"אני בטוחה שנצליח גם בעתיד לחסום את תנועת המשאיות. אני יודעת שעם ישראל כל כך רוצה את הדבר הזה, ונמשיך לפעול בכל הכוח", אומרת רעות בן חיים, יו"ר תנועת צו 9, שמטרתה לחסום מעבר משאיות סיוע הומניטרי משטח מדינת ישראל לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום.

מעבר כרם שלום חסום למשך שעות; ליברמן: "אין סיוע עד שחוזרים החטופים"

אתמול הגיעו למעבר כרם שלום, זה היום השישי ברציפות, עשרות מפגינים שמוחים על העברת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה בעוד אזרחי ישראל וחיילי צה"ל נמצאים בשבי חמאס. בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם המעבר לא נחסם לכניסת משאיות הסיוע, שכן השוטרים בלמו את המפגינים. כמה מהם עוכבו לחקירה, בהם גם ספי בן חיים, בעלה של רעות, שמקפידה כמעט מדי יום להגיע למקום יחד עם בתה התינוקת.

בשבוע שעבר החלו אנשי התנועה לחסום את מעבר כרם שלום למעבר משאיות סיוע שנועדו להכניס ציוד הומניטרי לרצועת עזה, ומנעו כניסה של עשרות משאיות. לאחר שהאמריקאים הביעו מחאה על כך, מפקד פיקוד דרום, אלוף ירון פינקלמן, חתם על צו שמכריז על אזור המעבר כעל שטח צבאי סגור.

אתמול כאמור, על אף הצו, ניסו המוחים להגיע למעבר כרם שלום. "התחושה היא שכל עם ישראל כולו היה רוצה להגיע", אומרת בן חיים. "ומי שלא הגיע או מגיע, אפילו כותבים ומסבירים למה לא באו. מישהי למשל כותבת לי: 'אני עובדת מדינה ולא יכולה להגיע', אחרת כותבת שלא יכולה לקחת חופש. כולם היו רוצים להעביר את המסר ולעצור את כניסת המשאיות לרצועה".

הבוקר (שני) חסמו פעילי מחאה חוסמים את מעבר ניצנה הסמוך לגבול מצרים בדרישה למנוע מעבר של טובין וסיוע לרצועת עזה. צירי הנסיעה אל המעבר וציר פילדלפי נסגרו לתנועה. המעבר עצמו אינו פעיל בתקופה זו.

חסימת מעבר ניצנה (צילום: צו 9)
חסימת מעבר ניצנה (צילום: צו 9)

"עצרנו בגופנו"

בן חיים, 37, תושבת נתיבות, היא גננת שנמצאת בחל"ת וגם מדריכה למיניות מבריאה. "ה־7 באוקטובר תפס אותנו בבית עם הילדים", היא משחזרת. "אנחנו למודי מבצעים קודמים. קמנו לאזעקות והבנו שאנחנו בתוך איזשהו אירוע, אבל עוד לא הבנו את גודלו. אז היו לנו שבעה ילדים והייתי בהריון מתקדם. הבנו שמחבלים מתקדמים. ספי, בעלי, כבר היה דרוך, היה בטוח שיגייסו אותו בצו 8, וזה אכן מה שקרה. כעבור כמה שעות ארזנו תיקים, שמנו את בעלי בבסיס שלו בצפון, והמשכנו בנדודים ברחבי הארץ. הבנו שאנחנו יוצאים לנדודים מחוץ לבית, שאנחנו באירוע ארוך. גרנו בקיסריה, ברעננה. ברעננה כבר שילבנו את הילדים במסגרות ושם גם נולדה התינוקת שלנו, ברית אהבה".

איך בעצם הגעת לפעילות של חסימת המשאיות?
"כשספי, שהוא בעל עסק לטיולי אופניים, השתחרר מצו 8, התחלנו לנסות לחזור לשגרה. חזרנו בחנוכה הביתה לנתיבות, ניסינו לחזור לשגרה אבל פשוט לא הצלחנו. לא הצלחנו לשחזר את מה שהיה קודם, התחושה הייתה ששגרה זה הדבר האחרון שאפשר לקרוא למצב שבו אנחנו נמצאים. היו עדיין טילים, עדיין יש חטופים, נופלים כל יום חיילים, חיילים מסכנים את עצמם, הקרקע בוערת, אנחנו עוד מלקקים את הפצעים. ואז נחשפנו למשאיות 'הסיוע ההומניטרי', so called, נחשפנו לכך שזה קורה ממש מתחת לאף שלנו. בחודש האחרון פתאום קלטנו את המהות של משאיות הסיוע האלה, שהן עוברות ממש כאן בחסות מדינת ישראל, וגם הבנו את ההיקף העצום של זה מדי יום, הבנו שמדובר במאות משאיות".

באחת הפעמים, היא מספרת, "הגענו עם משפחות החטופים שארגנו מחאה בצומת. בעלי ואני ראינו שכולם עוצרים במחאה בצומת, אבל אמרנו שלא באנו למחות, כי הרי המטרה היא בעצם לעצור את המשאיות. המשטרה עצרה את המפגינים בדרך לכרם שלום, ואז אני ובעלי עברנו את החסימה וראינו את המשאיות לאורך הגבול. ראינו את ההיקף, עמדנו שם, ממש עצרנו ככה את המשאיות בגופנו. ראינו שזה נגיש, אבל הבנו שלבד לא נוכל לעשות זאת והתחלנו לגייס אנשים. לפני שבועיים הייתה הצעה של חבר לקרוא לזה צו 9. הוא אמר: 'היינו בצו 8, ועכשיו השלב הבא הוא צו 9'".

איך מגייסים פעילים לדבר הזה?
"קודם כל וואטסאפ ופייסבוק היו הכלים שלנו. בהתחלה הרגשנו שאנחנו מגיעים לכמות קטנה של אנשים, והיינו צריכים עזרה של משאבים. היו אנשים שסייעו לנו בפרסום, ואז פשוט ראינו שזה תפס כמו אש בשדה קוצים. אנחנו מתקרבים לעשרת אלפים איש, ואפילו יותר, בקבוצות וואטסאפ, ויש גם טלגרם, פייסבוק. אנחנו כל יום שם, כי כל יום המשאיות מתכננות לנסוע. מגיעים אנשים מכל פלחי האוכלוסייה, בהם משפחות של חטופים, משפחות של לוחמים, גם לוחמים בעצמם שיצאו מצו 8 ומחפשים את המשימה הבאה שלהם. מגיעות משפחות של חללים, מגיעים נפגעי טרור. מגיעים אנשים מהמרכז, מהצפון, מגיעים מפונים - ממש כל עם ישראל. אנחנו מגיעים לשם לפני 08:00 בבוקר ולא עוזבים את המקום עד השעה 16:00, אז מעבר הגבול אמור להפסיק לעבוד".

"משימה לאומית"

בן חיים מציינת, "אנחנו לא מזוהים עם שום ארגון פוליטי, אלא מעבירים מסר משותף לכל עם ישראל. כל עם ישראל רוצה לראות אותנו מחזקים את החיילים, את התושבים - ולא מחזקים את האויב על חשבוננו. מבחינתנו, המשאיות שעוברות מחזקות את האויב. אנחנו רוצים שזה ייפסק עד שהחטופים שלנו יחזרו, וגם אז שזה יהיה מבוקר ולא יגיע לחמאס. אלה משאיות סיוע לאויב. אנחנו רואים כמו כל עם ישראל שחמאס משתלט על המשאיות, גונב את הציוד, ואם משהו מגיע לאזרחים - זה בצורה שהוא מוכר את זה. רואים שיש קשר ישיר בין יכולת הלחימה של חמאס היום ובין הסיוע שישראל מעבירה לו".

רעות בן חיים (צילום: עדי בוחבוט)
רעות בן חיים (צילום: עדי בוחבוט)

על פי הדרג המדיני, דווקא הכנסת משאיות סיוע מאפשרת לגיטימציה בינלאומית להמשך הלחימה.
"אני רק שואלת, האם כשהעברנו את משאיות הסיוע אכן הייתה לנו לגיטימציה? אני זוכרת שהאמירה הייתה שישראל מגיבה בצורה לא פרופורציונלית. לא באמת הייתה לנו לגיטימציה להילחם גם כשמשאיות הסיוע עברו".

בזמן שבעלה נעצר אתמול עסקה רעות בעבודת מטה התנועה בנתיבות. "אתמול כנראה לא הגיעו לשם מספיק אנשים ביחס לכוחות הביטחון שהיו שם. אם נהיה אלפים, נצליח לעבור כל מחסום שיציבו לנו", היא אומרת ומסבירה שמטה התנועה מצריך הרבה מאוד עבודה גם מאחורי הקלעים. "בזמן שאנחנו מדברות ובזמן שהחבר'ה שלנו בשטח, יש מטה מתנדבים פעיל שנותן מענה למי שרוצה להגיע ועונה למצבים בזמן אמת", היא מסבירה. "יש לי אחיינים שהם לוחמים, וגם כולנו בעם ישראל קשורים באמת בקשרים חזקים. לי כתושבת נתיבות יש רצון חזק לראות את חמאס מובס ואת המציאות שלנו משתנה. הילדים שלי - הגדולה בהם בת 14 וחצי והקטנה כאמור תינוקת בת חודשיים - סובלים, כמו כל ילדי העוטף, ממציאות פוסט־טראומטית במשך שנים. אני כבר רוצה לעצור את הטראומות האלה".

איך את ובעלך מצליחים גם לתפעל את כל זה וגם לדאוג לשמונה ילדים?
"אנחנו משדרים לילדים שזו משימה לאומית והם מגויסים. אני עובדת הרבה שעות מהבית על הנושא, והילדים בזמן הזה לוקחים אחריות. הבת שלי למשל יושבת על הוואטסאפים. הם מגויסים למשימה ומרגישים שאבא ואמא ביחד עם עם ישראל רוצים ליצור שינוי".

אילו תגובות את מקבלת?
"התקשר אליי לוחם שבמילואים בחרמון כדי להגיד 'אני מחזק את ידיכם, אתם נותנים לכולנו תקווה וכוח, אתם הכוח שלנו להילחם'. יש גם תגובות אחרות, שבאות לידי ביטוי בסוג של מתקפות טרור בסייבר. הקבוצות שלנו מוצפות בפרו־פלסטינים, הם משבשים לנו את הפעילות בכל דרך ברשתות. זה רק מראה לי שאנחנו בכיוון הנכון. אבל מה שבעיקר ממריץ אותנו הוא התגובות מעם ישראל, ממשפחות החטופים, מהלוחמים שאומרים שהיה קשה להם להילחם ולדעת שמעבירים את האספקה הזאת לרצועה".