"ממשיכים להוכיח לעולם שהיטלר הפסיד": פרופ' ג'ורג' ברייטברג, מומחה ברפואה דחופה מאוסטרליה, בן לניצולי שואה, הגיע להתנדב במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. "כשאחזור לאוסטרליה, לאחר מה שהכרתי כאן, אעסוק הרבה בחלק ההסברתי והחינוכי. חשוב שכולם ידעו על מה שקורה פה", אמר.

תקדים: ישראל תשחרר מחבלים ישראלים, כי האלטרנטיבה הרבה יותר גרועה
לאחר החשיפה של עמית סגל על סינוואר, עיתונאי בריטי בכיר הימם את ישראל

פרופ' ברייטברג הוא מומחה לרפואה דחופה וטוקסיקולוג בבית החולים "אוסטין" שבמלבורן, אוסטרליה. בסוף אוקטובר הוא הגיע ל"הדסה עין כרם" כדי לעזור לצוות הרפואי, כשהוא מותיר מאחוריו באוסטרליה את אשתו, ילדיו ונכדיו, ואת אמו ניצולת השואה בת ה-96.

"אני לא חושב שהרבה רופאים חוו משהו כמו מה שקרה ב-7 באוקטובר. לא רק בגלל הכמות הנוראית של חיים שנלקחו, אלא גם בגלל הדרך המזעזעת שבה זה נעשה", אמר. "הייתי מעורב באסונות של שריפות יער, במקרים של יריות, וגם במקרים שבהם קהילות שלמות נפגעו, אבל שום דבר מזה לא דומה למה שקרה כאן. כשביום אחד מסוק מפנה קבוצת פצועים מן הדרום וכל הצוות מוכן לקראתם ומתחיל בטיפול אינטנסיבי במיון או ביחידת הטראומה, אני מרגיש את היכולת שלי לעזור ולסייע וגאה באנשים שמחזיקים כאן את המקום. רבים מהם מתמודדים עם נפגעי טרור לאורך שנים ארוכות – וגם עבורם האירועים הנוכחיים גדולים ורחבים יותר מכל מה שהכירו".

"בשבועות שאני כאן, עוסק ברפואה דחופה, אני שומע כל הזמן מהמשפחה ומהחברים שלי על האנטישמיות המוגברת באוסטרליה ובעולם בכלל, על פשעי השנאה, על הפחד. כשאמא שלי ניצולת השואה מספרת לי על החוויות האלה, אני חושב לעצמי – למה היא צריכה להיחשף שוב למשהו כזה? זה הרי בלתי נתפס", אמר.

כרזה אנטישמית על דלת חנות במלבורן (צילום: רענן ברנובסקי)
כרזה אנטישמית על דלת חנות במלבורן (צילום: רענן ברנובסקי)

הקשר של ברייטברג לישראל הוא ארוך שנים – מלבד בנו ש"עשה עלייה" ועלה לארץ לפני עשור, ב-11 השנים האחרונות ברייטברג מגיע לישראל לפחות פעם בשנה, מלמד צוותים רפואיים על רפואה דחופה ועוזר לפתח קורסים בנושא. בשנים האלו הוא פיתח קשרים עם רופאים רבים פה בארץ, והבולט שבהם הוא ד"ר אחמד נעמה – מנהל המחלקה לרפואה דחופה ב"הדסה עין כרם". 

ברייטברג תכנן להגיע לארץ בסוף אוקטובר לתרגיל המדמה היערכות לאסון בבית חולים ולכנס בנושא טוקסיקולוגיה, וכששמע על מאורעות ה-7 באוקטובר, הבין שהכנסים בוודאי יבוטלו – אבל לא היסס לרגע, והחליט לעלות על הטיסה שתוכננה ל-29 לחודש. הוא יצר קשר עם ד"ר אחמד נעמה, ובשיתוף פעולה עם מנכ"ל בית החולים יורם וייס, הצליחו לאשר ולהתחיל את התנדבותו של פרופ' ברייטברג בבית החולים בתוך ימים ספורים. 

"יש המון רופאים ברחבי העולם שמרגישים את הצורך לבוא ולעזור לישראל בזמן הזה, ומשרד הבריאות לא צריך כמות כזאת של רופאים כרגע. יש לי הרבה חברים באוסטרליה שלא יוצרים איתם קשר עכשיו" הוא מספר. "היה לי מזל שיכולתי לפנות להדסה ולד"ר נעמה באופן ישיר, אני ממש אסיר תודה על כך שקלטו אותי פה כל כך מהר".

ב-38 שנותיו כרופא מומחה ברפואת חירום, ניהל פרופ' ברייטברג חמש מחלקות חירום, ולכן, מלבד העבודה השוטפת עם הפצועים, הוא מעביר לצוות הרפואי במחלקה הרצאות וחולק עצות והכוונה מהידע המקצועי שלו. 

"אני מאוד מרוצה מההחלטה לבוא לפה" הוא מוסיף. "זאת הזדמנות להראות לישראל שהעולם היהודי בתפוצות תומך בה, שהקשר שלנו הוא משמעותי וחם. אני אומר למשפחה ולחברים שלי שהאמת שאני מרגיש יותר רגוע בישראל, בעוד שהמצב בחוץ לארץ מאוד מתוח וכולם בחרדה. אני יודע שפה בישראל כמעט כולם מכירים מישהו שנהרג או נחטף – אבל יש כאן ניסיון לפעול באיזושהי שגרה למען החיים והפצועים במקביל לקושי ולשבר הגדול".

פינוי פצועים על ידי לוחמי יחידת 669 (צילום :דובר צה"ל)

מומחה הרפואה הדחופה מספר שהשהייה כאן בארץ במשך המלחמה חידדה המון והוא הכיר מקרוב את הזוועות והאימה שעברו על תושבי המדינה. 

בית בקיבוץ בארי לאחר הטבח  (צילום:  אריק מרמור פלאש 90)
בית בקיבוץ בארי לאחר הטבח (צילום: אריק מרמור פלאש 90)

"אני בטוח שלחזור לאוסטרליה ולהיתקל בהרבה גילויי אנטישמיות לא יהיה פשוט ואני מקווה לתרום בחלק ההסברתי והחינוכי כמה שאפשר. אני ורופאים נוספים כתבנו מכתב למכללה לרפואה דחופה. המכללה לא התייחסה בכלל למה שקרה ב-7 באוקטובר אבל כן הוציאה הצהרה על המשבר ההומניטרי בעזה. במכתב שלנו ביקשנו להסתכל על המצב בפרספקטיבה רחבה ובהבנה של הצד הישראלי", ציין.

הפרופ' מספר כי מוזיאון השואה במלבורן, בו הדריך בעצמו בעבר, וארגון ניצולי השואה בעיר, הוציאו פרסום לעיתונות בשמם של ניצולי השואה החיים היום, שכבר עברו את הזוועות במלחמת העולם השנייה ולא מוכנים לעבור אותן שוב.

אמו של ברייטברג, ניצולת גטו לודז' ומחנה אושוויץ, שמחה להגיע לאוסטרליה ולהיות כמה שיותר רחוקה מאדמת אירופה. במלבורן חיה קהילה גדול של ניצולי שואה, שתפקדה במשך שנים כמשפחה אחת גדולה לבודדים רבים שהגיעו לעיר לאחר זוועות המלחמה. הוריו של ברייטברג הגיעו למלבורן חסרי כל, ובנו חיים ומשפחה לתפארת. "אמא שלי תמיד מזכירה לי שהיא ההוכחה החיה לכך שהיטלר הפסיד. אנחנו ממשיכים להוכיח זאת מדיי יום ובוודאי בתקופה זו ממש", הוא מסכם בהתרגשות.

"את פרופ' ברייטברג אני מכיר הרבה שנים", אמר ד"ר אחמד נעמה, מנהל המחלקה לרפואה דחופה ב"הדסה עין כרם", שמספר: "עשיתי אצלו באוסטרליה, בבית החולים 'רויאל מלבורן', תת-התמחות ברפואה דחופה. שיתפנו פעולה גם בנושא הקורונה ובנושאים אקדמיים נוספים, וזה מרגש להביא את אחד המנטורים שלי להתנדב אצלנו במחלקה – בעיקר כשהוא בעל יכולות מרשימות ומסייע לנו בשוטף. קיבלתי הרבה בקשות מרופאים ברחבי העולם להתנדב, וכרגע יש מספר גדול של רופאים מחו"ל שמוכנים לקריאה מיידית במקרה הצורך. הרופאים הזרים שמגיעים אלינו לומדים את המערכת שלנו ויוכלו להכיר אותה ולהיות מוכנים למקרה חירום בו נצטרך ידיים נוספות, אך התרומה הגדולה ביותר שג'ורג' ורופאים זרים נוספים מספקים לנו, היא תחושת הסולידריות והאחדות בזמן של מצוקה ושבר גדול. זה משמעותי ביותר לצוות ונותן כוח מקצועי ורגשי לכולם".