לדברי בנימין, עד יום שישי בצהריים לא הייתה כל אינפורמציה לגבי מה עלה בגורלו של אחיו, שיצא באותה שבת מוקדם בבוקר לרכוב עם חבריו, וכשהגיע לקיבוץ בארי והחלו האזעקות, הוא החליט לחזור לכיוון ביתו. רכבו אותר כ־400 מטרים מקיבוץ מפלסים.
"קצה חוט"
עכשיו, כשהתקבלה הידיעה הרשמית שהוא נחטף, מנסה שוקי לפעול בכל דרך על מנת להעלות את המודעות לסיפורו של אחיו. "עד שישי האחרון לא סיפרנו לאמא שלנו, שהיא בת 93, שרון חטוף, כי חיפשנו ודאות", הוא מספר. "אמא, שכרגע מתגוררת אצלי מפני שבביתה אין ממ"ד, היא אישה צלולה מאוד. אמרנו לה שלרון יש קורונה, שהלך לו הקול ולכן הוא לא מדבר. אבל בשבוע שעבר היא כבר התחילה לחשוד. אמרה שקורונה, לא קורונה, היא רוצה לראות את הבן שלה. הבנו שאין לנו ברירה. ניסינו למשוך עוד יום ועוד יום, כדי לא להכביד עליה. ידענו שהיא תיקח את זה קשה".
"חשב על המשפחה"
מאז השבת השחורה ניסה בנימין לאתר מידע לגבי מה עלה בגורל אחיו. "לא הייתי בטוח שהוא חי, אבל הייתי בטוח שהוא יצא חי מהאוטו. מה קרה לו אחר כך לא היה לי מושג", הוא אומר. "הצלחתי לקבל תמונות מהרכב שלו. ראיתי שלא היה שם דם שיכול להעיד על כך שרון נפצע. גם בסביבת הרכב לא היה דם. כלומר הוא יצא בחתיכה אחת מהרכב. אחר כך כבר לא ידענו מה קורה איתו. טענתי בפני נציגי המדינה שלפי כל הנתונים שיש לנו, הוא חטוף".
התרעות פיקוד העורף