אין כמעט אדם במדינה שלא מכיר את איריס חיים. לא פעם ולא פעמיים הראיונות עם אמו של יותם ז"ל, שנחטף לעזה ונהרג מאש כוחותינו בתקרית הטרגית בה נהרגו גם אלון שמריז וסאמר טלאלקה, סחפו את הרשתות החברתיות והציבור שיבח את אצילותה, כוחותיה ומילותיה המאחדות. "איריס חיים חייבת להדליק משואה. אין ראויה ממנה", היו התגובות לצד הביטוי "אמא של עם ישראל".
"הסיפור של יותם גרם לי להיות בן אדם ציבורי", היא אומרת בראיון נרחב למוסף מעריב שיתפרסם במלואו מחר, "אין בן אדם שלא יודע מי זה יותם חיים". "אני בוחרת לא להיות קורבן של הסיפור הזה, אלא להיאחז דווקא בכוח ובגבורה של יותם ואת החלק האחרון, של הירי המיותר שהיה, אני רוצה למחוק".
-ובכל זאת היה לך חשוב לומר לחיילים שאין בך כעס.
"אמרתי את זה לחיילים לפני שידעתי את תוצאות התחקיר, למרות שגם היום הייתי אומרת את זה. הייתי מעדיפה לא לדעת את תוצאות התחקיר, בשבילי זה היה מיותר. לא הייתי צריכה את הפרט הנוסף הזה. לא הייתי צריכה לדעת שהיה עוד סיכוי שיותם יחיה. הוא הרי ברח, והייתה טעות של חייל שלא שמע את הפקודה וירה. זה עוד יותר ללחוץ על הכפתור הזה של 'אוף. אם. למה?'. וזה יכול להשאיר אותי במקום נורא מתוסכל, ומה זה יעזור לי? הידיעה לא תחזיר לי את יותם החי. לכן אני בוחרת לעצור את הסרט ברגע האחרון, כאילו אני לא יודעת את הסוף. כאילו אני רק יודעת שהוא לא פה".
במהלך השבעה הגיעו ארבעה חיילים מהתקרית לבקר את המשפחה. "זה היה מאוד מרגש ומאוד עצוב", אומרת איריס. "הייתה לי ודאות גדולה שהם לא עשו שום דבר בכוונה ושהם סובלים מאוד, אולי לא פחות ממני. לא ראיתי רק את הבעיה הפרטית שלי, חשבתי גם עליהם".
מה ראית על העיניים שלהם?
"הם היו כבויים. הם היו בעצב גדול, ובפחד, לדעתי הם נורא פחדו, למרות שהם החליטו להגיע לפה, שזה מדהים, הרי לא פשוט להגיע. בעלי ואני לא תיאמנו בינינו מה אנחנו אומרים, גם לא ידענו שהם יגיעו, אבל שנינו אמרנו את אותם הדברים. שנינו אמרנו שאנחנו לא כועסים, שהם נקלעו לסיטואציה שחוסר ההבנה בה יכול היה לקרות לכל אחד, ושזה לא אומר שהם עשו בכוונה, או שהם התרשלו בתפקידם, זאת דעתי. אמרתי להם שמאוד עצוב וכואב לנו, שקשה לנו שיותם לא איתנו. סיפרתי להם על יותם ועל הקשיים שלו".
-מה הם אמרו לך?
"שהוא גיבור, שזה לא יאומן מה שהוא, אלון וסאמר עשו. הם היו שם בחוץ, בלי נשק, בלי שום אמצעי הגנה והם העזו להסתובב בתוך שאג'עייה. שאלתי אותם על השיער הג'ינג'י והם אמרו שלא היה לו שיער. בשלב הזה של השבעה, עוד לא ידענו את סיפור הבריחה המלא. עוד לא ידענו על הנקודות שהם עברו. הם שלושתם פעלו והיו אקטיביים. הם היו בחוזק מאוד גדול".
-את אומרת שזה לא משנה מה הסוף, הסיפור עצמו הרואי.
"כן. זה מה שאני רוצה לזכור".
הראיון המלא יפורסם מחר במוסף מעריב