כילד למד שחר שהיהודים הם רוצחים שלקחו את האדמה של אבותיו ושצריך להילחם בהם. “אני זוכר שפעם חיילים ישראלים הצטרפו אלינו למשחק כדורגל בשכונה, הייתי אולי בן 6", הוא מספר. “אחרי סיום המשחק חייל קרא לי, הניח לי בכף היד משהו וסגר לי אותה. אחרי כמה שניות פתחתי את כף היד וראיתי סוכרייה. פתחתי אותה ואכלתי והיא הייתה טעימה. לקחתי את העטיפה לבית שלי והראיתי לאבא שלי, כי רציתי שיקנה לי כאלה סוכריות. אבא שלי שאל אותי מאיפה העטיפה הזו ואמרתי לו שקיבלתי מהיהודים, מהחיילים. הוא קם ומהזעם הוא הזהיר אותי שבפעם הבאה לא אקח כי החיילים יכולים לשים בזה רעל".
למרות איומי אביו, שחר לא התיישר עם דרישותיו. “זה כמו הסיפור של אברהם אבינו. בדיעבד זה כמו ‘לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך’. אני ממש מרגיש שאני שליח של העם היהודי, התפקיד שלי הוא להזהיר את היהודים מסכנות. כולנו בעולם הזה שליחים".
בגיל 11 נחשף שחר לישראלים, כשעלה על אוטובוס לישראל ללא ידיעת הוריו. “סקרן אותי לראות את אותם יהודים עם שלוש הרגליים. הגעתי בשעה 06:30 בבוקר וראיתי בעיר ראשון לציון זוג שעשה הליכת בוקר. הם עברו לידי ואני הסתכלתי טוב, חיפשתי את הרגל השלישית שלהם", הוא מספר. “לקראת ערב חזרתי הביתה וראיתי את אבא שלי. זה היה מוזר כי הוא אמור היה לחזור ביום חמישי. הוא שאל אותי היכן הייתי ואמרתי לו, עם הכבשים. הוא אמר לי: אל תשקר! אבל הוא לא העניש אותי אלא פשוט אמר לי ללכת לישון. הוא ידע שהייתי בישראל כי האנשים באוטובוס, כאלה שהכירו אותו, אמרו לו. למחרת הוא לקח אותי איתו לאתר הבנייה שבו עבד. הוא נתן לי להכין בטון ולסחוב אותו בדליים, למרחק הליכה גדול. זה היה כבד מאוד, אבל לא עניין אותו".
כשהיה שחר בן 12 אביו הביא אותו לעבוד איתו בבניין וכשהיה בן 13 ברח מהבית ולא חזר לרצועת עזה עד גיל 19 וחצי. הוא מצא עבודה כשומר בפרויקט בנייה בראשון לציון, שם פגש את ניסים, מי שיהפוך בהמשך לאביו המאמץ (לשחר משפחה מאמצת נוספת – גור ועמירה צבר, והוא בקשר עם שתי המשפחות - ע"ג), עליו הוא אומר: “הוא מלאך. מבחינתי הוא אבא שלי. אי אפשר למצוא אנשים כמוהו. בגלל זה אמרתי שכולנו שליחים ומבחינתי אלוהים שלח לי מלאך. בהמשך הוא ואשתו לימדו אותי לקרוא ולכתוב עברית, הם לימדו אותי לאהוב".
לאחר מכן ניסים הזמין אותו לחגוג איתו ועם משפחתו את ליל הסדר, אז קיבל שחר את ההחלטה להיות יהודי. “אמרתי לו שאני רוצה להיות יהודי. הוא אמר לי: ‘רגע, מה אמרת?’, וחזרתי על המילים. הוא היה מופתע ממה שיצא לי מהפה. הוא אמר לי שמי שיהודי נשאר יהודי, מוסלמי נשאר מוסלמי ונוצרי נשאר נוצרי, אבל לא קיבלתי את זה.
“ניסים הבין את כוונותיי וקבע לי פגישה עם הרבנות. הרב הסכים לגייר אותי אבל דרש מכתב מהמשפחה כי הייתי קטין. הסברתי לו שאין לי קשר עם המשפחה ואם אבקש מהם מכתב כזה, הם ירצחו אותי. הוא הנחה אותי להמתין לגיל 18. הייתי מאוכזב. שנה לאחר מכן, כשהייתי בן 17, פלסטיני רצח נערה בשם הלנה ראפ בבת ים וזעזע את כל המדינה. הממשלה החליטה לגרש את כל הערבים על מנת שלא תהיה נקמה. בכל פעם שראיתי משטרה הייתי בורח. אחרי שלושה או ארבעה חודשים הממשלה החליטה להכניס עובדים מגיל 40 ומעלה וזה אומר שהפכתי להיות עובד לא חוקי.
“בגיל 18 הגעתי לרב ברבנות ואמרתי לו שאני בן 18 וביקשתי שיגייר אותי. הוא אמר שבגלל המצב הביטחוני אני צריך אישור מיוחד מהמדינה לשהייה. חזרתי להתגורר באתר הבנייה. באחד הימים עצרה שם ניידת משטרה והם תפסו אותי, ברחתי עירום, כי הייתי באמצע מקלחת. כשהם שאלו למה ברחתי אמרתי להם שפחדתי. סיפרתי להם שאני רוצה להיות יהודי. הם לקחו אותי בחזרה לאתר הבנייה ואמרו לי להישאר שם. הם נתנו לי את הטלפון שלהם ואמרו שאם אני רואה ערבים לא חוקיים שאדווח להם, שאשתף פעולה - והסכמתי. הם הדגישו שאם שוטר אחר יגיע אז שאגיד שאני מכפר קאסם, כי להם מותר".
אלא שאז התוכניות השתבשו, כפי שמספר שחר. “בגיל 19 וחצי נפצעתי ברגל באתר הבנייה ולקחו אותי לבית החולים. לא היה לי ביטוח והמשטרה חקרה מהיכן אני. בית החולים דרש סכום גבוה עבור הטיפול וביקשתי מהקבלן שהעסיק אותי, שישלם לפחות חלק מהסכום, ולבסוף הוא הסכים. הוא ביקש את הכתובת שלי ולאחר 40 דקות הוא התקשר אליי ואמר שארד למטה בשביל לקחת את הכסף. ירדתי, ואיזה ארבעה או חמישה שוטרים רצו לכיוון שלי ועצרו אותי. אמרתי להם שאני מכפר קאסם. למרות זאת, הם לקחו אותי לחקירה של ארבע שעות וביקשתי שייצרו קשר עם השוטרים המפעילים שלי, ואלה אמרו שהם בכלל לא מכירים אותי. לקחו אותי לבית המשפט ושם אמרתי שאני רוצה להתגייר ושאני כבר שבע שנים בארץ. השופט שפט אותי ל־45 ימים בכלא ועוד מאסר על תנאי לעשרה חודשים למשך שלוש שנים. בבית המשפט היו ערבים פלסטינים שעמדו לדין והם שמעו את כל מה שאמרתי וידעתי בדיוק מה הם מתכוונים לעשות לי. לקחו אותי לכלא באר שבע, לאגף של האסירים הערבים עם דם על הידיים, אנשים שהם חיות אדם, והם ריסקו אותי במכות. אז הסוהרים הוציאו אותי לתא של היהודים.
התרעות פיקוד העורף