רס"ל (מיל') אסף פנחס טובול, בן 22, מקריית מוצקין, לוחם בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן', נפל אתמול בקרב בדרום רצועת עזה והובא היום למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. אסף הותיר אחריו את הוריו - אסתר ומאיר טובול ושישה אחים. אסף הוא בוגר ישיבת פרחי אהרון, והוא השני מבוגריה ליפול במלחמה. משפחתו מספרת שהשתחרר משירותו הסדיר כלוחם בתותחנים רק לפני כחמישה חודשים, לא זומן למילואים - אך התעקש והתנדב להילחם לצד חבריו. לאחר שנהרג, איבריו נתרמו להשתלה ולהצלת חיים. 

כאלף בני אדם השתתפו היום בהלוויתו. אביו מאיר, ספד לו בכאב: "ילדי הקטן, בן הזקונים שלנו, במקום לחתן אותך ולהיות סנדק לילדים שלך - אני מוצא את עצמי ביום הארור הזה מספיד אותך. שוחחנו במוצאי שבת, סיפרת שתכף באים לאסוף אותך לעוד סבב לחימה, דיברנו על ערכים, אהבת הארץ והעם, ועל כמה שהמדינה חשובה לנו. ביקשתי ממך לשמור על עצמך ועל החברים שלך, הבטחתי שאין לך מה לפחד, שאלוהים שומר עליכם, אבל לא עמדתי בהבטחתי ואני לא מפסיק להצטער על כך. נלחמת בגבורה רבה על הגנת הארץ והעם - ונפלת כגיבור. אני מבקש מכל עם ישראל - הקרבתי את הבן שלי לא בשביל שנהיה מפולגים, די לשנאת חינם, כולנו אחים, אני צועק כדי שישמעו אותי ממטולה ועד אילת. בואו נתעורר.  אין שמאל, אין ימין, אין דתיים, אין חילוניים, אין ספרדים, אין אשכנזים, כולנו אחים. כולנו עם אחד. ואפשר ורצוי להתווכח, אך אפשר לעשות זאת בכבוד ובדרך ארץ".

מעין סויסה, בת דודתו של אסף ז״ל, מבכה את אובדנו: ״אני ואסף היינו מאוד קרובים, כל המשפחה שלנו מאוד מאוחדת, הלב נשבר לכולנו, אני עדיין לא מעכלת ולא מבינה שהוא איננו. הוא השתחרר רק לפני כמה חודשים מהשירות הסדיר שלו בתותחנים, וכשהחלה המלחמה ב-7 באוקטובר הוא לא קיבל צו 8 כי היה משוחרר טרי ולא הספיק לקבל ציוות לגדוד שלו במילואים. כאב לו ברמות שאי אפשר לתאר שהוא לא נלחם לצד חבריו, לכן הוא ממש התעקש, לא הרפה והתחנן עד שיסכימו לגייס אותו למילואים. מבחינתו - הוא לא יכול לשבת בבית כשחבריו בקרב״, מתארת. 

״לפני כחודש, הסכימו לגייס אותו למילואים, אך אנחנו התחננו שלא יעשה זאת כי שני אחיו נלחמו ברצועת עזה גם כן. אמרנו לו ׳3 אחים בתוך עזה? אל תעשה את זה לאמא ואבא׳, אך הוא אמר לנו ׳השם ישמור אותי. יהיה בסדר, אל תדאגו׳ ונכנס ללחימה. זה רק קומץ מהערכיות שלו. אסף היה אדם שכל כולו נתינה, תמיד עם חיוך וצחוק על הפנים, מלא בענווה, אכפתיות ושמחת חיים. הוא עבד כמאבטח, חסך כסף לטיול הגדול שתכנן בעולם, רצה בעתיד ללמוד - אך כל זה כבר לא יקרה״, אומרת בכאב. 

״אסף משתייך לדור שמוכיח את עצמו במלחמה הזו הרבה יותר מהדור שגרם לשסע ופילוג, והביא עלינו רק אסונות. יש כל כך הרבה משפחות שכולות ומתפרקות של נופלים, ילדים שהפכו ליתומים, הורים שקברו את ילדיהם - זה לא הסדר ההגיוני של העולם. לכל משפחה שכולה יש את החיים שהיו לה לפני ואת החיים שאחרי, מחיר הכבד ששילמה ואנחנו לא רוצים לקבור את אסף לשווא. כדי שמותם של החיילים לא יהיה לשווא - המלחמה הזו צריכה להיות צודקת, עם הצלחה ביעדים ובמטרות שנקבעו לה, והכי חשוב מעל הכול - הוא שעם ישראל יהיה מאוחד במלחמה - וגם אחריה״, אומרת נחרצות. ״מותר להיות חלוקים בדעות, אך יש דרך לעשות זאת בלי לגרום לפילוג או לשנאה. כולם צריכים להתעורר ולהבין שכוחנו באחדותנו. עם ישראל יכול לנצח כל מלחמה, כל חזית וכל ארגון טרור בעולם ברגע שהוא מאוחד. זה המוטו שצריך להדהד אצל כל אזרח ישראלי, אצל כל יהודי באשר הוא״.