אתמול הותר לפרסום כי יהל גזית, בן 24, מהישוב רקפת, סגן מפקד פלוגה בגדוד 53, נפל בקרב ברצועת עזה. במהלך ההלוויה משפחתו וחבריו הספידו אותו, וסיפרו שלפני שבועיים הוא נפצע ברצועת עזה - אך לאחר שלושה ימים, החליט לחזור שוב ללחימה.
בהגנה על המדינה: 83 חללים נפלו בקרבות ברצועת עזה
״יהלי שלי, הקרנת אור עם עיניך הירוקות והחיוך המקסים שלך. אדם יפה, חכם, יצירתי, אהוב, מיוחד ולא שגרתי. הוא למד פיסיקה ותיאטרון, כתב שירים, מילים ומוזיקה, אמן בנשמתך. היית לוחם צדק, אמיץ, מעז, הולך עם האמת שלך. שילמת על כך מחירים - אבל היית שלם עם הדרך שלך״, תיארה את בנה. ״היית לוקח יוזמה ואחריות בכל מקום שבו היית - בבית הספר, בתנועת הנוער העובד והלומד, בשנת השירות ובצבא. נאלצת להתמודד עם המחלה של אבא, ולטפל בו במסירות אין קץ״.
״בשבת השחורה, ברגע ששמעת שפרצה מלחמה, נלחמת לחזור לגדוד על אף שכבר היית בתפקיד אחר, נסעת לדרום להילחם. נלחמת, נחשפת למראות קשים, וגם לאחר שנפצעת - חזרת ללחימה. הסברת לי שאפשר לעשות הכול עם הראש בתוך הטנק, ועל אף הסיכון יודעת שכמו כל הדברים שעשית, עשית את הטוב ביותר שאפשר. תודה על מה שהיית עבורי, עבורנו״, אמרה.
חבריו הטובים הספידו אותו גם הם: ״יהלי, חבר אמת, רק לפני שבועיים נפצעת ברגל ויצאת מהרצועה, נפגשנו כולנו, עשינו מאמץ לצאת מהצבא ומהמילואים לכמה שעות כדי לשבת יחד ולדבר, וכרגיל ישבת, דיברת, סיפרת - וכולנו היינו בדממה קשובים ומופלאים מהתשוקה ומהמחויבות האין סופית שלך״, תיארו.
״אז לא ידענו שזו בעצם ארוחת הפרידה ממך, מישהו שם למעלה רצה שיהיה לנו איתך עוד רגע של "כולנו ביחד" - אולי אסף אביך, שבשבעה שלו ישבנו יחד להיפרד ממנו ושם שוב הראית לכולנו כמה כוחות טמונים בך, את יכולות ההתבטאות המרגשות שפירקו אותנו ואת הצחוקים שבשבעה. מקווים שעכשיו אתה ואביך יחד כתף אל כתף מדברים על פוליטיקה, פילוסופיה ובדיחות שחורות״.
״באותה שבת שחורה של ה-7 באוקטובר, הדבר הראשון שעשית, הוא לנסוע דרומה ולעלות על טנק, ידעת והאמנת שזה הדבר הנכון. אהבת את הארץ בלי סוף, ולבסוף גם נתת את חייך למענה. תמיד אמרת שאם כבר למות - אז בצבא״, עוד תיארו החברים את קווי דמותו של יהל ז״ל: ״איך מכל הדרכים, מעולם לא אבדה לך דרכך - איש של ערכים, עקרונות, סקרן, חכם, מוזיקאי, כותב בחסד, רגיש, קשוח, אוהב, קשוב ובעיקר חבר. היה בך הכול. מחכה שתחזור כבר הביתה ותגיד שכל זה היה בדיחה. בכל מקרה, בינתיים, אנחנו נשארים פה, עם אמא ועידו אחיך, מחזקים אותם בשבילך ויודעים שאתה משגיח מלמעלה. יהלי, אתה נצור בנו, לנצח, כל החוויות והרגעים היפים נשארים איתנו וכך גם אתה״.
רותם, חברו הטוב של יהל ז״ל, סיפר עוד ל״מעריב״ עליו: ״אני ויהל חברים כל החיים, עוד מאז הגן. הוא כמו אח שלי, אנחנו 5 חברים טובים, עם קעקוע משותף לכולנו, ממש משפחה לכל דבר. לפני כשלושה שבועות, הוא נקע את הרגל שלו באחד הפיצוצים ברצועת עזה, יצא להתרעננות בבית לשלושה ימים בלבד - ומיד חזר ללחימה בשטח, על אף שרגלו לא חזרה לעצמה״, מספר.
״יהלי היה גם כותב בחסד, וכתב שירים וקטעים מכל הסוגים. בשנה וחצי האחרונות, הוא הקים להקה יחד עם עוד 2 חברים. הם בדיוק סיימו להפיק אלבום, ורצו לשחרר אותו בקרוב. לצערי האלבום יצא רק כשיהל כבר לא פה. באחד השירים שיהל כתב, הוא ממש ניבא את עתידו וכתב ״זוהי נפילתי הסופית, והיום מתחיל חורבן״, מתאר.
״המחויבות המטורפת שלו לצבא, למדינה ולעם ישראל תמיד הייתה נוכחת, הוא היה מפקד משכמו ומעלה. כשהוא נפצע והגיע למנוחה בבית, הוא סיפר לנו על לוחם אחר בעזה שנכנס לטראומה והפסיק לתפקד, ועל איך הוא חיבק ותמך בו, ונתן לו תחושה טובה שעזרה לו להתגבר ולתפקד מחדש. זה היה יהל - קצין, מפקד, לוחם ואיש זהב, שהצוואה שהוא השאיר לעולם היא רק טוב, אהבה ואור״.