שני בניה של רות סטרום, יאיר ואיתן, נחטפו לעזה באותו בוקר ארור, ורק אחרי חודש וחצי קיבלה את הבשורה שהם בחיים. עכשיו היא מתנחמת בעובדה שכל אחד מהם יודע שהשני בחיים, ומחכה. ליד הדלת ממתין גם הדגל שהכינה מחולצות בית הספר בארגנטינה שבו למדו ילדיה, והיא חולמת איך תישא אותו גבוה ברגע שייפגשו שוב.
“אני קמה בכל בוקר וחושבת שאולי חלמתי חלום רע", אומרת רות סטרום, אמם של יאיר (45) ואיתן (37) הורן, שני אחים שנחטפו יחד בידי חמאס מניר עוז ב־7 באוקטובר. אנחנו נפגשות ביום שישי, יום המשפחה, לא שאם לשני חטופים זקוקה לתזכורת מצמררת ביום הזה לחסרונם, אבל הנה היא מגיחה מכל פינה. ברקע מתנגנת מוזיקה מהרדיו, רותי מסבירה שהיא מאזינה לרשת ג', כי יאיר אוהב את התחנה ולפני כמה חודשים כיוון לה אותה. מאז היא מאזינה להם. “אני לא מאמינה שאני חיה את זה", היא משתפת.
ברור בשלב זה כי לא ניתן לדבר על קיבוצי העוטף בלי לדבר על הקהילה הדרום־אמריקאית שהפכה את האזור לביתה ועל הציונות שהובילה אותה אליו. “בשבילנו הדבר הראשון היה תמיד ישראל", היא אומרת, “בפעם הראשונה שהייתי בארץ, הייתי בת 14. חגגתי 15 בארץ. זה היה החלום שלי, לחגוג את יום הולדת 15 בארץ ישראל. אני זוכרת, ואני עדיין מרגישה את זה, שהלכתי ברחוב, הייתי עם קבוצה מבית הספר, והרגשתי שאני במקום שלי. הרגשתי יותר בטוחה כאן מאשר בארגנטינה".
בשבוע שבו נפגשנו, נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי ביקר בישראל ואף היה בניר עוז. “פגשתי את הנשיא", מספרת רות, “הוא אומר שהוא יעזור, אני מקווה שהוא יכול לעשות משהו. עבר המון זמן, צריכים להחזיר את כולם, את כולם".
חלפו כבר יותר מארבעה חודשים. ברנרדו אומר לה כעת: “עוד קצת, עוד קצת". “אני מקווה", היא אומרת, “לא קל לקום כל בוקר ולהבין שהם עוד שם".
לכיכר החטופים היא מגיעה מעט. בנה עמוס ואשתו מעורבים בנעשה בתל אביב, והיא מעדיפה את הזירה המקומית: “טוב לי יותר ככה, במקומות שיש פחות אנשים. הייתי פעם אחת בעצרת בתל אביב, יש שם המון אנשים. בכיתי כל הזמן. וזה לא שאני לא בוכה. אני חזקה כי אני בוכה, כי אני מוציאה את הכל, וככה אני יכולה להמשיך. אבל בפעם ההיא כשהייתי שם, זה היה יותר מדי בשבילי. אני קשורה יותר למטה בכפר סבא, מרגישה פה יותר נוח. אנשים שלא הכרתי עד עכשיו נותנים את הכל בשביל שיהיה לי טוב".
בעודנו מדברות נשמעת דפיקה על הדלת. כמה ילדים עומדים שם עם קופסאות אוכל. רות מספרת שבכל יום משפחה אחרת שולחת להם אוכל. “אני מודה על כל העזרה שאני מקבלת", היא אומרת.
ביום שני השבוע, אחרי רצף של בשורות מרות, נודע כי במסגרת מבצע הרואי משותף של צה"ל, השב"כ ומשטרת ישראל (ימ"מ) ברפיח, חולצו פרננדו סימון מרמן (60) ולואיס הר (70), אשר נחטפו על ידי חמאס לרצועת עזה מניר יצחק. “תודה ענקית לחיילים שלנו, שעושים הכל כדי להחזיר את כל החטופים הביתה בשלום. זאת הודעה משמחת שפרננדו ולואיס שבו הביתה. חיבוק לכל המשפחה", אומרת רות.
התרעות פיקוד העורף