הנרי חן, נכה צה"ל שנפצע אנושות ואלוף אירופה בסקי מים בהווה מלווה מתחילת המלחמה את חיילי גולני נועם בן שלוש ושלום שטרית שנפצעו אנושות בקרבות ה-7 באוקטובר, ומדי בוקר מגיע למחלקת השיקום ומלווה את השניים בתהליך.
רופאת הילדים שטיפלה בחטופים שחזרו: "חלק מהמשפחות לא רצו ללכת מפה"
ההודעה שקיבלו המילואימניקים בצפון חושפת את תוכנית צה"ל? | בן כספית
חן, תושב בת ים, נפצע לפני שבע וחצי שנים בפיגוע דריסה "פגע וברח" בזמן שירותו הצבאי ואיבד את רגלו השמאלית. הוא, שרק לפני חודשיים קבע הישג חסר תקדים כשהפך לאלוף העולם בסקי מים במקצה לאנשים עם מוגבלויות, מקפיד להגיע לבית החולים שיבא בתל השומר וללוות את מאות החיילים הפצועים שנפגעו ועתידים לעבור הליך שיקום ארוך וקשה כפי שהוא עבר.
"בכל הזמן שאתה נמצא בשיקום, חברים באים ומחזקים אותך, חבר'ה פצועים עם פרוטזות באים ומספרים איך זה לחיות עם פרוטזה וכיצד החיים שלך הולכים להיראות וזה הדבר שהכי חיזק אותי בשיקום, לראות אנשים כמוני שמנהלים אורך חיים מלא. אנשים רגילים לגמרי, רק עם אקסטרה של אתגרים", הוא אומר.
מאז ה-7 באוקטובר מחלקת השיקום בבית החולים הפכה לביתו השני, והוא מקפיד להגיע אליה מדי יום, ומלווה פצועים קטועי גפיים. שניים מהפצועים שהוא מלווה מקרוב הם נועם בן שלוש ושלום שטרית מגדוד 13 של גולני, שנפצעו אנושות בשבת השחורה. כתוצאה מהפציעה בן שלוש עבר כריתה ברגל ימין ושטרית עבר כריתה ברגל שמאל.
במסגרת פרויקט תיעוד לרגל יום ההוקרה לפצועי צה"ל שנערך בשבוע שעבר הצטלמו חן ושני הפצועים לסרט משותף בהפקת ארגון 'זהות'-איגוד המרכזים לזהות יהודית במשרד החינוך.
אנחנו פוגשים את חן כשהוא מגיע לשיקום ופוגש שם את בן שלוש, שטרית ופצועים נוספים מהקרבות ומהמסיבה. "כשאני פוגש בפעם הראשונה פצוע, אני ישר אומר לו את כל האמת בפרצוף וזה גם מה שמייחד אותי", הוא מחייך. "במפגש הראשון הם מבקשים לדעת איך זה להיות קטוע רגל ושואלים שאלות טכניות וקונקרטיות על איך אני מתפקד ביומיום, ואחרי המפגש הראשון עם פצוע אני חוזר הביתה ומתפרק. סבתא שלי שואלת אותי כל הזמן למה אני צריך את המטען הרגשי והנפשי הזה אחרי שכבר עברתי את זה, ובאותה נשימה היא מברכת אותי על תעצומת הנפש שלי".
שטרית, לוחם במסייעת בגדוד 13 של גולני, היה באותה שבת בכוננות וישן ליד עמדת המרגמה שנמצאת מחוץ למוצב כשהוא מתעורר מאזעקות 'צבע אדום' בלתי פוסקות. קודם לכן החל 'גשם סגול' - מטר בלתי פוסק של רקטות על המוצב. הסמ"ל איתמר בן יהודה ז"ל קיבל הודעה על חדירת מחבלים ולאחר הפוגה במטחי הרקטות, הוא עלה עם שאר הלוחמים על הנגמ"שים לתקוף מטרות בעזה.
"זיהינו מחבל ראשון שעמוד בצמוד לבטונדה על הכביש, אני דורך את הנשק, הולך לאורך הבטון ונתקל במחבל מטווח אפס, שחררתי צרור והוא נפל. אחרי שהוא נפל הסתתר מאחוריו מחבל נוסף שירה לי כדור ברגל, שחררתי לעברו צרור והוא חוסל במקום. באותו רגע אני מבין שאנחנו נמצאים בסיטואציה שלא ציפינו לה ואני שוכב בשלולית של דם, אחרי כמה דקות מגיע עוד מחבל ואני יורה לכיוונו תוך כדי שכיבה וכעבור שעה מגיע עוד מחבל ואני יורה לעברו עד שהמחסנית התרוקנה".
בשלב הזה, מבין שטרית שהוא חסר אונים. הוא מצליח לעמוד ומסתתר מתחת לנגמ"ש. "דיממתי במשך ארבע שעות ללא חוסם עורקים, ועד היום אני לא מבין איך אני עדיין כאן. באותו רגע, אני עוצם עיניים, אומר 'שמע ישראל' ותהילים ומתחיל להיפרד מהמשפחה בעל פה. עד השלב שהצלחנו לצאת מהמקום ופינו אותנו בנמר".
מתי הבנת שאין לך רגל?
"מפנים אותי מהנמר ואני רואה שהרגל מנותקת. ואני זוכר שרק מלהסתכל על זה, צרחתי שם צעקה. פינו אותי לבית החולים סורוקה והוגדרתי כפצוע אנוש. היום אני מבין שאני חי בנס ואין לי זכות להתלונן".
גם בן שלוש, שמשרת גם כאן במסייעת 13, נפצע אנושות באותו היום. עם תחילת אזעקת "צבע אדום" הוא מייד נכנס עם הצוות למיגונית במוצב. "אנחנו מקבלים בקשר שיש חדירת מחבלים אלינו ולשני המוצבים האחרים של הגדוד ויוצאים למושב עלומים לעשות פטרול ותוך 100 זמן קצר אנחנו נתקלים במחבלים, וקולטים אזרחים ברחובות רצים כשאין סוף כדורים שורקים לידם. אני רואה מחבל שעומד מאחורי השיח ומכוון רובה לעבר המ"מ שלו, המרחק ביננו היה בטווח של שני מטר, ואני מקדים אותו ומוציא צרור מטווח אפס והורג אותו, אך מאחורי הרכב הסתתר מחבל נוסף שירה בי שלושה כדורים: אחד בברך שמאל, עוד כדור סנטימטר מהעורק הראשי וכדור שלישי בחזה, אני נופל על הפרצוף וסופג עוד כדור. אמרתי לעצמי שאני רגע לפני שמבצעים בי וידוי הריגה וקורא 'שמע ישראל'. אחרי כמה דקות מגיעים עוד מחבלים לכיווני ואני מבין שהסיכוי היחיד שלי להינצל זה לשחק אותה מת עד שיגיעו להציל אותי. לאחר מספר שעות הפינוי הגיע והוביל את בן שלוש לסורוקה כשהוא על סף מוות.
איך הרגשת שהבנת שקטעו לך את הרגל?
"אף קטוע בעולם לא ישכח את הרגע שהוא מגלה שאין לו רגל. הרגשתי באותו רגע שלקחו לי הכל, אך ככל שעוברות השעות אתה קולט שאין לך רגל ואתה לומד שאפשר לחיות עם זה, ורואה את העובדה שאני מדבר איתך כמתנה משמיים לכל דבר ועניין".
לפני התאונה הקשה שעבר חן היה גולש גלים מקצוען, אך לאחר קטיעת הרגל והשיקום הממושך, הבין שהוא חייב לנסות לחזור לחיים ולאהבות שלו. שנה אחרי הפציעה ארגן לעצמו חן פרוטזה וחזר לגלוש, ובהמשך נחשף לספורט סקי המים בכבלים והתאהב מחדש, כאשר שמונה חודשים לאחר מכן כבר טס לאליפות אירופה במילאנו וזכה במקום שלישי במקצה לאנשים עם מוגבלות גופנית ולפני כחודשים זכה להישג מדהים כאשר זכה באליפות אירופה. "הבנתי שמהמקום הכי נמוך שהייתי בו אני עומד על במה של אלופים, וקלטתי שאני רוצה להיות מנטור של אנשים ולגרום להם לפרוץ גבולות פסיכולוגיים. כל בנאדם נכה שאני רואה, אני רואה את השבר שלו - הנכות, אך בזכות המילים שלי אני נותן להם את הכוח לראות את עצמם עומדים על הרגליים, לראות את החזון".
שטרית: "שאני רואה אנשים כמו הנרי, צוחק ורואה את המעשים הטובים שהוא עושה, זה נותן לי את הידיעה כשאני יוצא מפה, אקדיש את חיי לעשיית מעשים טובים וזה מחזק אותי. אני מתכוון לעבוד קשה ואעשה הכל כדי שאחזור ללכת".
השנה במשרדי הביטחון והחינוך התקבלה החלטה להעביר את הפעילויות בצורה סולידית שהתמקדה בבתי הספר הממלכתיים ובממ"דים במערכת החינוך, כאשר מחלקת התוכן בארגון 'זהות' - איגוד המרכזים לזהות יהודית במשרד החינוך - העביר תכנים באמצעות מאות בנות השירות שפרושות בכ-60 בתי המלון בהם שוכנות משפחות המפונים.
מנכ"ל זהות, אלי ליפשיץ, אמר כי "ההתמודדות של הפצועים היא אין סופית. מדי שנה, מאז החלה המדינה לציין את יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי האיבה, איגוד 'זהות' זוכה ללוות את היום החשוב הזה, מאחר וזו ההזדמנות שלנו להוקיר תודה על הקשיים והאתגרים איתם הם מתמודדים. בעקבות המלחמה, החלטנו ביחד עם משרדי הביטחון והחינוך וארגון נכי צה"ל למקד את היום בתכני עומק לחיזוק הרוח בקרב הילדים והנוער שנחשפו למראות נמצאים מול מציאות ומראות מהתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה היהודית. אין באפשרותנו השנה לקיים את הטקסים הגדולים מאחר וכל חיילנו וחיילותינו בחזית, אבל את עולמות התוכן, החלטנו להשאיר ולהעשיר".