"אנחנו מנהלים שגרת חיים בצל הלחימה, עם המשך שגרת חירום ברשויות המקומיות. היעד שהנחה אותנו היה להחזיר את המשק ומוסדות החינוך לשגרה ולרציפות תפקודית, וחשוב לעקוב אחר ההנחיות ולבצע אותן". כך אמר ל"מעריב" אל"ם (במיל') שלומי דרור, מנהל לחימה במחוז דן של פיקוד העורף, שבתחומו מצויים כ־2 מיליון תושבים באזור אורבני צפוף.
דרור מודה כי כל מה שחווה עד לפרוץ המלחמה בשבת השחורה מתגמד אל מול המראות הקשים שאליהם נחשף, בעת ששירת בבסיס זיהוי החללים והנעדרים שורה שברמלה, כממונה על הקמת מרכז המשפחות.
המראות באיירפורט סיטי בימים הראשונים היו קשים. משפחות רבות, שלא ידעו מה עלה בגורל יקיריהן, הגיעו כדי למסור כל פרט שהיה ברשותן, שעשוי לסייע בזיהוי. היו כאלו שהביאו מברשות שיניים, מסרקים וביגוד של יקיריהם, בניסיון לאתר דגימות דנ"א.
דרור הוצב בבסיס שורה כנציג פיקוד העורף על מנת לסייע בקשר עם המשפחות, שלעתים הגיעו כאשר קראו להן לצורך השלמת פרטים בזיהוי יקיריהן.
"הרגשתי שהגעתי לגיהינום", הוא מספר. "התחושות היו נוראיות, כשמשאיות קירור אזרחיות שגויסו הגיעו בזו אחר זו לפרוק מאות רבות של גופות נרצחים. מראות וריחות קשים".
"המשימה בשורה הייתה מורכבת", הוא ממשיך. "הצוותים בשורה עבדו במסירות רבה בכל שעות היממה, אבל היה קשה לתת מענה מיידי בזיהוי, לנוכח העומס הכבד".
לאחר ההתארגנות והקמת מרכז משפחות הנעדרים, חזר דרור לתפקידי פיקוד בכירים במחוז דן בפיקוד העורף, והוא ממובילי ניהול הלחימה האזרחית במחוז.
"היעדר המיגון המלא בכל מוסדות החינוך וגם בבניינים רבים הוא סוגיה לאומית, וצריך לשאול את מקבלי ההחלטות בנוגע למדיניות. אנחנו פועלים במציאות הקיימת ובהתאם להערכות המצב והמיגון במוסדות החינוך. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם הרשויות המקומיות, וכל הזמן עם יד על הדופק. אין ספק שצריך לתגבר את המיגון, וזה יעד של המדינה".
"קיים שיתוף פעולה בין כל הגופים הממלכתיים והמקומיים, למתן מעטפת מלאה לאוכלוסייה המפונה", מציין דרור. "בכל מלון ניתנו מענים נדרשים ייחודיים. כמו למשל, בהנפקות תעודות זהות ופתיחת כיתות לימוד. לא נעים לחיות לאורך זמן בחדר במלון הרחק מהבית שלך. בהדרגה יעברו קהילות למגורי קבע זמניים, עד שיוכלו לשוב לבתיהם".
התרעות פיקוד העורף