מתנדבת השירות הלאומי שהגיעה לארץ להתנדב במד"א, ומצאה עצמה בלב המלחמה מספרת:

שמי ברוק סמואלסון. אני בת 21, ועליתי לישראל ביולי 2023. אני במקור מסינסינטי, אוהיו, שם גדלתי עם הוריי ושלושת אחיי. את השירות הלאומי אני עושה במסגרת ארגון בת עמי, כחובשת במגן דוד אדום במרחב אשדוד. עוד כילדה, הסתקרנתי מהרפואה והמדע, ולכן כשנודע לי שיש אפשרות להגיש מועמדות להכשרה כדי להיות חובשת, ידעתי שמצאתי את הדרך המושלמת עבורי לשרת את ישראל. הוכשרתי להיות מתנדבת עזרה ראשונה דרך מד"א בקיץ שלפני האחרון (יולי 2022), ואהבתי את זה. קיוויתי שהעברית שלי תהיה טובה מספיק כדי לעבור את ההכשרה הנדרשת ולהתקדם לשלב הבא במד"א ולהיות חובשת מוסמכת.

בשנה שעברה עשיתי את הניסיון הראשון. לצערי, הגורמים שאמורים לקבוע אמרו שהעברית שלי לא מספיק טובה, ואני עדיין לא יכולה להיות חובשת.  ההחלטה שלי הייתה שאני אתאמן הרבה – גם על העברית וגם על החלק המקצועי – וכך אצליח. זה גם מה שעשיתי-  ביליתי את כל השנה בלימוד עברית, ולשמחתי הצלחתי. מאז שסיימתי את ההכשרה כחובשת, אני יכולה לומר שהעבודה שלי תמיד מרגשת ולעתים קרובות אינטנסיבית.

בין אם אנחנו מטפלים בילד עם התקף, מצב חירום נפשי או מבוגר עם שבץ מוחי, אנחנו הראשונים להגיע למקום כדי לייצב אותם ולהעביר אותם לבית החולים. חובש ביום רגיל יכול  לטפל בחולים בצרכים שונים בכל מיני רמות- החל מכאב בטן ועד למצב מסכן חיים שבו נצטרך לבצע החייאה. מאז שהתחילה המלחמה, התפקיד שלי השתנה, וכמעט אין מקרים של אירועים "קטנים".

כחובשת בזמן מלחמה, אנחנו מקבלים הרבה חיילים שמגיעים במסוק היישר מעזה עם פצעי ירי או פציעות קשות אחרות הקשורות למלחמה. אני לא יודעת אם אני יכולה לשלוף חוויה אחת משמעותית במד"א, כי בסערה של המלחמה חווים המון אירועים, כמעט אין זמן לנשום, זה לא דומה לשום דבר אחר שחוויתי בעבר, לא במד"א ולא בכלל.  אבל אני כן רוצה להצביע על משהו שאני רואה, שלדעתי הוא אחד הדברים המיוחדים במד"א: האחדות שיש לנו. זה מרגש וממלא כוחות לראות כמה טוב כולנו עובדים כצוות, לא משנה מי מרכיב אותו, כדי להשיג את המטרה המשותפת שלנו, שזה הצלת חיים.

יש מגוון כל כך רחב של אנשים שאני עובדת איתם. יש לנו ישראלים מכל הסוגים. חלקם חרדים, חלקים חילונים, חלקם סתם דתיים ויש גם לא יהודים שהם דתיים לדת שלהם, אבל כולם עובדים יחד. האחדות הזו היא לא רק בארץ, אלא גם מהעולם. כמו שאני הגעתי לפני כמה חודשים כדי לשרת את המדינה, מאז שהתחילה המלחמה מגיעים אלינו רופאים יהודים מכל העולם כדי לעזור לנו. זה באמת יפה לראות מה יכול לקרות כשכל אחד עושה את החלק שלו, נותן מעצמו בלי שביקשו ממנו, וביחד מצילים חיים. 

אני שמחה שבחרתי לעשות שירות לאומי, כי מבחינתי ישראל היא המדינה שלי, והולך ומתברר שאין לנו לאן ללכת. ההגנה על המדינה היא החובה שלי, ואני עושה את זה בגאווה, עד שננצח.