"ח’אן יונס היא עיר שנשלטת, נכון להיום, על ידי חמאס”, אומר ד”ר עידו זלקוביץ’, ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל וחוקר בכיר בקתדרת חייקין לגיאו־אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה. “חמאס השקיעו שם כספים רבים לא רק בפיתוח מנהרות הטרור, אלא גם בעיצוב דעת הקהל, החדרת האידיאולוגיה והפיכת המרחב עצמו ליותר דתי ואסלאמי. למשל, יש בעיר רחובות שקרויים על שמות שהידים של התנועה. המסגדים קרויים על שמות שהידים מהתנועה. התנועה נוכחת במרחב הציבורי. הם גם השתלטו על מוסדות ההשכלה הגבוהה, על אוניברסיטאות והשתמשו בהן כחלק מהמערך הרעיוני שלהם”.
לימים נכבשה שוב ח’אן יונס במסגרת כיבוש הארץ על ידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מידי העותמאנים. “גם הבריטים מצאו בנקודה האסטרטגית הזאת מקום שהם יכולים לעצור בו ולארגן את כוחותיהם”, מסביר זלקוביץ’. “כוח המשיכה, או הקסם של ח’אן יונס ברצועת עזה, היה בעיקר בשל מקורות המים בסביבותיה. לכן, גם התפתח סביב העיר לאורך השנים מרחב חקלאי והיא הפכה להיות המרכז האורבני של דרום־מרכז הרצועה. וסביבה גם התפתחו יישובים, דוגמת עבסאן הגדולה והקטנה, בני סוהילה, ועוד. היום הם למעשה כבר יוצרים, הייתי אומר, מרחב אורבני אחד”.
בין 1948 לשנת 1967 הייתה ח’אן יונס, כרצועת עזה כולה, תחת שלטון צבאי מצרי. “בתקופת המצרים הם הציבו כוחות שלהם במצודת המשטרה הידועה בכניסה לעיר, שעליה צה”ל פשט במסגרת מבצע אלקיים ב־1955”, אומר זלקוביץ’.
“מבצע אלקיים”, על שמו של מפקד הצנחנים רס”ן סעדיה אלקיים “סופאפו” ז”ל, היה פעולת תגמול כנגד המוצבים המצריים. ב־1 בספטמבר 1955 פורסם בעיתון מעריב: “עשרות מצרים נהרגו בח'אן יונס. נהרס המטה של ‘הפאדיון’ שביצעו מעשי הרצח בישראל. טור ממונע של צה”ל חדר לרצועת עזה בעומק שישה קילומטר”.
“בשל הסמיכות של ח’אן יונס וכפריה לגבול, היא הייתה המקום שבו התארגנו וממנו יצאו הפדאיון לפשיטות על קיבוצי הנגב המערבי”, מסביר זלקוביץ’. עוד נכתב באותה הכתבה במעריב כי “עשרות חיילים מצרים נהרגו ונפצעו הלילה כאשר טור ממונע של צה”ל, בסיוע אש תותחים ומרגמות חדר לח'אן יונס, שבדרום רצועת עזה, ותקף את מטה ‘הפדאיון’, ארגון הטרוריסטים המצרים. מטה הכנופיה הטרוריסטית נהרס עד היסוד. זאת הייתה תגובת צה”ל למעשה הזוועה של אנשי הפדאיון נגד אזרחים בלתי מזוינים ובכללם נשים וילדים שנרצחו בשלושת הימים האחרונים הרחק בעורף הישראלי”.
“אפשר ממש לראות את הסמיכות של פאתי הכפרים של ח’אן יונס לקיבוצים. כל המרחב הזה הוא למעשה מרחב אחד”, אומר זלקוביץ’. "ואם נלך קדימה, ל־7 באוקטובר, אז בהקשר הזה חלק ממשפחות הכפריים טוענות שהאדמות החקלאיות, שאותן מעבדים הקיבוצים הסמוכים לגבול, הן למעשה האדמות שלהם מלפני 48’. באחד מסרטוני חציית הגדר, בגל השני אחרי הנוח’בה, כשנכנסו פנימה האספסוף והרוצחים, אפשר היה לראות בחור צעיר שמצלם את עצמו ואומר למצלמה ‘הנה סבא, חזרנו לאדמותינו שנלקחו מאיתנו ב־48’. זה היום שהבטחתי לך שאכן יתרחש בעתיד’”.
החל מסוף שנות ה־70 החלה לקום סדרה של התנחלויות ברצועת עזה. הראשונה שבהן הייתה “קטיף” שהעניקה לאחר מכן לכולן את השם הכולל “גוש קטיף”. “בשל העובדה שהעיר עצמה נעטפה בהתנחלויות ישראליות, אחרי 67’ הוגבר החיכוך בה באופן יומיומי”, מסביר זלקוביץ’. “לדוגמה המתחם של אוניברסיטת אל־אקצא, שדיברו עליו שלשום, היה חלק מההתנחלות נווה דקלים, שעטפה ביחד עם התנחלויות קטנות יותר את ח’אן יונס. אבל לא בכדי שם בחרו ליישב את המתנחלים, שכן כפי שאמרתי, מדובר באדמה יחסית פורייה עם גישה למקורות מים והיה ניתן לפתח בה תשתית חקלאית”.
לפני כחודש ביקר כתבנו הצבאי טל לב רם בלב ח’אן יונס ואף הגיע עד לביתו לשעבר של סנוואר. בדיווחו הביא את דבריו של תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדת 98 שאמר: “אסור לנו לזלזל באויב שלנו. הם בנו כאן מערך של רשת מנהרות, שברמה המקצועית ניתן להעריך אותו מאוד. שנים של עבודה מתחת לקרקע כהיערכות ליום שבו הם יילחמו מולנו”.
התרעות פיקוד העורף