"הייתי עם ענבר בקורסים משותפים, תמיד אפשר היה לזהות ש'זו עבודה של ענבר', היה לה את הסגנון הייחודי שלה, את עולם התוכן שלה", אומרת בירמן, חברתה של הימן ללימודים במחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה.
הימן ז"ל, 27, תושבת פתח תקווה במקור שהתגוררה בחיפה, עבדה בסיוע רגשי למבלים במסיבה ברעים. אחרי שהסתתרה בשיחים וברחה ממחבלים, היא נחטפה על גבי אופנוע לעזה. בשבת האחרונה פורסם דבר הירצחה, בעוד גופתה מוחזקת בידי חמאס.
להקמת התערוכה היו שותפות גם חברותיה של ענבר, ענת מולוטקובסקי, נעמי גולדשטיין ובר ערד. מולוטקובסקי, שאמורה בסוף החודש להתחיל שנה ד' במחלקה לתקשורת חזותית, הכירה את הימן בלימודים. "התחברנו תוך שנייה, הכי מהר זו לזו", היא מספרת. "יש לנו סגנון דומה, שתינו אוהבות מבחינת יצירה לצאת מהקופסה, לחשוב על דברים לא שגרתיים, לחשוב מחוץ למיינסטרים. הסגנון העיצובי, הרעיונות, המחשבות, חיברו בינינו קודם כל. גילינו שאנחנו מאוד דומות, ובאיזשהו שלב במכללה היו צוחקים עלינו שאנחנו מעין סוג של אותו בן אדם. גרתי שני רחובות מענבר בשכונת הדר, כל יום באנו אחת לשנייה, הרמנו אחת את השנייה כי כל אחת חוותה אתגרים אישיים, והבאנו השראה מטורפת זו לחיים של זו. ענבר פרשה כנפיים ענקיות, נהייתה חזקה בטירוף, הגשימה חלומות ורצונות שלה, אם זה ללכת לפסטיבל פה, למסיבה פה, להתנדב באיזשהו פרויקט יצירה, וכל זה במקביל ללימודים. הייתי מקבלת ממנה המון השראה".
"הכרתי את ענבר דרך חברים משותפים בשכונת הדר, יצא לנו לבלות מספר ערבים ביחד, היינו חברות יחסית קרובות", מספרת בר ערד, סטודנטית במחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצו חיפה. "לפני כחודש הייתה בחיפה עצרת למען שחרור החטופים והרגשתי שצריך לעשות משהו גם בשכונת הדר, שבה אני מתגוררת. ענבר הייתה תושבת השכונה שלנו. הצעתי למריה, ששתינו חברות בכפר הסטודנטים של קהילת הדר, לעשות משהו. בהתחלה חשבנו לעשות מיצג, ואז מריה העלתה את רעיון התערוכה. הוצאנו קול קורא לאמנים שישלחו לנו דיוקנאות של ענבר, קיבלנו המון עבודות. רצינו להעלות מודעות לשחרור שלה ושאנשים יכירו אותה לא רק כתמונה בפוסטר. עכשיו זה הפך לתערוכה של הנצחה. ענבר הייתה בן אדם מדהים, צבעוני. היא לא הבן אדם היחיד שאני מכירה שנחטף. אני מרגישה שהפקירו אותם, את האנשים שהם חברים שלי. זו תחושה מאוד קשה".
התרעות פיקוד העורף