואי אפשר היה לקיים שם הלוויה, אז קברנו במקום אחר ובקרוב הם יעלו גם לקבר, ואנחנו כמובן תיעדנו הכול בשבילם, אבל כן, זו ידיעה שהם מעכלים".
מור סיפר על החוויות ששמע משלושת החטופים ששוחררו: "קרן אמרה שרק יום-יומיים קודם התחילו לדבר איתם על המושג 'הודנא'. על השחרור עצמו הם למדו ממש בבוקר של יום שישי.
"שלושתם, בלי אברהם, היו ביחד לאורך כל התקופה. העבירו אותם כמה מקומות וההרכב מסביבם השתנה, אבל הם היו ביחד כל הזמן. היא סיפרה שהם ניסו כל מיני משחקים וכל מיני פעילויות בשביל להעביר את הזמן, אבל זה לא פשוט. היא ציינה למשל שהיו צריכים אישור וליווי לצאת לשירותים וזה לא תמיד הגיע בזמן שרצו. כל מיני קשיים אובייקטיביים".
"אני הבנתי מהם שהם אכלו את האוכל שהיה גם לשובים. זאת אומרת, היו תקופות שהיה מחסור. היא סיפרה שפעם אמרו להם שהפציצו איזו מאפייה והיא לא עבדה, אז לא היה קמח, אז הייתה תקופה שלא היה. סך הכול הם לא קיבלו הרבה אוכל, הם קיבלו מעט מאוד, אבל לא הרגישו שמתעמרים בהם על האוכל".
עוד סיפר: "שאלנו את קרן האם הם ידעו על יום ההולדת של אוהד, אז היא אמרה שכן, שהיא עשתה רישום של כל יום שעובר בשביל שהם לא יאבדו את תחושת הזמן ושהם יהיו מעודכנים על התאריך, אז זה מה שהם עשו".
על אוהד בן התשע סיפר בהתרגשות: "אוהד הדהים אותנו בבגרות שלו, בבגרות הנפשית. הוא מבין, הוא מפוקס, הוא מבין מה קרה, הוא לאט לאט גם מבין שהוא מפורסם. הוא ראה את הברכות שהוא קיבל, והגיעו באמת השחקנים של הפועל באר שבע, והחברים. זה היה מצחיק שאמרו לו לבחור שניים-שלושה חברים והוא אמר 'אני לא יכול, אני לא רוצה להעליב אף אחד, אני רוצה שכולם יבואו'".
"אימא שלי שהיא ביחסים מאוד טובים עם רותי, כשהיא דיברה איתה בטלפון והיא בכתה, אז רותי עודדה אותה ואמרה לה 'תהיו חזקים'. זה מדהים. היא איבדה בן, לא יודעת איפה בעלה, אין לה לאן לחזור, המון חברי ילדות כבר לא נמצאים, יש המון סימני שאלה, הבן שלה נקבר במקום אחר, זה משהו שאי אפשר לתאר. היא באמת אישה חזקה, אבל היא גם עטופה במשפחה אוהבת וחברים, ואולי מכאן הכוח".
סייע בהכנת הכתבה: אמיתי דואק, 103fm